יצוין כאן כי במהלך עדותו של סנ"צ מימברג הצהיר ב"כ המאשימה כי אמנם אין מחלוקת שבשיחה 1684 בין בוגנים לנאשם, לא נאמרה המילה "טלגראס" אלא המילה "טלגרם", ואילו בתקציר השיחה נרשם בטעות "טלגראס", במקום "טלגרם"; אך, לשיטת המאשימה, "גם ללא השיחה הזאת היה באותה עת חשד סביר אשר איפשר לבקש האזנת סתר כלפי הנאשם" (עמ' 1362-1360).
במהלך החקירה החוזרת ציין העד כי הנאשם היה הגורם העיקרי שדרכו קנה ארגון טלגראס מטבעות קריפטו. כמו כן, ביחס לשיחה הנ"ל בין בוגנים לנאשם שבה התבקש הנאשם להחליף ארנק (שיחה מספר 4939), הדגיש העד כי מדובר בשיחה בעלת גוון פלילי של הסתרת מטבעות וירטואליים.
עיקרי עדותה של רפ"ק אביטל גיגי
- בתקופה הרלוונטית שימשה העדה כסגנית ראש מחלק חקירות ביחידת הסייבר ב-להב 433.
העדה ציינה, בין היתר, כי: "כשאני הופעתי אז בפני כבוד השופט גיא אבנון במסגרת מעמד צד אחד במעמד הוצאת הצווים צווי חיפוש צווי מעצר צווי חדירה לחומר המחשב, למעשה נסמכתי על כל חומר הראיות שהצטבר בחקירת הפרשה... " (עמ' 1384). עם זאת, העדה חזרה מספר פעמים על כך שאינה זוכרת את חומר הראיות ביחס לפרשה ובפרט ביחס לנאשם.
בחקירה הנגדית לב"כ המאשימה, בתשובה לשאלה האם ללא האזנות הסתר וההתכתבויות יכלו החוקרים לדעת שהכסף המזומן שקיבל הנאשם עבור רכישת מטבעות הקריפטו מקורו ב-בוגנים, השיבה העדה "כנראה שלא".
עיקרי עדות רפ"ק אריק בנימין
- בתקופה הרלוונטית העד שימש כראש מחלק חקירות ביחידת להב 433.
בעדותו מסר העד, בין היתר, כי בקשה להאזנת סתר מוגשת נגד מי שיש נגדו "חשד סביר פלוס ראיות ראשוניות". העד הבהיר כי הוא לא הופיע בבית המשפט ולא היה שותף להכנת הבקשות בעניינו של הנאשם.
העד נשאל על ידי הנאשם גם ביחס ל"היתר ויסמונסקי": "הנאשם, מר א. שמואלי: ... וכל מה שהתבקש הוא להראות את נוסח הצווים לפני הגשת הבקשה והדבר הזה לא נעשה. העד, מר א. בנימין: למיטב זכרוני הוא לא נעשה נכון" (עמ' 1057); העד אישר כי לנוכח המצב החריג של כוונה לחדור "לענן", נעשתה פניה לפרקליטות לקבלת היתר חריג טרם הפניה לבית המשפט. העד הוסיף שההיתר הוצמד לבקשות שהוגשו לבית המשפט.
העד נשאל גם מדוע נרשם בבקשה לצו: "חדירה נמשכת", ולא "חדירה חוזרת", והעד השיב כי הכוונה היא לאפשר חיפוש יותר מפעם אחת. עוד ציין העד כי החיפוש מתבצע על ההעתק של החומר על מנת לא לפגום במקור; כמו כן, על גבי ההעתק ניתן לבצע פעולות חיפוש ללא מגבלה של זמן, בניגוד לחיפוש על גבי החומר המקורי המוגבל ל-30 יום.