כותב כב' השופט ד. לוין ב-ע"א 93/835 איגנט נגד אגד, מ"ט (2) פד"י, עמ' 793, בעמ' 830 מול האות ב':
"על שלושה עיקרים עומד מושג ה"צדק טבעי" במשפטנו. על זכותו של הנאשם לדעת את מהות האשמה המיוחסת לו, על זכותו של הנאשם שתנתן לו שעת כושר להעלות את טענותיו ועל חובתו של בית הדין לפעול בתום לב...".
בכל הנוגע לאי העדתה של העדה גב' פייביש רלוונטית אך ורק השאלה האם נפגעה אפשרותו של המבקש להביא את ראיות הגנתו באופן מלא בדיון המשמעתי שהתקיים בענינו.
לי נראה שאכן היתה פגיעה כזו.
עמדת המשיבים היא שעדותה של הגב' פייביש היתה אמורה להיות שולית ומעין חזרה על עדות המבקש עצמו והעד תומר שטרית בנקודה כיצד כותבים בחינות. כמו כן טוענים המשיבים שהיה על המבקש לפרט בבקשתו או בתצהיר את תוכן הדברים שאמורה היתה לאמר הגב' פייביש בעדותה אשר נמנעה.
בתצהירה של הגב' אורנה פייביש (נספח 41 של המרצת הפתיחה) נכתב בסעיף 6:
"המבקש מוכר לי כעמית לספסל הלימודים, ומס' פרטים הנוגעים לפרשה הנדונה ישירות ולספיחיה ידועים לי אישית. אי לכך נתבקשתי להעיד ולסייע בעשיית המשפט ובחקר האמת".(ההדגשה שלי - י.ג.).
לי נראה שדי בדברים אלה של העדה אורנה פייביש כדי להצדיק זימונה כעדת הגנה. סוף סוף המדובר בהליך משמעתי שהוא הליך מעין פלילי, ותלמיד המורשע בדיון המשמעתי צפוי על פי תקנון המשמעת, ואני מפנה לתקנון המשמעת החדש נספח 6 פרק ה', לעונשים שונים ובכלל זה גם פסילת בחינה, איסור השתתפות או ביטול קורסים ועד להרחקה מן האוניברסיטה לתקופה מוגדרת או לצמיתות.
יש איפוא לשקול גם את חומרת התוצאה שעלולה לנבוע מהרשעה בדין משמעתי כדי להצדיק כנגד זאת מתן אפשרות לנתבע בהליך המשמעתי להביא בפני וועדות המשמעת את מלוא הגנתו. על יסוד האמור בתצהירה הנ"ל של גב' אורנה פייביש לא ניתן לאמר מראש שעדותה היא עדות שאיננה רלוונטית.
עוד יש לציין שהעדה היתה מוכנה ומזומנה למתן העדות והמתינה על מנת להכנס לחדר, בזאת נבדל עניננו מן המקרה שנדון ב-ע"א 89/674, טורטן נגד ההתאחדות לספורט, מ"ה (2) פד"י, עמ' 715.
באותו מקרה נתבקשה וועדת המשמעת לדחות מועד שמיעתו של עד הגנה שאמור היה להגיע ארצה והטעם שניתן לדחיית הבקשה היה שהדיון מתמשך מעבר לכל מידה.
בית המשפט העליון סבר כי היה על הוועדה לנהוג בגמישות במועדי דיוניה, והוסיף שגם אם מדובר בדחיית דיון היה על הוועדה להיענות לבקשת הדחייה כדי שלא תהא למערערים תחושה שהגנתם נפגמה, אך יחד עם זאת סבר שם בית המשפט העליון שלא היתה בכך פגיעה בעיקרון הדיון ההוגן במידה שתצדיק התערבות (שם, בעמ' 743-744).