האם הוכח היסוד הנפשי בעבירת המס
- כאמור, הצדדים נחלקו גם בשאלה האם התקיים, כעמדת המאשימה, היסוד הנפשי הנדרש בעבירת המס – שהוא, הן לפי החלופה שבסעיף קטן (1) והן לפי החלופה שבסעיף קטן (5) לסעיף 220 לפקודה, כוונה מיוחדת להתחמק ממס – אם לאו, כעמדת הנאשם.
לשיטת המאשימה, הכוונה של הנאשם להתחמק ממס נלמדת ממכלול הנסיבות ובהן: אי-ההודעה על פתיחת עסק, העדר רישום והעדר ניהול ספרים, אי-דיווח על היקף ההכנסה בסך כולל של כשלושה מיליון ₪ במשך כעשרה חודשים, בעיקר בשנת המס 2018 ובחודשים הראשונים של שנת 2019, מספר העסקאות הרב (135) תוך פחות משנה, להבדיל מעסקאות בודדות, וההתנהלות השיטתית הממושכת של הנאשם בניהול העסק וכן אי-הגשת דוח שנתי במועד לרשות המסים לגבי שנת 2018 אלא באיחור ולאחר הגשת כתב האישום.
מנגד, לשיטת הנאשם, בכל התקופה הרלוונטית בשנים 2019-2018, הוא היה שכיר במשרה מלאה ולצד זאת הוא פעל אך כתחביב או באופן צדדי בנושא המטבעות הווירטואליים בעסקאות מעטות מדי חודש וזאת בכספים שאינם שלו אלא של לקוחות, וכלל לא ניהל עסק; על כן, ממילא הוא לא היה צריך לדווח לרשות המיסים על פתיחת עסק או על ניהולו וכן לא היה צריך לנהל רישום וספרי חשבונות. כמו כן, לעמדת הנאשם, הוא דיווח כדין לרשות המיסים על הכנסתו, שהיא לשיטתו הרווחים שהפיק, בסכומים של עשרות אלפי שקלים בלבד, וכן הוא הגיש במועד את דוחות המס השנתיים לשנים 2019-2018, בשים לב לכך שהיה מיוצג על ידי רואה חשבון ובשים לב לאורכות שניתנו על ידי רשות המיסים לנישומים מיוצגים.
- כפי שציינתי לעיל בפרק של המסגרת הנורמטיבית, בפסיקה הובהר שאת יסוד הכוונה ואת המטרה להתחמק ממס, מוכיחים ברוב המקרים באמצעות הנסיבות, על ידי ראיות נסיבתיות ועל ידי התנהגותו של הנאשם ומעשיו. כמו כן, הובהר כי הכוונה הפלילית להתחמק ממס מתבקשת מעצם המעשים של הפחתת ההכנסה המוצהרת ומהראיות הנסיבתיות, כאשר ברי שהעובדות לאשורן מצויות בידיעת הנאשם; וכשנאשם אינו מנהל ספרי חשבונות ואינו מצהיר על מלוא הכנסותיו, למרות התנהלות עסקית שיטתית ומתמשכת, המסקנה המתבקשת היא כי התכוון להשתמט מתשלום המס המגיע ממנו כדין – אלא אם כן יש בעדותו הסבר סביר למעשיו שבכוחו לעורר ספק סביר לעניין כוונתו להתחמק ממס.
- בנסיבות הכוללות של המקרה דנן, שוכנעתי כי התביעה הוכיחה, מעבר לספק סביר, כי התקיים (גם) היסוד הנפשי של כוונה מיוחדת להתחמק ממס, מצד הנאשם. זאת, לנוכח מכלול הראיות הנסיבתיות ובמיוחד הן לנוכח אי-הצהרת הנאשם על מלוא ההכנסה (המחזור הכולל ברוטו) כי אם רק על מקצתה (הרווחים הנטענים בלבד), הן לנוכח אי-מתן הודעה לרשות המיסים על ניהול עסק בכל התקופה הרלוונטית במשך קרוב לשנה, הן לנוכח העדר רישום והעדר ניהול פנקסים וספרי חשבונות, הן לנוכח ההתנהלות השיטתית והמתמשכת של הנאשם בביצוע מספר רב של עסקאות (135) על פני קרוב לשנה בהיקף כספי גדול של כשלושה מיליון ₪, בהבדל מעסקאות בודדות ונקודתיות בסכומים קטנים, הן לנוכח השקרים של הנאשם בחקירותיו במשטרה, הן לנוכח דברים שציין הנאשם עצמו בשיחות האזנות הסתר ובהתכתבויות שלו (כמפורט לעיל), הן לנוכח הימנעותו מלהעיד במשפט ונפקותה המשפטית (כמצוין לעיל בפרק של המסגרת הנורמטיבית) והן לנוכח אי-זימונו של מר חוזה מנואל למתן עדות מטעם ההגנה, בניגוד להצהרת בא כוחו דאז של הנאשם במענה לכתב האישום ובשים לב לנפקות המשפטית של אי-זימון עד רלוונטי כמצוין לעיל.
עבירת המס - סיכום
- לסיכום, לנוכח כל האמור לעיל, שוכנעתי כי המאשימה הוכיחה כנדרש, מעבר לספק סביר, כי התקיימו הן היסוד העובדתי והן היסוד הנפשי של עבירת המס, לפי סעיף 220 לפקודה – גם לפי החלופה שבסעיף 220(1) וגם לפי החלופה שבסעיף 220(5) לפקודה.
האם הוכחה עבירת הלבנת ההון – באישום השני
- המחלוקות בין המאשימה לנאשם גם בעניין אישום זה נוגעות הן ליסוד העובדתי והן ליסוד הנפשי, כפי שאבהיר להלן.
האם הוכח היסוד העובדתי בעבירה של הלבנת הון
- כאמור, למעשה, אין מחלוקת כי הנאשם קיבל מ-בוגנים, בעשרות הזדמנויות, כספים במזומן בסכומים גדולים של אלפי שקלים ושל עשרות אלפי שקלים, בתדירות גבוהה במשך חודשים אחדים, בסכום כולל של כ-900,000 ₪, וסיפק ל-בוגנים תמורתם מטבעות וירטואליים שאותם העביר לארנקים וירטואליים בהתאם להוראותיו של בוגנים.
כמו כן, אין מחלוקת כי הנאשם לא היה חבר בארגון טלגראס ואף לא ידע כי בוגנים הוא מראשי הארגון.