(נת/11 עמ' 179-172 לתע"ר בני דרום – ההדגשה שלי – מר"א).
- שי ביקש לתמוך טענתו לפְּחָת גבוה גם בהקלטת שיחה עם מר סובחי, שלטענתו רכש מגלומה את הפְּחָת שנוצר בתשלום במזומן (ס' 101 נספחים נת/12, נת/14 לתצהירו של שי). מדבריו של מר סובחי בתמליל עולה כי יכול היה לאסוף פְּחָת פעם או פעמיים בשבוע כנגזרת של היקף העבודה, ובכל סבב אסף כ – 6 באלות. לטענת שי בכל באלה בין 70-100 ק"ג. ואולם, מעבר לכך שאין בתמליל שיחה זו כדי להוכיח את אמיתות תוכנם של הדברים משלא הביאה בני דרום את מר סובחי למתן עדות, גם לוּ היו נכונים אין בהם כדי להעיד או ללמד על שיעור הפְּחָת עצמו, שכן לשם כך יש לדעת מה היקף הייצור ומה חלקו של הפְּחָת בתוצרת הכוללת.
- בהקשר זה, ממילא היקפי הפְּחָת כפי שעלו מדבריו של מר סובחי אינם שונים מהותית מהדברים שמסר בעניין זה מוטי, שניהל את העסק בגלומה עד למכירתו לבני דרום. מוטי טען כי העסק היה מופעל 24 ש' ביממה בשתי משמרות בנות 12 שעות כל אחת, כאשר בכל משמרת הייתה מצטברת פסולת בתהליך הייצור של 2 שקי ענק לכל היותר אשר משקלם הכולל נע בדרך כלל בין 50 ק"ד ל – 100 ק"ג, וזאת אל מול תוצרת שיוצרה בהיקף של כ – 350 ק"ג בשעה, באופן שמעמיד את היחס שבין הפְּחָת לתוצרת על שיעור של כ – 5% בלבד - פְּחָת מזערי המאופיין בנפח גדול אך במשקל זניח (ס' 6-4 לתצהירו של מוטי).
- גם מר מרדכי סטופינצקי, ששימש כמחסנאי בכיר וכנהג בגלומה משך שנים רבות מאז שנת 1998 (להלן – "סטופינצקי") ציין בתצהירו, כי הפְּחָת שנצבר בתהליך הייצור היה מזערי, וכי מדובר בפְּחָָת של מוצרים מותפחים שנׅפחו אמנם גדול אך משקלו זניח, ונובע בעיקר מנפל סחורה על הרצפה בתהליך הייצור או מסחורה פגומה בתהליך הייצור שלא ניתן להשתמש בה והוא היה נאסף בשקי ענק, בשיעור של 5% מהתוצרת הגמורה, לכל היותר (ס' 10-8 לתצהירו).
- יוצא אם כן, כי מעבר לכך שלא הוכח שגלומה הציגה לבני דרום פְּחָת 0, שיעורו הנטען של הפְּחָת לוֹ טענה בני דרום כלל לא הוכח. זה המקום להוסיף כי בני דרום אף לא הוכיחה מהו שיעור הפְּחָת המקובל ביחס למוצרים מן הסוג המדובר, וממילא שגם לא הוכיחה כל אי-התאמה או טעות בעניין זה.
טענת הטעות/ההטעיה בעניין תשלומים שבוצעו במזומן לעובדים ולצדדים שלישיים
- לטענת שי, התברר שהמצגים הכספיים שהוצגו בפני בני דרום בדמות דו"חות כספיים של גלומה אינם רלוונטיים ואינם נכונים, שכן בפועל בוצעו תשלומים רבים במזומן - הן לעובדים והן לצדדים שלישיים (כגון מר סובחי שרכש את פסולת הפְּחָת), שאינם באים לידי ביטוי בדו"חות הכספיים (ס' 11; 110-106 לתצהירו). לטענתו בני דרום בחנה את הנתונים הכספיים של גלומה בהתאם לדו"חות הכספיים שהועברו אליה, אך התשלומים שבוצעו במזומן לא באים לידי ביטוי בדו"חות הכספיים, ופרט זה לא גולה להם במסגרת המשא ומתן (ס' 118-115 לתצהירו).
- לתמיכה בטענה כי לעובדי גלומה שולם חלק מהשכר במזומן הציג שי תמליל הקלטת שיחה עם מירי (נת/19 לתצהירו), והפנה גם לתביעה שהגיש אחד העובדים נגד גלומה לבית הדין האזורי לעבודה, שם ניתן נגד גלומה פסק דין בהיעדר הגנה (נת/ 20; נת/21).
- לתמיכה בטענתו על קבלת כסף במזומן בגין הפְּחָת הציג שי תמליל הקלטת שיחה בינו לבין מר סובחי, שהודה כי שילם על הפְּחָת במזומן ולא קיבל על כך חשבונית (נת/14; נת/18 לתצהירו של שי), כמו גם תמליל הקלטת שיחה בינו לבין שלומי, עובד המפעל (נת/17 לתצהירו של שי).
- לטענת שי, בני דרום שילמה את כל התשלומים בהתאם לדין ועל כן עלויות השכר לעובדים התייקרו באלפי ₪ לחודש, אשר לא באו לידי ביטוי בדו"חות הכספיים (ס' 115-113, נספח נת/22 לתצהירו).
- מנגד, לטענת רונן גלומה לא מסרה כל מצג בעניין העסקת העובדים או שכרם, ובני דרום אף חתמה בהסכם על כך שככל שתהיה מעוניינת בהמשך העסקת העובדים – הדבר יהיה באחריותה. לטענתו בכל מקרה מדובר בלא יותר מטעות בכדאיות העסקה (ס' 186-185 לתצהירו).
- אין אם כן מחלוקת על כך שאופן העסקת העובדים ודבר תשלום רכיבים מתוך שכרם במזומן לא גוּלוּ באופן אקטיבי לבני דרום.
- לצד זאת, מתמליל השיחה שבין שי למירי (נת/19) עולה בבירור, כי מירי שיתפה עם שי פעולה באופן מלא לגבי נתוני העסקת העובדים. לא נטען וממילא לא הוכח ששי או מי מבני דרום פנו קודם לחתימה על ההסכם בבקשה לברר את אופן תשלום שכר העובדים או בבקשה לקבל תלושי שכר.
- גם אם יטען הטוען כי היה על גלומה לגלות לבני דרום אודות תשלום רכיבי שכר לעובדים במזומן, בכל מקרה היה זה מתוקף סמכותה וזכותה של בני דרום לשנות את אופן העסקת העובדים ואת תנאי העסקתם מיד עם קבלת החזקה בעסק לפי ההסכם.
- בסעיף 7 להסכם המכר נקבע כי גלומה אחראית, ככל שתבחר לשיקול דעתה, לסיים את העסקתם של עובדים המועסקים על ידה בעסק ולשלם להם את כל התשלומים המגיעים להם בגין עבודתם בעסק על פי כל דין ובני דרום תוכל לשקול להמשיך להעסיק עובדים מסוימים שלגביהם הצדדים יפעלו בהתאם להסכמות ביניהם. בני דרום הצהירה כי אינה מקבלת עליה התחייבויות כלשהן בקשר עם עובדי החברה, וגלומה הבהירה כי "לא נתנה ואין בהסכם זה משום מצג או התחייבות כלשהי לגבי עובדי החברה ו/או המשך העסקתם על ידי הרוכש, אם וככל שהרוכש יהיה מעוניין בכך, וזה יהיה באחריותו הבלעדית של הרוכש, ולחברה בכפוף למפורט בס"ק (א) לעיל, אין ולא תהיה חבות או אחריות בקשר לכך." (ס' 7 להסכם המכר).
- אשר על כן, לא שוכנעתי כי גלומה הציגה ואף לא התיימרה להציג מלכתחילה מצג כלשהו בעניין העובדים, ובכל מקרה בני דרום רשאית הייתה לעצב את אופן העסקת העובדים במפעל מבראשית, כרצונה.
טענת הטעות/ההטעיה בעניין מצב הציוד
- בסעיף 3.ב. להסכם המכר כל שהתחייבה גלומה בעניין מצב הציוד הוא לכך ש:
"הרכוש והציוד המפורט בנספח "א" תקין בהתאם לטיבו וגילו והוא מאפשר ייצור המוצרים בתחום הפעילות. לרוכשים הובהר במפורש כי שיפורים באיכות המוצרים המיוצרים והגברת תפוקת הייצור כרוכים, בין היתר, בהשקעות כספיות בציוד."
- לטענת שי, בניגוד להצהרות גלומה, הרכוש והציוד שנרכשו היו במצב ירוד ביותר ולא ניתן היה לייצר איתם כמעט כלום.
- לטענתו קו הייצור לפסח כלל לא עבד והייצור בו היה בעייתי ביותר ובפועל יוצרו לפסח כמויות נמוכות ובשל תקלות בקו הייצור היה פחת מהותי והפסקות רבות בייצור, ועוד לפני המועד הקובע בני דרום נאלצה לרכוש חלפים חדשים למכונות בקווי הייצור בעשרות אלפי ₪ (ס' 10; 39; 124-120 לתצהירו, נספח נת/23 לתצהירו).
- עוד טען שי, כי אף בעת שהחלו להפעיל את קו הייצור הרגיל התגלה להם כי הוא רווי תקלות ולא תקין כמעט לחלוטין. הייצור הופסק פעם אחר פעם וכל העת בני דרום נדרשו להזמין מומחים וטכנאים בעלויות ניכרות (ס' 126-127 לתצהירו). תמיר אישר זאת אף הוא בתצהירו וטען, כי במהלך חודש 8/15 החל לבצע חפיפה במפעל בפתח תקווה מול אנשי גלומה וכבר אז התגלה לו כי בקו הייצור הרגיל (שאינו קו הייצור לפסח) היו תקלות רבות שנבעו מהמצב הגרוע של המכונות וקו הייצור, וכי הייצור נתקע פעם אחר פעם באופן שהוביל לבזבוז חומרי גלם ושעות עבודה רבות (ס' 7-3 לתצהירו).
- גם בְּעָלֶיהָ של חברת אפיפית, מר אוריאל מרמור (להלן – "אוריאל מאפיפית"), הצהיר כי התברר לו שבמפעל בפתח תקווה היה קושי גדול מאוד לייצר הן את מוצרי החמץ בייצור השוטף והן את מוצרי הפסח הואיל וקווי הייצור לא היו תקינים והייצור היה מלווה בפְחָתים גבוהים שגרמו להפסדים גבוהים (ס' 12; 15 לתצהירו). לטענתו, בעת הפעלת קו הייצור הרגיל העבודה נתקעה לא אחת בשל מצב המכונות ולא הייתה לרונן או למוטי היכולת לתקנן, כך שאפיפית נאלצה לשנע את אנשי האחזקה שלה מנצרת עילית לפתח תקווה ולהיעזר בבעלי מקצוע מקומיים בתשלום מלא, באופן שהוביל לאבדן חומרי גלם ולעלויות תחזוקה גבוהות ושיעורי פְּחָת גבוהים (ס' 17-16 לתצהירו).
- ואולם למרות האמור, שוכנעתי כי הציוד הועבר במצב תקין יחסית לגילו ולבלאי סביר, ובאופן שמאפשר תפקוד שוטף של המפעל. בהתאם שוכנעתי כי לא עלה בידי בני דרום להוכיח שמצב הציוד כפי שקיבלה אותו מגלומה לא עלה בקנה אחד עם ההצהרות החוזיות לגבי ציוד זה, בפרט על רקע הצהרות בני דרום כי רכשה הציוד במצבו "as is", בדקה אותו וויתרה על כל טענה למום או אי התאמה לגביו (ס' 2; ס' 4 להסכם המכר). אנמק.
- ראשית, מחקירתו הנגדית של תמיר עלה כי בשבוע שלפני המועד הקובע הצליח העסק לייצר כ – 15 משטחים במשמרת, ובמילים אחרות הצליח לעבוד בתפוקה מלאה (עמ' 171-170 לפר' 6/23).
- שנית, ככל שבני דרום אמנם האמינה שקיימת בעיה עם הציוד והוא איננו במצב תקין המאפשר ייצור סביר, לא ברור מדוע הצהירה בסעיף 3.12 להסכם שחתמה מול חברת אפיפית כבר ביום 1.12.15, כי "הרכוש הקבוע מאפשר ייצור המוצרים בתחום הפעילות" (ההדגשה שלי – מר"א). טענתה של בני דרום לציוד לא תקין עומדת בסתירה להצהרות שלה עצמה בהסכם שלה מול אפיפית (ס' 3.12 להסכם אפיפית שהפנה לנספח 2.10 לאותו הסכם הכולל את פירוט הרכוש שנמכר יחד עם העסק. לטענת רונן (שלא נסתרה) הסכם אפיפית כולל רשימה זהה לחלוטין לרשימת הציוד מושא הסכם המכר בין גלומה לבני דרום – ר' ס' 187 לתצהירו).
- שלישית, לא שוכנעתי כי בני דרום פנתה אל גלומה או אל רונן בבקשה לטפל בבעיות בתפעול הציוד או כי התלוננה על כך בזמן אמת, באופן שפוגע כמובן במהימנות הטענה (ס' 187.3 לתצהירו של רונן).
- בתמליל הקלטת השיחה בין שי לרונן מיום 21.9.15 אמנם עולה כי שי הטיח בפני רונן טענה לפְּחָת בשיעור 33% לנוכח פגם בייצור חבילה אחת מתוך שלוש שיוצרו בבוקר הספציפי (ס' 99 נספחים נת/12; נת/13 לתצהירו של שי). ואולם, עיון בתמליל הקלטת השיחה שצירף שי מלמד שדובר בתקלה נקודתית שאין בה בהכרח כדי ללמד על הכלל, ורונן הסביר כי מדובר בבעיה בייצור בשל היעדר מיומנות של העובד.
- רביעית, אוריאל מאפיפית הודה בהגינותו שחלק מהציוד שהיה במפעל גלומה היה מצוין, ועיקר ההשקעות שהשקיע נגע להוספת מסועים או להתאמת הציוד שנרכש למפעל הספציפי שלו. אוריאל מאפיפית אף הודה בהגינותו כי: "לא באתי בטענות על מה שקניתי" וכי הלב של המפעל היה המיקסר שמכין את התערובות והוא היה בסדר (עמ' 181-179 לפר' 6/23, ההדגשה שלי – מר"א).
- בנוסף, מדו"ח שמאי שנערך ביחס לציוד במפעל אפיפית ביום 12.2.17 לבקשת בנק דיסקונט עולה, כי השמאי העריך את שווי הציוד שנרכש מגלומה (קו ייצור חמץ ופסח גם יחד) בסכום של 3,096,000 ש"ח (ת/54, עמ' 14 לדו"ח). אמנם אוריאל מאפיפית הבהיר והסביר בעדותו כי חלק מהמוצרים שנכללו בהערכת השמאי הם מוצרים שנרכשו בהמשך על ידי אפיפית. ואולם עדיין נראה כי למוצרים ולציוד שנמכר היה שווי לא מבוטל (עמ' 197-183 לפר' 6/23).
- לא נעלמה מעיניי טענת בני דרום בסיכומיה כי מדובר במסמך שלא גולה בהליכי גילוי המסמכים וממילא לא הוגש באמצעות עורכו ולא יכול להוות ראיה לאמיתות תוכנו. לצד זאת, די לטעמי בכך שאוריאל מאפיפית הודה בכך שהמסמך אמנם נערך והסביר את תוכנו, כדי לאפשר לגזור ממנו את המשמעות המינימלית כי לציוד שנרכש היה שווי לא מבוטל (בפרט בשים לב לכך ששמאים מטעם בנקים נוטים לבצע הערכות שווי על הצד הנמוך כאמצעי זהירות מוגברים לטובת הגנה על בטוחות הבנקים).
- חמישית, אורי מבני דרום אמנם זכר לציין כי נסע "להביא ברגים...והמכונות עדיין לא עבדו", אך לא יכול היה להציג בעדותו עדות לכך שהציוד לא עבד או לכך שניסו להזמין טכנאי/ם על מנת לתקנו (עמ' 232-229 לפר' 6/23).
- שישית, גם טענתו של שי כי לפני חתימת ההסכמים מוטי ורונן פעלו כדי להסוות את המצב האמיתי של המפעל, וכי בתקופת המשא ומתן עובר לביקוריו במפעל הורו לעובדים לנקות ולצחצח המקום כך שלא ניתן יהיה לראות את מצבם האמתי של קווי הייצור או את כמויות הפְּחָת הנוצרות (ס' 103 לתצהירו) – לא הוכחה כנכונה.
- לתמיכה בטענתו צירף שי הקלטת שיחה בינו לבין שלומי מנהל הפעילות במפעל מטעם גלומה (נת/16 לתצהירו). ואולם מתמליל ההקלטה עולה כי השיחה בוצעה רק לאחר שגלומה הגישו תביעה נגד בני דרום ובחלוף זמן, ומתשובותיו של שלומי (שסביר להניח כי לא ידע שהוא מוקלט) עולה כי העובדים אמנם התבקשו לנקות המפעל בלילה אך הסיבה שהוצגה היא ביקורת צפויה של משרד הבריאות ולא הצגתו לרוכשים (עמ' 197-194 לתע"ר בני דרום).
- לא שוכנעתי אם כן כי עלה בידי בני דרום להוכיח שטעתה בעניין מצב הציוד לא כל שכן שקמה לה עילה לטעון להטעיה בהקשר זה.
טענת הטעות/ההטעיה בנושא הדו"חות הכספיים, הרווחיות, התלונות מצד הלקוחות והמכירות לחו"ל
- שי טען כי עת החל לשוחח עם לקוחות, בעיקר מחו"ל, התברר לו כי רובם ככולם לא היו מרוצים מגלומה ואף החליטו להפסיק לרכוש ממנה מוצרים. בתוך כך הפנה למייל של מר חיים לוי מחברת מנשביץ מיום 17.9.15 (ס' 130-129, נספח נת/25 לתצהירו); כמו גם לשיחה עם איתמר נציג הלקוח KYCO, במהלכה הוצגו תלונות על מוצרים שסופקו להם בשנה הקודמת וכי ההזמנות שלהם לשנה הנוכחית תהיינה מצומצמות (ס' 131 לתצהירו).
- מנגד רונן הפנה לסעיף 4.ה. להסכם המכר, שם הצהירה בני דרום כי הוצגו בפניה כל המסמכים והנתונים שנדרשו על ידה לצורך בדיקה, ובכלל זה נכללו הדו"חות הכספיים לשנים 2014-2011 החתומים על ידי רו"ח של גלומה. רונם גם הפנה לכך שבני דרום הצהירה בהסכם המכר כי היא בעלת הכשירות המתאימה לבדוק את משמעויותיו של ההסכם (ס' 193-192 לתצהירו).
- בכל מקרה רונן טען, כי במסגרת הליכי המשא ומתן גלומה גילתה לבני דרום כי עלו בעבר טענות של חברת "קדם". ואולם לא רק שחברה זו לא העלתה כל טענה לאחר החתימה על הסכם המכר אלא אף ביצעה את ההזמנה המשמעותית ביותר לאחר חתימתו (ס' 188.4 לתצהירו). רונן גם הפנה לכך שבמסגרת הליכי גילוי המסמכים הספציפיים הציגה גלומה תכתובות עם נציגי חברת קדם ועם לקוחות נוספים, המעידות על יחסי עבודה שוטפים ועבודה רציפה, תוך מתן פתרונות לסוגיות או כשלים נקודתיים (ס' 189-188.5, נספחים 46-41 לתצהירו).
- 00גם לוּ הייתה נכונה טענת בני דרום לאי שביעות רצון מצד לקוחות מסוימים, לא שוכנעתי כי היה זה מחובתה של גלומה לפרט ולהציג עניין זה עובר לחתימה על ההסכמים. זה המקום להזכיר כי בהסכם המכר הובהר מפורשות שגלומה לא העבירה בהסכם זה הסכמים עם לקוחות או ספקים ולא נתנה לרוכשים מצגים כלשהם בעניין זה. לכן, בכל מקרה בני דרום מנועה מלהעלות טענות בעניין זה ולא יכולה להישמע בטענה לטעות כלשהי בנושא זה (ס' 3.ה. להסכם המכר, וכן ס' 188.1 לתצהירו של רונן).
0ככל שהיה על גלומה לגלות באופן אקטיבי נתונים שלא גוּלוּ בעניין הפְּחָת, הציוד, הלקוחות או אופן ביצוע תשלומים לעובדים או לצדדים שלישיים–לא שוכנעתי בקשר הסיבתי בין אי גילוים לבין החלטת בני דרום להתקשר בהסכמים ובין הנזקים שנגרמו לה
- כאמור, במסגרת התביעה שכנגד טענה בני דרום, כי כתוצאה מהתנהלות גלומה והצורך במכירת העסק לאפיפית נגרם לה נזק נומינלי של 750,000 ₪. נזק זה מחושב באופן אריתמטי, כהפרש שבין מחיר רכישת הפעילות על ידי בני דרום בהסכם המכר לבין מחיר מכירת הפעילות לחברת אפיפית בהסכם אפיפית.
- בהקשר זה אין באפשרותי לקבל את טענת גלומה שהנזק האמור לא הוכח בשל הימנעות מצירוף חוות דעת. בין תאריך חתימת הסכם המכר מושא דיוננו (17.6.15) לתאריך חתימת הסכם אפיפית (1.12.15) חלפה פחות מחצי שנה, ודי בהפרש בין סכום הרכישה לסכום המכירה (שהוכחו בראיות ובעדויות) כדי להספיק על מנת להוכיח את הנזק בהקשר זה.
- בנוסף, בתקופה הקצרה במהלכה הפעילה בני דרום את העסק נגרם לה לטענתה הפסד תפעולי נוסף בסך 567,000 ₪. לתמיכה בנזק זה צירפה בני דרום אישור רו"ח בדבר הנזקים וההפסד התפעולי שנגרם לה נכון למועד הגשת כתב התביעה שכנגד בהליך הקודם (נת/50).
- בעניין זה מקובלת עליי טענת גלומה כי אין מדובר בחוות דעת, כי רואה החשבון לא זומן למתן עדות וכי לא די במכתבו האמור כדי להוכיח נזק תפעולי הקשור סיבתית לפעילות העסקית השוטפת מושא דיוננו.
- אמנם גלומה צירפה דו"חות חשבונאיים מבוקרים המציגים הפסד בסך 1,354,000 ₪ בתקופה של 4 החודשים שסיומה ביום 31.12.15 (עמ' 488 לתע"ר בני דרום). ואולם הדו"חות הכספיים כוללים גם התחייבויות שנכללו בפעילות המופסקת בסך 1,266,000 ₪ שבכללן גם התחייבויות כלפי ספקים ונותני שירותים בסך 1,228,000 ₪ מהם 566,000 ₪ עבור צדדים קשורים (עמ' 487, 493 לתע"ר בני דרום). ביאור 13 לדו"חות הכספיים הללו מלמד כי העסקאות עם צדדים קשורים לארבעת חודשי הפעילות מסתכמות בסך 829,000 ₪ (עמ' 495 לתע"ר בני דרום) כך שעל פניו עלות פעילות בני דרום מול צדדים קשורים עולה על ההפסד התפעולי הנטען בתביעה (שהועמד כזכור על סך 567,000 ₪). משכך, היה על בני דרום להוכיח מה הן אותן עסקאות עם צדדים קשורים והאם לא נכללו בתוכן הוצאות שאינן רלוונטיות לפעילות השוטפת, כדי להוכיח שהנזק התפעולי הנטען נגרם כולו כתוצאה מפעילות המפעל. גלומה לא עשתה כן, ולכן לא די במסמכים שהציגה כדי ללמד האם נגרם לה הפסד תפעולי כתוצאה מפעילות המפעל, וככל שכן מהו אותו נזק מדויק שניתן לקשור סיבתית לפעילות המפעל.
- בהתאם, הנזק היחיד שעלה בידי בני דרום להוכיח שנגרם לה כתוצאה מההתקשרות בהסכמים מושא דיוננו, הוא נזק בסך 750,000 ₪ נכון ליום 1.12.15.
- ואולם, גם בהנחה שעלה בידי בני דרום להוכיח נזק שכזה, וגם לוּ הייתי משתכנעת כי הוצגו לבני דרום מצגים מטעים או כי היה על מוטי ורונן מטעם גלומה לגלות לבני דרום באופן יזום נתונים נוספים שלא גוּלוּ מפורשות בנסיבות העסקה מושא דיוננו (ולא שוכנעתי שכך הדבר), הרי שמהעדויות ומחומר הראיות שלפניי לא שוכנעתי בקשר סיבתי בין המצגים או אי הגילוי של הנתונים בעניין הפְּחָת; מצב הציוד; התשלומים לעובדים במזומן או תלונות הלקוחות לבין החלטת בני דרום להתקשר בהסכמים וההפסדים שנגרמו לה בקשר עם ההסכמים הללו.
- ראשית, טענותיה של בני דרום לעניין מצגים מטעים או הטעיה הועלו באיחור רב ובאופן בלתי ממוקד, ומאופן העלאתם נראה כי אף בני דרום עצמה הבינה את הצורך בהפסקת הפעילות כנגזרת של טעות בכדאיות העסקה ולא כנגזרת של הטעיה או מחדל הקשורים בגלומה עצמה.
- טענותיה של בני דרום בעניין מצגים מטעים לכאורה שהוצגו לה על ידי גלומה עובר לחתימה על ההסכמים הוטחה לראשונה בפני גלומה במכתב של בני דרום מיום 19.9.16, למעלה משנה לאחר המועד הקובע ולמעלה מתשעה חודשים לאחר מכירת העסק לאפיפית (נספח 20 עמ' 445, נספח 21 לתצהירו). שם נטען לראשונה כי לאחר רכישת גלומה התגלה לה שהצהרות מהותיות בחברה והתקשרויות מסחריות של צדדים שלישיים של החברה לא גוּלוּ לה במסגרת הליך הרכישה ואינם מופיעים בספרי החברה ובדו"חות מטעמה וייתכן שאף לא ג גוּלוּ לרשויות המס. משכך, ועל מנת להקטין נזקיה, טענה בני דרום כי נאלצה למכור את פעילות החברה ונגרם לה נזק לו אחראית גלומה (ר' גם מייל מיום 29.11.16, נספח 20 עמ' 448 לתצהיר רונן).
- שי אמנם טען כי הוא העלה הטרוניות בפני רונן כבר ביום 31.8.15 (נת/26 לתצהירו). ואולם תמליל הקלטת השיחה שצירף לתמיכה בטענתו מלמד כי מדובר בשיחה בלתי ממוקדת וטענותיו של שי מפנות לדו"ח רווח והפסד של שנת 2014.
- שי הוסיף וטען כי בסוף חודש 9/15 או בראשית חודש 10/15, הוא ואורי קיימו ישיבה עם רונן בה הודיעו לו שלא ימשיכו לייצר במתכונת הנוכחית וכי ככל שלא תמצא דרך לפתרון הבעיה – המפעל ייסגר והם אף הציעו לגלומה לרכוש את הפעילות במחיר סמלי או אפילו להיכנס כשותפים אך הללו סירבו. שי אף הפנה לשיחתו עם רונן מיום 8.10.25 (ס' 134; נספח נת/27 לתצהירו ור' ס' 49-48 לתצהירו של אורי).
- בתמליל השיחה בין שי לרונן מיום 8.10.15 נראה כי שי מעלה בפני רונן טרוניות על מצגים שהוצגו שאינם מדויקים ועל כך שיש קושי בתפעול העסק ושי רוצה למצוא קונסטלציה על מנת להמשיך להפעילו תוך צמצום נזקים (נת/27). שי מסתמך בעיקר על הערכת השווי שהוצגה ואולם רונן משיב כי לא הוא זה שערך אותה וגם לא מסכים עם אופן הצגת הדברים בכלליות. בכל מקרה משיחה זו עולה כי גם שי עצמו, למרות תחושתו הסובייקטיבית כי רוּמה, יודע ומבין שאין בטענותיו או בתחושותיו עילה משפטית כלפי גלומה והודה כי:
"...אה, ויכול להיות שזה לא, שהאסימון לא נפל. יש דברים שאני חושב שההתנהלות שלכם היא מאד, אה, לא יפה, היא פשוט, אה, רימיתם, אבל זה לא משהו שיכול להיות שאתה יודע, שיש לו כח בבית משפט, ועל דבר כזה לא הייתי הולך, והייתי, נ, לא יודע מה, דופק את הראש בקיר על זה שאני טמבל והאמנתי וזה...."