(1) רכוש שמקורו, במישרין או בעקיפין, בעבירה;
(2) רכוש ששימש לביצוע עבירה;
(3) רכוש שאיפשר ביצוע עבירה;
(4) רכוש שנעברה בו עבירה.
(ההדגשות בקו הוספו ואינן במקור)
כפי שהובהר בפסיקה ובספרות, מדובר בעבירת מטרה התנהגותית, דהיינו – עבירה התנהגותית מסוג מטרה, ולא בעבירה תוצאתית.
במסגרת היסוד העובדתי של העבירה שבסעיף 3(א), נכלל רכיב התנהגותי, שהוא "העושה פעולה", וכן רכיב נסיבתי שלפיו הפעולה נעשתה ב"רכוש אסור".
לגבי הרכיב ההתנהגותי, "פעולה ברכוש" מוגדרת בסעיף 1 לחוק: "הקניה או קבלה של בעלות או של זכות אחרת ברכוש, בין בתמורה ובין שלא בתמורה, וכן פעולה ברכוש שהיא מסירה, קבלה, החזקה, המרה, פעולה בנקאית, השקעה, פעולה בניירות ערך או החזקה בהם, תיווך, מתן או קבלת אשראי, ייבוא, ייצוא ויצירת נאמנות, וכן ערבוב של רכוש אסור עם רכוש אחר, גם אם הוא אינו רכוש אסור".
המונח "רכוש" מוגדר אף הוא בסעיף 1 לחוק: "מקרקעין, מיטלטלין, כספים וזכויות, לרבות רכוש שהוא תמורתו של רכוש כאמור, וכל רכוש שצמח או שבא מרווחי רכוש כאמור".
כאמור, לעבירה זו נדרש גם רכיב נסיבתי: הפעולה נעשתה ב"רכוש אסור" – מונח אשר מוגדר בסעיף עצמו ("רכוש כאמור בפסקאות (1) עד (4)": ")1) רכוש שמקורו, במישרין או בעקיפין, בעבירה; (2) רכוש ששימש לביצוע עבירה; (3) רכוש שאיפשר ביצוע עבירה; (4) רכוש שנעברה בו עבירה").
סעיף 2 לחוק, אשר כותרתו היא "עבירת מקור", מגדיר אותה כ"עבירה כמפורט בתוספת הראשונה".
מכאן שהמחוקק קבע מה ייחשב כ"עבירה" שהרכוש שהושג בעקבותיה הוא "רכוש אסור"; זו, כלשון החוק, "עבירת מקור", והיא, כאמור, חייבת להיות אחת מהעבירות הנכללות בתוספת הראשונה לחוק.
בפסיקה נקבע כי ניתן להוכיח ביצוע עבירת מקור גם אם הנאשם לא הורשע בה, ובלבד שהתביעה הוכיחה את ביצוע עבירת המקור מעבר לספק סביר [ראו: ע"פ 7593/08 ריטבלט נ' מדינת ישראל בפסקאות 57-56 (1.9.2009); כן ראו: יעל גרוסמן רוני בלקין סאלי ליכט איסור הלבנת הון: להלכה ולמעשה 28-26 (מהדורה שניה, 2013) (להלן: "גרוסמן בלקין ליכט – איסור הלבנת הון"); גיל עשת "הלבנת הון: הזיקה לעברת-המקור והוכחתה לנוכח העיקרון של הליך ראוי" משפט ועסקים יא 299, בעמ' 310-309 (התשס"ט- 2009) (להלן: "עשת – הלבנת הון"); עמיר ירון פלר – עבירות מס ועבירות הלבנת הון, בעמ' 973-972].
מצד הנאשם נדרשת מודעות לכך שמדובר ב"רכוש אסור".