בנוגע להודעתו של אקריש מיום 31.7.19 (ת/139) ביקש ב"כ המאשימה לקבל את אמירתו של העד בנוגע לקשר עם אלין. עם זאת, ב"כ המאשימה ביקש לדחות את טענת אקריש כי לא נתן הנחיות ל-אלין. כמו כן, ב"כ המאשימה ביקש לקבל את אמירת אקריש ששלומי היה מעין שליח של הנאשם.
ביחס להודעתו של אקריש מיום 1.8.19 (ת/142) ציין ב"כ המאשימה כי "אנחנו מקבלים את אמירתו שהוא הגיש הצהרות הון כוזבות תוך מודעות של הנאשם לנושא. לא מקבלים את אמירתו לזה שלא היתה לו כל פעילות בביטקוין, אמירות שהוא בעצמו סתר לפני ואחרי. מקבלים את אמירתו לגבי העסקה שבוצעה עם מר מעיין ישראלי. מקבלים אמירתו שקיבל כספי המזומן ואת הפירוט לגבי הסכום 340,000 ₪ כשקיבל במזומן, בנוסף לכסף המזומן שהגיע ממר שטרנפלד. מקבלים את אמירתו שאת כל הכסף המזומן הוא העביר לנאשם. מקבלים את אמירתו שלא הוא ולא הנאשם הוציאו כתב חשבונית לגבי קבלת הכסף, ומקבלים את אמירתו כמובן שהוא לא ניהל ספרים לגבי ההכנסות הללו" (עמ' 675 לפרוטוקול).
באשר להודעתו של אקריש מיום 12.9.19 (ת/145) ציין ב"כ המאשימה כי "אנחנו מקבלים את אמירתו ביחס ל-46 עמודי ההתכתבות הראשונים שהוצגו לו, שהוא מאשר שההתכתבויות הן שלו ושל הנאשם. מקבלים את אמירתו לגבי זה שהוא מאשר את קבלת הכסף המזומן ואת הביטקוין, אבל לא את פרשנותו לזה שקנינו בו כסף ללקוחות. מקבלים את אמירתו בשורה 306 שהוא מאשר את ההתכתבות, התכתבויות בינו לבין מר שמואלי על קבלת כספים במזומן, אבל לא מסכימים לתוכן ולפרשנות שהוא נתן. מקבלים את אמירתו בשורה 342 על זה שהוא משך כסף במדינה זרה. מקבלים את האישור שהוא נתן להתכתבויות על כלא... אך לא מקבלים את פרשנותו שמדובר בבדיחה. מקבלים את אמירתו בשורות 376 עד 390 לגבי כל ההתכתבויות שאושרו, ה-96 עמודים נוספים, בנוסף ל-46 שאושרו בהתחלה בינו לבין הנאשם, אבל לא מקבלים חלק מהפרשנויות שלו שם. ההתכתבויות לטעמנו מדברות בעד עצמן וברור לאיפה הן מכוונות. מקבלים את אמירתו בשורה 517 שהוא מקבל רווחים מעסקאות ביטקוין. מקבלים את אמירתו לגבי 178,500 שקלים שהתקבלו במזומן, מקבלים את אישורו לסכום, אך לא את פרשנותו לגבי מה מטרתו ומה יקרה איתו".
- אמנם, כידוע, על פי הפסיקה, ככלל אין מקום לפצל עדותו של עד המעיד בבית המשפט, לקבל את חלקה האחד כמהימן ולדחות את חלקה האחר כבלתי מהימן. אולם, הדבר אפשרי, באופן חריג, כאשר יש טעמים מיוחדים המצדיקים זאת. בפועל, ניתן לפלג עדות של עד ("פלגינן דיבורא"), לבור מתוך העדות את החלק המהימן ולהאמין רק לאותו חלק, ובלבד שהעדות ניתנת לחלוקה הגיונית ושיש הסבר המניח את הדעת או טעם מוצדק לפיצול בין חלקי העדות; במילים אחרות, "כלל זה מאפשר לבית המשפט לקבל חלקים מהעדות הגם שהוא אינו מקבל את כולה כמקשה אחת" [ע"פ 5617/15 מריסאת נ' מדינת ישראל, בפסקה 7 לפסק-דינו של כבוד השופט (כתוארו אז) נ' הנדל (27.7.2016); ראו גם והשוו: ע"פ 218/63 פיק נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יח(2) 18, 21 (1964); ע"פ 71/78 מרילי נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(2) 813, 819 (1976); ע"פ 5612/92 מדינת ישראל נ' בארי, פ"ד מח(1) 302, 317 (1993); ע"פ 993/00 נור נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(6) 205, 233 (2002); ע"פ 8273/07 כואזבה נ' מדינת ישראל, בפסקה 12 (18.7.2012); ע"פ 5232/10 אבו ג'ומעה נ' מדינת ישראל, בפסקאות 24-23 לפסק-דינו של כבוד השופט י' דנציגר (8.4.2013); ע"פ 2080/14 פלוני נ' מדינת ישראל, בפסקה 4 לפסק-דינו של כב' השופט (כתוארו אז) נ' הנדל (9.12.2015); ע"פ 8444/15 אלקסלסי נ' מדינת ישראל, בפסקה 12 לפסק-דינה של כב' השופטת (כתוארה דאז) א' חיות (27.10.2016)].
- במקרה דנן, כאמור אקריש כלל לא העיד, וזאת מהנימוקים שצוינו לעיל, ולא ניתן לקבוע, כפי שביקשה המאשימה, אלו חלקים מתוך הודעותיו של אקריש הם מהימנים ואלו אינם מהימנים; ולמעשה, גם אילו אקריש העיד מטעם התביעה (כפי שהיא ביקשה), לא ניתן היה לעשות כן על סמך חקירה ראשית של ב"כ המאשימה – כפי שהובהר בהחלטה מיום 3.1.23 הנזכרת לעיל.
בנסיבות מיוחדות אלו, אין לייחס משקל לאמור בהודעותיו של אקריש, מלבד לאותם חלקים אשר מוסכמים על המאשימה ועל הנאשם כאחד.