אציין, כי אין טענה שההלוואה הקטנה היתה מהותית לחברה והענקתה גם לא דווחה לציבור. אכן, היא הוגדרה כ"תוספת" להסכם ההלוואה אך המועד לפירעונה קדם לפירעון קרן ההלוואה הגדולה. אני סבורה שבמסגרת בחינת המקרה, לא ניתן להתעלם מכך שבמועד שבו הפר הלווה את הסכם ההלוואה הגדולה, שהיא ההלוואה המהותית, לא הגיע המועד לתשלום הקרן של הלוואה זו. במועד הזה היה על הלווה לשאת בתשלומי ריביות בלבד (נספח 26 לתשובת לורנצי). זו להבנתי, הייתה גישתה של ועדת האכיפה שמקובלת גם עליי (ר' פסקה 42 רישא להחלטות יו"ר המותב, פסקה 5 להחלטת קסטיאל ושפריר-דקל).
- הלווה היה מצוי בהפרה של הסכם ההלוואה מיום 26.10.2018 (סעיף 21 לכתב הטענות המנהלי). נקבע, כי בחודשים אוגוסט ספטמבר שולמו תשלומי ריבית חלקיים, ובחודשים אוקטובר-דצמבר הוא לא שילם את תשלומי הריבית על ההלוואה הגדולה וגם לא את קרן ההלוואה הקטנה. קסטיאל ודקל שפריר קבעו כי לורנצי פעל לטפל בהפרת הסכם ההלוואה במהירות, זריזות ויעילות יחסית. בסמוך לאחר מועד ההפרה הוא ניהל עם הלווה משא ומתן לתיקון ההפרה שבהמשך לו הושג ההסכם החדש (פסקה 8 להחלטתם).
הרשות טוענת שחיזוק ל"איתות" בדבר מהותיות ההפרה הוא בכך שהכשל בתשלומים החל "מיד לאחר מתן ההלוואה ונמשך 4 חודשים" (סעיף 52 לעתירה). אך טענה זו מוקשה. ההלוואה ניתנה בתחילת אפריל 2018 למשך שנה והלווה היה מצוי בהפרה בסוף אוקטובר כלומר כשישה וחצי חודשים לאחר מכן. גם אם אתייחס למועד באוגוסט 2018 שבו לא שילם הלווה חלק מתשלומי הריבית, ואפילו אם אתעלם מכך שבמועד זה גם לשיטת הרשות הוא לא היה מצוי בהפרה, הרי שמדובר בכארבעה חודשים לאחר מתן ההלוואה. לעניין משך תקופת ההפרה ראוי לציין שהיא אכן נמשכה עד שגובש ההסכם במסגרת המשא ומתן, אך הלווה לא שילם את הריביות במשך שלושה חודשים ולא ארבעה (מלוח הסילוקין עולה שבחודש ינואר 2019 הריבית שולמה (נספח 30 לתשובת לורנצי)). דומה שמשך ההפרה בענייננו היה כרוך גם במשכו של המשא ומתן שאליו התייחסו קסטיאל ודקל-שפריר בהחלטתם. מכל מקום, בהינתן שמשכה הכולל של ההלוואה היה שנה, קשה לראות במועד ההפרה אינדיקציה למהותיותה.
יצוין, שהרשות גם חולקת על קביעות קסטיאל ודקל-שפריר ביחס לאופן בו נוהל המשא ומתן ומשכו. נטען, שתמוה שנדרשו יותר משלושה חודשים לניהול משא ומתן שתוצאתו הייתה הגדלת ההלוואה ללווה שלא עמד בהתחייבויותיו. אך למעשה תוצאת המשא ומתן לא הייתה רק הגדלת ההלוואה, כי אם, בין היתר, הוספת בטוחות נדל"ן וכן זכויות לקבלת כספים שעמדו ללווה (ר' דיווח מיידי מיום 5.2.2019, פרוטוקול ישיבת דירקטוריון מיום 3.2.2019 נספחים 32 ו-35 לתשובת לורנצי). מכלול ההסכם החדש יכול להסביר את משך ניהול המשא ומתן. למעלה מן הנדרש אציין, כי התנהלותו של לורנצי שפעל למציאת פתרון לעמידה בתנאי ההלוואה, עולה בקנה אחד גם עם מדיניות הגביה של החברה שתוארה בדוח התקופתי לשנת 2018 שפורסם באפריל 2019 (נספח 25 לתשובת לורנצי).
- שלושת חברי המותב קבעו ממצאים על יסוד תנאי ההלוואה. יו"ר המותב סבר שהם מבהירים את עמדת לורנצי לפיה הוא ראה באפשרות של אי עמידת הלווה בתשלומי ההלוואה כאפשרות ממשית ולשם כך דאג לקיומם של בטחונות (ר' גם מייל שכתב לורנצי טרם מתן ההלוואה ודבריו בפרוטוקול הדיון מיום 9.4.2018, נספחים 23 ו-24 לתשובתו). קסטיאל ודקל-שפריר סברו שתנאי ההלוואה מתיישבים עם עמדה לפיה הסיכון לפיגור בתשלומי ההלוואה נלקח בחשבון מראש בגיבוש תנאי ההלוואה.
אזכיר, הריבית שנקבעה להלוואה היא ריבית גבוהה בשיעור של 15.1% לשנה; הבטוחות שניתנו להבטחתה הם שלושה נכסי נדל"ן מניבים בגוש דן ששווי השוק שלהם הוא כ-23 מיליון ש"ח ובמימוש מהיר כ-16 מיליון ש"ח (כלומר בטוחות ששוויין במימוש מהיר עולה משמעותית על גובה ההלוואה); ובנוסף נקבע פיצוי בסך מיליון ש"ח בגין הפרה של תנאי מתנאי ההסכם.