(עמ' 104 ש' 20-8 לפר' 6/23).
- גם אורי עצמו הודה בעדותו כי סיימו את העסקתם של כל העובדים של גלומה ותכננו לקחת למפעל דרומה רק 2 עובדים אריתראים ועובד נוסף בשם שלומי (עמ' 220-218 לפר' 6/23), וכי בסופו של דבר לא העבירו את המפעל דרומה לשדרות כי החליטו להפסיק הפעילות (עמ' 217 ש' 28 לפר' 6/23).
- אם באמור לא די, הרי שבני דרום לא הציגה כל תחשיב המצביע על שיעור הגידול בהוצאות שנגזרת מאותה תגלית הנוגעת לתשלום רכיבים מתוך שכר העובדים במזומן, ושי עצמו הודה שתחשיב כזה לא נעשה (עמ' 288 לפר' 6/23). מתמליל השיחה בין שי למירי בעניין הפרשי עלויות שכר כתוצאה מתשלום במזומן עולה כי מדובר בהפרשי עלות שכר מינוריים וזניחים בלבד. מעבר לכך לא הוצגה כל ראיה או אסמכתה לעניין עובדים נוספים ששכרם בתלוש השכר אינו משקף את שכרם בפועל, כך שממילא לא עלה בידי בני דרום להוכיח מה היקף התופעה – לא כל שכן שמדובר בתופעה בהיקף משמעותי הקשורה באופן כלשהו להחלטתה להפסיק את הפעילות.
- מן המקובץ שוכנעתי אפוא, כי גם לו היה על גלומה לגלות לבני דרום באופן אקטיבי נתונים שלא גוּלוּ בעניין הפְּחָת, הציוד, הלקוחות או אופן ביצוע תשלומים לעובדים או לצדדים שלישיים והיא לא עשתה כן – לא הוכח קשר סיבתי בין הנתונים שלא גולו לבין החלטת בני דרום להפסיק את פעילותה ולמכור העסק לאפיפית.
שאלת האחריות האישית של מוטי ורונן
- משלא מצאתי כי גלומה או ניו אדוונס הפרו ההסכמים עם בני דרום ולא מצאתי קשר סיבתי בין התנהלותם של מוטי ורונן לבין נזקיה הנטענים של בני דרום, ממילא התייתר הצורך לדון בשאלת אחריותם האישית של מוטי ורונן לנזקים אלו.
- מכל מקום ואך על מנת שלא יימצא הנייר חסר אעיר, כי גם לוּ הייתי מוצאת חובת גילוי שהופרה וקשר סיבתי בינה לבין נזקים קונקרטיים שנגרמו לבני דרום – אינני סבורה כי היה מקום לחייב את מוטי או את רונן באופן אישי בנזקים אלו.
- מוטי הוא מבעלי גלומה ומנהליה (ס' ה. ונספח 1 לתצהיר רונן), ורונן הוא בעל המניות הבלעדי ומנהלהּ היחיד של ניו אדוונס וכן מי שעבד בגלומה החל משנת 2003 ונטל חלק פעיל בניהולה החל משנת 2007 (ס' ו. לתצהירו).
- מטבע הדברים, עיקר המשא ומתן וההתנהלות בין בני דרום וגלומה נעשו מול רונן ומוטי. בני דרום טענה כי מוטי הצהיר בכתב כבעל מניות של גלומה כי קרא את ההסכם; כי מוטי ורונן אף נטלו על עצמם התחייבויות אישיות בהסכמים (כגון סעיף 3ד. להסכם המכר שם התחייבה גלומה כי למיטב ידיעתה או מנהליה או בעלי מניותיה אין פרט מהותי שלא נמסר לרוכש, וכגון סעיף 3ו. להסכם המכר במסגרתו התחייבו מנהלי גלומה או בעלי מניותיה לחדול לפעול בתחום הפעילות של העסק או בפעילות מתחרה במשך 3 שנים מהמועד הקובע). בנוגע לרונן טענה בני דרום, כי מכוח ההסכם למתן שירותים עליו חתומים הוא וניו אדוונס גם יחד, רונן מחויב אישית בחובת אמונים לבני דרום מכוחה היה עליו לגלות לה את האמת על מצב המפעל ומצב הפעילות הנרכשת ובאי הגילוי הפר את חובת האמונים האמורה (ס' 65-58 לתצהירו של שי).
- ואולם, ככל שהדברים נוגעים למוטי - שוכנעתי כי דין התביעה האישית נגדו היה בכל מקרה להידחות. הסכם המכר נחתם בין גלומה לבני דרום ללא כל ערבות או התחייבות אישית של מי מבעלי מניותיה או מנהליה, ותביעה אישית נגד מוטי נוגדת את הדין החל ביחס לאישיות המשפטיות הנפרדת של החברה מבעלי מניותיה. דברים אלו מתחדדים ביתר שאת גם לנוכח הסעיף הספציפי בהסכם המכר, בו צוין מפורשות כי בעלי המניות אינם נוטלים על עצמם באופן אישי התחייבויות כלשהן של גלומה בהתאם להסכם זה (ר' עמ' 6 להסכם המכר, מעל חתימת בעלי המניות בגלומה).
- גם ככל שהדברים נוגעים לרונן, שוכנעתי כי דין התביעה האישית נגדו היה אף הוא דחייה. לא נטען וממילא לא הוכח שרונן הפר את ההסכם למתן שירותים. רונן לא נטל על עצמו כל התחייבות אישית בהסכם זה זולת ההתחייבות החלה עליו כיועץ – אותה אין חולק כי מׅלֵא. משכך, ומאחר שבתביעה שכנגד ממילא לא נתבע כל סעד נגד ניו אדוונס - ממילא לא קמה עילת תביעה אישית נגדו. אשר לאחריות האישית על מצגיה של גלומה מכוח חובת הנאמנות שלו כיועץ מטעם ניו אדוונס – ממילא קבעתי (ובכך אימצתי את גישת בני דרום) כי מדובר בהסכמים נפרדים.
- אשר לאחריותו האישית של רונן בעילה נזיקית מכוח היותו מנהל בפועל בגלומה - כידוע, מודל האחריות האישית קובע כי לנושא משרה בחברה אין חסינות לעוולות נזיקיות שביצע באופן אישי רק משום שהוא אורגן של החברה. פעולותיו של נושא המשרה צריכות להיבחן ככל אדם פרטי, והוא יחוב בנזיקין בהתאם לכללים הקובעים חבות זו (ר' למשל ע"א 8553/19 אלכסנדר אורן בע"מ נ' כהן (17.11.2020)). הגם שרונן היה בעל אינטרס אישי בהצלחתה העסקית של גלומה בשים לב לטיבו של העסק שהיה עסק משפחתי ובשים לב לערבות האישית שנתן לחובותיה (למשל שיעבוד דירה לבנק כמגד חובותיה של גלומה - ר' עמ' 81 לפר' 6/23), לא שוכנעתי כי די בכך כדי להצמיח לו אחריות נזיקית אישית על מצגים שהציג מתוקף תפקידו כמנהל בחברה, וודאי לא בנסיבות הליך זה, בהן כאמור לא שוכנעתי שהתגבשה עוולה נזיקית בת פיצוי אף כלפי גלומה עצמה.
סיכום ביניים
- משלא מצאתי כי ניתן להטיל על גלומה או על מי מבעליה או מנהליה אחריות לנזקיה של בני דרום – דין התביעה שכנגד להידחות.
האם בני דרום הפרה התחייבויותיה על פי הסכם המכר?
- על פי סעיף 6 להסכם המכר, לגלומה קיים מלאי משלושה סוגים: תוצרת גמורה, חומרי גלם ואריזות.
- בסעיף 6.ב. להסכם המכר נקבע, כי במועד הקובע תיערך על ידי הצדדים ביחד ובמשותף ספירה של שלושת סוגי המלאי המצוי בעסק באותה עת. בהמשך אותו סעיף גם נקבע כי:
"...