אכן, מצב דברים, שכזה ועדות שכזו, בהחלט מותירים ספק והם מתווספים למחדלי החקירה דלעיל (העדר תיעוד ממצלמת המסדרון, המצלמה השנייה, העדר חיפוש קפדני על גופו של נאשם 2 בטרם נכנס אל חדר הישיבות ובחדר הפגישות, אי בדיקת טביעות אצבע על השקית ובה הסם, אי בדיקת מכנסיו של נאשם 1 ועוד כהנה וכהנה). עדות זו יכולה להתיישב עם הטענה, כי הנאשם 2 הגיע אל חדר הפגישות כאשר הסם שאותו קיבל מאבי פרג' על גופו.
כל זאת, למרות אי המהימנות והאמינות הבולטת של הנאשמים. בעדותם ובגרסאותיהם במשטרה כפי שפירטתי לעיל.
עוה"ד שני מורן:
עורכת-דין שהייתה מצויה בקשרי עבודה מקצועיים עם התובעת של המאשימה, אשר טיפלה בתיק בתחילת דרכו.
היא העידה, כי היא שוחחה עם התובעת ימים ספורים לאחר המעצר של נאשם 1, והיא אמרה לה שהתקבלה החלטה לסגור את התיק. לדבריה: "...והיא אמרה לי שהיא החליטה לסגור את התיק מחוסר ראיות...היא כן אמרה לי שהיחידה החוקרת עשתה הרבה טעויות בחקירה ומשהו שאי אפשר לתקן כרגע...")עמוד 42 שורה 4 והלאה).
הוגש פלט שיחות טלפון (נ/13) המלמד כי השתיים ניהלו שלוש שיחות טלפון, האחת בתאריך 6.4.17 בשעה 13:13, השנייה בתאריך 9.4.17 בשעה 15:59, השלישית בתאריך 10.4.17 בשעה 11:36.
לצורך הדיון – ולצורך הדיון בלבד – גם אם אניח שבשלב הזה, כאשר הנאשם שוחרר ממעצרו, תובעת של המאשימה הודיעה לה כי התקבלה החלטה לסגור את התיק, אין בהודעה זו דבר המעלה או מוריד.
אין כאן כל הבטחה שלטונית, שבכוחה להקים הסתמכות ולגבש יסודות של הגנה מן הצדק (בג"צ 5319/97 רומן קוגן ואח' נגד הפרקליט הצבאי ואח', תקדין-עליון 97 (3) 534).
לא הייתה זו הודעה רשמית, כתובה, מגורם מוסמך כדין, לאחר שהייתה אפשרות לבדוק את התיק בצורה ממצה והנאשם, אשר אותה עת נשלח לחלופת מעצר, בדמות מעצר בית, כלל לא יכול היה לפתח צפייה או הסתמכות הגיוניים, שכך הם פני הדברים, והוא לא נפגע בהגנתו או בזכויותיו מעניין זה.
קשה לומר, כי עורך-דין מקצועי, העוסק בתחום הפלילי, יכול היה לקבל הודעה כזו כהודעה רצינית, סופית המפתחת צפייה והסתמכות, להבדיל ממחשבה ראשונית כיצד רואה פרקליטה אחת של המאשימה את פני הדברים בשלב בו הביעה את דעתה – אם הביעה. גם אם נאמרה לנאשם 1 הודעת התובעת, איני סבור שנאשם 1 השמיע אנחת רווחה רצינית בעניין זה, אלא דווקא עטה ארשת של תמיהה ואי אמון.
אני דוחה את הטענה בעניין זה.
עוה"ד נס בן נתן: