בבקשה למחיקה על הסף נטען שהבקשה של המבקש נגועה בשיהוי בלתי סביר ובחוסר תום לב. קבעתי בהחלטתי מיום 1.10.97 שאין מקום להכריע בכך בגדר הבקשה למחיקה על הסף, ויש מקום להתייחס לכך לאחר שמיעת התיק העיקרי.
טענת המשיבים היא שהמבקש השתהה תקופה בלתי סבירה של למעלה מ6- חודשים עד שהגיש בקשתו הנוכחית לביהמ"ש, וכן טוענים המשיבים שהתנהגות המבקש, כמפורט בתצהירים שהוגשו מטעמם, נגועה בחוסר תום לב קיצוני, דהיינו, כאשר המבקש נחשד בהונאה בבחינה וניתנה לו הברירה לוותר על הציון בבחינת הביניים או לעמוד לדין משמעתי, בחר המבקש באפשרות הראשונה, ולאחר שעמד בבחינת הסיום בסוף השנה בהצלחה, והשלים חובותיו במקצוע, החליט המבקש להעלות את הנושא מחדש על סדר היום כשהעיתוי היה נוח מבחינתו.
טוענים המשיבים שהאוניברסיטה דנה בענין מחדש, איפשרה למבקש לבחור מחדש בשתי האפשרויות והוא בחר באפשרות העמדתו לדין, וכאשר נכשל המבקש בדיון המשמעתי מנסה הוא עתה באמצעות ביהמ"ש לנצל הליכי משפט אלה כערכאת ערעור על החלטת רשויות המשמעת של האוניברסיטה.
כמו כן נטען בבקשה למחיקה על הסף לחוסר תום לב מצד המבקש שטען כי תשובת הממונה על המשמעת ביחס לדחיית מועד הדיון שהיה קבוע ל19.8.96-, נתקבלה אצלו באיחור והחומר הרלוונטי לדיון לא היה בפניו, דבר שאיננו נכון הואיל
והמבקש הגיע למשרד המזכירות של וועדת המשמעת וקיבל את החומר לידיו.
כמו כן נמנע המבקש מלציין על מה היתה אמורה להעיד עדת ההגנה הנוספת מטעמו שלעדותה הוא מייחס חשיבות.
יג. אינני סבור שקיימת הצדקה למחוק או לדחות את העתירה בגין שיהוי מחמת העובדה שהעתירה הוגשה לבית המשפט בתאריך 4.6.97 כשההחלטה הדוחה את הערעור ניתנה ביום 25.11.96 (נספח 28).
המבקש מציין בסיכומיו, עמ' 5, שהוא נעזר כל העת בייעוץ משפטי, לרבות באגודת הסטודנטים, הוא גם ניסה להזקק לשירותיו של עו"ד מטעמו להגשת ההמרצה, אך נאלץ לוותר על שירותי עו"ד לאור שכר הטרחה הגבוה ולכן נאלץ המבקש לייצג את עצמו, באותה תקופה הוא גם שירת כקצין מילואים ב50- ימי שמ"פ, בנוסף לכך עובד המבקש כקצין במשטרה כשהוא סטודנט שלומד ועובד למחייתו.
עוד ציין המבקש כי הוא הביא לידיעת רשויות האוניברסיטה לאחר דחיית בקשת רשות הערעור שבכוונתו לפנות לערכאות, המבקש מפנה בענין זה לסעיפים 10.61, 10.62, 10.63, בעמ' 5 של המרצת הפתיחה בפרק תיאור העובדות.
אינני סבור שהמשיבים יוכלו להסתמך על טענתם בדבר שיהוי שכן לא עלה בידם להוכיח שעקב השיהוי נוצר שינוי לרעה במצבם ושנגרם להם נזק שהיה נמנע אילו היתה העתירה מוגשת בשלב מוקדם יותר, ולענין זה אני מקבל טענת המבקש כמצויין בעמ' 6 של סיכומיו.