נאשם 1 עבד כעורך-דין במשרדו, אחר פרש לחיים מקצועיים עצמאיים.
במסגרת זו, קיבל לייצג את הנאשם 2, אשר היה לקוח של המשרד (עמוד 52 שורה 2 והלאה).
העיד על דברים שאותם שמע מעו"ד שני מורן הנ"ל בדבר הודעת התובעת, כי התקבלה החלטה לגנוז את התיק, שכל כולה עדות מפי השמועה חסרת משקל ראייתי (עמוד 53 שורה 6 והלאה, עמוד 54 שורה 8 והלאה).
העיד על שיחה ששוחח עם הנאשם 1, בארבע עיניים, בעת שהיה במעצר בית והלה מסר הכחשתו למיוחס:
"כן, שוחחתי אתו ובאמת ב – 4 עיניים רציתי להבין מה קורה שם, כי אני הרגשתי לא נעים...שאלתי אותו, אמרתי לו ב – 4 עיניים, אמרתי לו חיים אנחנו לבד פה, תמיד דיברתי אתו בכנות, תמיד סיפרת לי. תספר לי מה קרה, אני רוצה להבין, אני רוצה לדעת אם זה באמת מה שקרה. הוא עמד שם ואמר לי 'נס, אני נשבע לך בילדים שלי שלא העברתי סמים לאבי עמר. לא הייתי עושה דבר כזה ואם הייתי עושה דבר כזה הייתי אומר לך...")עמוד 53 שורה 27 והלאה).
ב"כ המאשימה כלל לא חקר את עורך-הדין אודות השיחה עם לקוחו – הנאשם 1. טענת ב"כ המאשימה כי קיים חיסיון עורך-דין – לקוח על שיחה זו, שאינה מאפשרת חקירה נגדית אינה נכונה, שהרי נאשם 1 הוא שזימן את ב"כ אל דוכן העדים, הוא זה שהעידו על תוכן שיחתם, ומשעה שעשה כן יש להחזיקו כמי שוויתר על החיסיון באופן המאפשר חקירה נגדית.
אזכיר, כי בעל החיסיון הינו הלקוח עצמו (במקרנו נאשם 1) והוא רשאי לותר עליו. הנהנה מן החיסיון במקרנו הוא עורך הדין נס בן נתן. בהזמינו את עורך-דינו אל דוכן העדים ובהעדתו אודות שיחתם, וויתר נאשם 1 על אותו חיסיון, וב"כ המאשימה בהחלט יכול היה לברר פרטים נוספים אודות השיחה.
עניין זה רובץ לפתחה של המאשימה.
מכל מקום, הערתי ביחס לשיחה עם התובעת המשטרתית, כפי שכתבתי לעיל, רלוונטית גם ביחס לעדות דנן.
עוה"ד תום הלפרין:
העידה (עמוד 22 שורה 4 והלאה) כי נאשם 1 נעצר בתאריך 4.4.17. היא הגישה ערר על החלטת המעצר. הערר נדון בו ביום והוחלט כי נאשם 1 ישוחרר מן המעצר למחרת. ואכן כך היה - נאשם 1 שוחרר למעצר בית בפיקוחה.
לאחר מכן, ביום שלמחרת, היא קיבלה שיחה מעו"ד שני מורן (עמוד 23 שורה 15 והלאה), אשר סיפרה לה ששוחחה עם התובעת המשטרתית, אשר אמרה לה שהתקבלה החלטה לסגור את תיק החקירה והיא אף שמעה ממנה, שהתובעת הוסיפה כי ההחלטה התקבלה בשל מחדלי חקירה: "נעשו בתיק מחדלי חקירה שלא ניתן לרפא" (עמוד 25 שורה 5).