כפי שהובהר בפסיקה ובספרות, מקום שבנסיבות העניין היה על צד לזמן לעדות עד רלוונטי מטעמו והוא לא עשה כן, יש בכך כדי ליצור הנחה שלפיה עדותו של העד, אילו היתה נשמעת, היתה פועלת לחובת הצד שנמנע מלהעידו, ועל כן ההימנעות מלהעיד את העד עלולה לחזק את עמדת הצד שכנגד [ראו למשל והשוו: ע"פ 4603/17 אדרי נ' מדינת ישראל, בפסקה 68 (16.7.2019); ע"פ 7007/15 שמיל נ' מדינת ישראל, בפסקה 31 סיפא (5.9.2018); ע"פ 3263/13 בן שטרית נ' מדינת ישראל, בפסקה 85 (19.3.2017); ע"פ 6056/07 אלחמידי נ' מדינת ישראל, בפסקה 17 (26.3.2009); קדמי על הראיות, בעמ' 1953-1952] .
- עם זאת, מובהר בזה כי אין ולא היה בכל האמור לעיל לגבי האופן הפסול שבו ניהל הנאשם את הגנתו, כדי להשפיע כהוא זה על ההחלטות שקיבל המותב במהלך המשפט ועל תוכן הכרעת הדין; והא ראיה, כי בית המשפט קיבל פעמים רבות את עמדות הנאשם והעדיפן על פני עמדות המאשימה, לרבות זיכוי הנאשם מהאישום השני כפי שיצוין להלן, והכל – תמיד מנימוקים ענייניים בלבד.
ניתוח הראיות
ניתוח גרסת הנאשם
- למעשה, הנאשם אישר, אם כי רק במהלך פרשת ההגנה (ראו הפרוטוקול מיום 22.6.23 בעמ' 1011 בשורות 27-24), כי שיקר בחקירותיו במשטרה.
בפועל, בחקירותיו במשטרה הנאשם, יותר מפעם, לא רק שיקר, כי אם היתמם, התחמק, העלה טענות והסברים בלתי סבירים, סתר עצמו ומסר גרסה מתפתחת, בעקבות הראיות שהוטחו בפניו, ולבסוף (ראו החקירה מיום 14.4.19 – ת/91) הוא שמר על זכות השתיקה, סירב לענות על שאלות החוקר כשעומת עם עיקרי חומר החקירה נגדו וטען כאמור שיאמר את דבריו בבית המשפט אם התביעה "בטעות" תגיש נגדו כתב אישום.
בכך חיזק למעשה הנאשם עצמו, במהלך החקירה המשטרתית, את החשדות הסבירים שהתעוררו נגדו, כי היה חלק מארגון טלגראס וכן כי עבר עבירות מס והלבנת הון – חשדות שבגינן היה הנאשם עצור (לדבריו, שלא נסתרו) במשך 28 ימים, עד שבסוף החקירה הופרך החשד שהנאשם היה חבר בארגון טלגראס, הנאשם שוחרר מהמעצר, ונותרו "רק" החשדות לעבירות מס והלבנת הון.
על כן, בעניין מעצרו יש לנאשם להלין בעיקר על עצמו, ואין לו להלין על חוקרי המשטרה שלפי התרשמותי מעדויותיהם המהימנות לפניי, הם עשו עבודתם נאמנה – הגם שבדיעבד התברר שהם טעו, אם כי בתום לב, בסוברם – בין היתר לנוכח שקרי הנאשם בחקירותיו במשטרה ולנוכח תוכן שיחותיו של הנאשם בעיקר עם בוגנים, שנקלטו בהאזנות הסתר – כי הנאשם היה חלק מארגון טלגראס; ולכן בדין הם ביקשו מבית משפט השלום, בטרם מוצתה החקירה, להאריך את מעצרו, בגין החשדות הסבירים האמורים. למותר לציין כי, מקל וחומר, בוודאי שאין לנאשם להלין על השופט/ים בבית משפט השלום שהורה/ו בדין על הארכת מעצרו, בשים לב לחשדות הסבירים האמורים שהיו נגד הנאשם ושהנאשם עצמו חיזק אותם, בשקריו הרבים במהלך החקירה המשטרתית.