טענות העותרת בכתב העתירה
- העותרת טוענת כי היה על החברה לדווח על כשל הפירעון של הלווה שכן בנסיבות העניין מדובר בפרט מהותי למשקיע סביר.
- הרשות סבורה כי הקביעה לפיה איחור המשיבים משך מספר חודשים בגילוי של כשל פירעון של לווה במספר מועדים ביחס להלוואה מהותית המהווה נכס מהותי של החברה אינו אירועי מהותי, היא שגויה. העותרת סבורה כי המותב לא כלל במסגרת שיקוליו את השיקולים הבאים: ההשפעות הדרמטיות של הכשל בפירעון על שווי החברה בהיותה נכס מהותי של החברה; שכל עוד מתרחש כשל בפרעון התשלומים יש לכך השפעה על תזרים החברה וכנגזרת מכך על האפשרות להמשיך בפעילותה העסקית; שגם אם היו נגד ההלוואה בטוחות "טובות" הרי שהליך מימושן הוא מורכב ועשוי לארוך זמן ולגזול משאבים כפי שגם אירע בפועל; ושכשל שחוזר ונשנה מספר פעמים מגדיל את ההסתברות לכשלי פירעון נוספים. בנוסף התמקד המותב אך ורק בשיעור סכום החוב שלא הוחזר בתקופת הכשל בפירעון.
- אשר למהותיות ההלוואה נטען שמדובר בהלוואה יחידה וראשונה של תאגיד שקודם למתן ההלוואה עסק בעסקאות נדל"ן ולא החזיק באותה עת ברישיון למתן אשראי. מדובר בהלוואה בסך 10 מיליון ש"ח, שמהווה אחוז ניכר מההון העצמי של החברה, והיא מהווה נכס מהותי של החברה. נטען, כי נוכח מרכזיותה של ההלוואה לפעילות החברה, הפרת תנאיה, גם אם בהיקף מצומצם, עלולה לאותת על סיכון להחזר ההלוואה כולה ומכאן לפגיעה ניכרת באיתנותה הכלכלית של החברה. חיזוק לאיתות זה הוא בכך שהכשל בתשלומים החל סמוך לאחר מתן ההלוואה ונמשך ארבעה חודשים.
בנסיבות אלה היה על לורנצי לפרסם דוח מיידי המשקף את הקושי של החברה בגביית הסכומים של נכס מהותי. ככל שחשב שלא מדובר בסיכון משמעותי בשל הבטוחות הטובות, יכול היה לציין גם נתון זה לצד הפרסום המתבקש. נטען, שגם מהתנהלות החברה ניתן ללמוד שהיא ראתה בהפרה אירוע מהותי.
- עוד טוענת הרשות שהוועדה טעתה בראייתה את החברה כתאגיד "אשראי חוץ בנקאי". ציבור המשקיעים שהחזיק במניות לא היה ציבור שמשקיע בחברת אשראי חוץ בנקאי שמעניקה הלוואות באופן תדיר. הוועדה שגתה גם בקביעה לפיה כשל בהחזרת אשראי אינו אירוע חריג במהלך העסקים הרגיל של תאגיד המעמיד אשראי חוץ בנקאי. לשיטת הרשות, כשל בהלוואה מהותית ביותר מצדיק דיווח למשקיעים, ולעניין זה אין משמעות למידת "תאבון הסיכון" של המשקיעים בתאגידים נותני אשראי חוץ בנקאי.
- הרשות טוענת כי מותב הוועדה שגה בקובעו כי בנסיבות העניין לא היה די ב"איתות" העולה מההפרה כדי לחייב בדיווח מיידי. נטען, שלא ניתן לקבל את הקביעה לפיה לורנצי פעל ביעילות ובזריזות לטיפול בהפרת הסכם ההלוואה, מה גם שהתוצאה הייתה הגדלת ההלוואה. עוד נטען, שאין לקבל את הקביעה לפיה שווי הבטוחות שהיו בידי החברה הפחית משמעותית את הסיכון מההפרה. גם בפועל נדרשה החברה לנקיטת פעולות שונות עד שההלוואה נפרעה לאחר שנתיים. מכאן שאי החזר ההלוואה בתחילת הדרך היווה "איתות אמת" לקושי של החברה להחזיר את האשראי שהעניקה ללווה.
- נטען כי מותב הוועדה שגה גם בכך שלא ראה באמירות עורכי הדין לפיהן הפרת הסכם ההלוואה תדרוש דיווח, חיזוק להתקיימות רכיב המהותיות.
- טעות נוספת בקביעות הוועדה מוצאת העותרת בהסתמכותה על מבחן ה"פוסט פקטום". במיוחד כך בענייננו מקום בו נפח המסחר במניית החברה היה מזערי וימים רבים כלל לא היה בה מסחר.
- עוד נטען כי הוועדה טעתה שעה ש"נתפסה" לכך שהכשל בהחזר האשראי על ידי הלווה היה בסכום נמוך יחסית. מדובר היה בהפרה שעמדה על סכום של 770 אלף ש"ח, ועל כן בהיקף של כ-7% מההלואה ולא 0.034% כפי שצוין בהחלטת יו"ר המותב. נטען, כי משכך מדובר היה בהפרה משמעותית גם במבחנים הכמותיים המקובלים. יתרה מזו, מידע יכול להיות מהותי גם שעה שלנתונים הכמותיים אין השלכה ישירה על נתוני הדוחות הכספיים של החברה, ובלבד שיש בו מהותיות איכותית. בנוסף נטען שמדובר למעשה בעסקה עם בעל שליטה, שכן ההלוואה ניתנה לדקמא שהיא חברה פרטית בשליטת לורנצי והיא שהלוותה אותה ללווה. העותרת סבורה שהמקרה הנדון הוא מקרה מובהק שבו קיימת מהותיות איכותית. בנסיבותיו של המקרה הנדון היה במידע על כשל בהחזר האשראי כדי לאותת על הסיכון באי-החזרת ההלוואה ולכן המידע היה חב בדיווח מיידי.
- העותרת טוענת שבענייננו קמה חובת דיווח גם מכוח תקנה 37א2 לתקנות ניירות ערך (דוחות תקופתיים ומיידים), התש"ל-1970 (להלן: תקנות הדיווח). זאת שכן החברה דיווחה על מתן ההלוואה, ועדכנה בדבר התפתחותה ועל כן היה עליה להמשיך לדווח אודות התפתחויות בגין אירוע זה.
טענות המשיבים