טענות לורנצי לדחיית העתירה לגופה
- לורנצי פירט בתשובתו את התשתית העובדתית תוך הדגשת נתונים מרכזיים לשיטתו, וצירף מסמכים לתמיכת טענותיו.
לורנצי הדגיש בתשובתו כי מנקודת מבטם של המשיבים, השתלשלות האירועים ביחס להלוואה הייתה צפויה והיוותה הזדמנות עסקית להגדיל את רווחי החברה מההתקשרות עם הלווה. זאת, שכן בהינתן הביטחונות הטובים בהם הייתה ההלוואה מובטחת, החזר ההלוואה לא היה בסכנה. בשום שלב לא סברה החברה שהמידע אודות ההפרה הוא מידע מהותי והתנהלות הדירקטוריון תואמת עמדה זו.
- נטען כי החלטת ועדת האכיפה הוצגה בעתירה באופן בלתי נכון. מהות קביעת הוועדה הייתה שבנסיבות העניין המידע אודות הפרת הסכם ההלוואה על ידי הלווה לא היה מהותי. נטען, כי המותב הבחין בין שאלת "מהותיות ההפרה" לבין שאלת "מהותיות ההלוואה" וקבע שההפרה לא הייתה אירוע שחייב פרסום דיווח מיידי. הרשות לעומת זאת, טענה במסגרת ההליך וממשיכה גם בעתירה לטעון לעניין "מהותיות ההלוואה", הגם שזו אינה שנויה כלל במחלוקת.
- עוד נטען, כי קביעת המותב לפיה לפיגור הלווה בתשלומים לא הייתה או עשויה הייתה להיות השפעה מהותית על התאגיד, היא קביעה עובדתית. בעתירה מנהלית, בית המשפט נמנע מלהתערב בקביעות עובדתיות זולת מקרים בהם טעה המותב בבירור בהחלת המבחנים ואמת המידה באופן החורג משמעותית מהסביר.
- נטען, כי גם לשיטת הרשות הפרת הלווה לא הייתה מהותית במישור הכמותי. בנסיבות אלה, קמה חובה לרשות לבסס את הטענה לפיה הגם שההפרה אינה מהותית מבחינה כמותית, היא מהווה מידע מהותי במישור האיכותי, ובשל כך מקימה חובת דיווח. בחובה זו, כשלה הרשות.
ועדת האכיפה לא נימקה את העדר מהותיות ההפרה בכך שהחברה היא תאגיד אשראי חוץ בנקאי. כל שנאמר בהחלטת המותב הוא שבמסגרת מכלול השיקולים, יש להביא בחשבון גם את סוג העסקים שבו עוסקת החברה ואת אופיים. בכלל זה הנתון לפיו מדובר בהלוואה שניתנה באשראי חוץ בנקאי, שבמסגרתו ניתן לצפות מראש את הסיכון לפיגור בתשלומים ולקבוע בהתאם את תנאי ההלוואה. לעניין קביעה זו אין צורך להידרש לשאלת סיווג החברה כתאגיד אשראי חוץ בנקאי.
המותב גם לא קבע שכשל בהחזרת אשראי בחברות אשראי חוץ בנקאי הוא לעולם אירוע במהלך העסקים הרגיל שאינו מקים חובת דיווח. כאמור לעיל, הקביעות בהחלטה התבססו על נסיבותיה ולא ניתן להסיק מהן קביעה כללית כלשהי שתחול על תאגידים העוסקים במתן אשראי חוץ בנקאי.
- עוד נטען שוועדת האכיפה לא שגתה גם בקביעתה לפיה הבטוחות שהועמדו לחברה הפחיתו משמעותית את הסיכון לו הייתה חשופה נוכח ההפרה. טענתה של הרשות לפיה מימוש בטוחות אינו בהכרח פשוט היא בבחינת העלאת טענות מקצועיות בנושאים שאינם בתחום מומחיותה. גם ניסיונה של הרשות להסיק קושי במימוש הבטוחות מאירועים שאירעו בשלבים מאוחרים יותר לא יצלח. במיוחד שעה שבחינת הדברים בדיעבד מבססת את עמדת לורנצי, שכן בפועל, חודשיים לפני מועד הפירעון המקורי פרע הלווה, למעשה, את סכום הקרן המקורי.
- אשר לאמירות עורכי הדין, נטען כי אמירותיהם נבחנו על ידי הוועדה על יסוד מכלול הנסיבות והראיות שהונחו בפני המותב, וזכו להתייחסות מפורשת בהחלטה בה נקבע שאין בהן כדי להטות את הכף.
- גם השימוש שעשה מותב ועדת האכיפה במבחן הפוסט פקטום היה ראוי. עמדת הרשות לפיה אין לעשות בו שימוש מקום בו מדובר במניה דלת סחירות היא חסרת בסיס וגם לא נתמכה בחוות דעת מקצועית.
- לורנצי יצא גם נגד טענות חדשות המועלות על ידי רשות ניירות ערך כמקימות מהותיות איכותית המחייבת דיווח. צוין, כי הטענה שמדובר "בעסקת בעל שליטה", לא עלתה בהליך האכיפה המנהלי ואף נטען שיש לראות בדקמא "צינור" בלבד, ואת החברה כמי שהעמידה את ההלוואה ללווה. גם הטענה לחובת פרסום דוח מיידי מכוח תקנה 37א2 לתקנות הדיווח היא טענה שלא הועלתה בכתב הטענות המנהלי, ומשביקשה הרשות להעלותה נדחתה על ידי יו"ר המותב. מעבר לנדרש נטען שגם לגופם של דברים אין תחולה לתקנה על ענייננו.
- החברה הודיעה כי היא מצטרפת לכתב התשובה של לורנצי וכי יש לראות בטענותיו, כטענותיה.
טענות הצדדים בדיון
- בא כוח הרשות חזר על עיקרי עמדת הרשות לפיה הואיל ומדובר בהלוואה מהותית, שהיא גם ההלוואה היחידה שנתנה החברה, הרי שברגע שיש הפרה מצד הלווה, על החברה לדווח על כך בדיווח מיידי. החברה יכולה הייתה לדווח על ההפרה ובצד זאת לומר שהיא משוכנעת או מעריכה שבהינתן הביטחונות הקיימים החברה מעריכה שיהיה החזר מלא להלוואה. הבטוחות אינן יכולות להצדיק העדר דיווח, שכן ניסיון העבר מלמד שגם בטחונות איכותיים וטובים עלולים להתברר כקשים למימוש או כשווים פחות מערכם. הדגש הוא על מהותיות ההלוואה מבחינת החברה, ומרגע שיש הפרה מצד הלווה בהפרה כזו, קמה חובת דיווח מיידי.
- בא כוח הרשות הדגיש כי יש לבחון את הדברים מנקודת מבטו של המשקיע הסביר, ולא מנקודת מבטו של לורנצי והערכותיו בדבר סיכויי הצלחתו לטפל בהפרה. נטען, כי על מנת שייקבע שלעניין יש השפעה מהותית על ענייני התאגיד די בכך שהלווה מפר את ההסכם, כך שצריך להתחיל להפעיל אמצעי אכיפה כלכלית דוגמת מימוש שעבודים. עמדת הרשות היא שהתאגיד אינו אמור לחכות ל"אסון" שיתרחש, ועליו לדווח על אירוע שיכול ותהיה לו השפעה מהותית (עמ' 47, ש' 10-8). הדיווח לציבור נועד על מנת שהמשקיע הסביר יוכל לכלכל את מעשיו, והוא צריך לדעת על ההפרה כדי לקבל החלטה אם כבר בשלב הראשוני של ההפרה הוא אינו מעוניין עוד להשקיע בחברה.
בא כוח הרשות ציין כי אין מקום להבחנה בין "ההלוואה הקטנה" בסך 342,000 ש"ח לבין ההלוואה המקורית, שכן שתיהן ניתנו לאותו הלווה.
- יוער, כי במהלך הדיון חזר בא כוח הרשות מהעמדה ולפיה אם תתקבל העתירה בדבר קיומה של חובת דיווח יוכל בית המשפט לקבוע גם התקיימותם של יתר רכיבי ההפרה. נטען כי אם אלה יהיו פני הדברים, עמדת הרשות היא שראוי יהיה להחזיר את הדיון לוועדה (עמ' 57, ש' 25 עד עמ' 58, ש' 2).
- באת כוחו של לורנצי הפנתה לכך שבדיווחי החברה נמסר לציבור המשקיעים מידע אודות הבטוחות שהועמדו לטובת ההלוואה, וטענה כי בנסיבות העניין לא יכולה הייתה להיות להפרה השפעה מהותית על החברה. בהקשר זה ציינה את הוראותיו הברורות של הסכם ההלוואה, בהן נכללו הדרכים לאופן מימוש הבטוחות ונשיאת הלווה בכלל העלויות הכרוכות בכך. עוד ציינה, כי בנסיבות העניין לא היה בהפרה משום "איתות" על היתכנות של "disaster" כלשון בא כוח העותרת, ולעניין זה הפנתה גם לחוות דעתו של המומחה מטעם לורנצי, אשר הוגשה לוועדה.
נטען, כי בחייה של החברה המעניקה אשראי חוץ בנקאי, אי-תשלום ריבית בהיקפים מצומצמים או הפרה בהלוואה קטנה הוא לא דבר המצוי מחוץ לעסקי החברה או חורג ממהלך העסקים הרגיל. לשם כך נועדו בטוחות, הסדרים, פיצוי מוסכם וריבית פיגורים (עמ' 80, ש' 28-23). אין חובה על החברה לשקף כל דבר שמתרחש לציבור המשקיעים - ככל שהרשות ביקשה לטעון כי היה בכך משום "דגל אדום", מעין איתות על קריסה של החברה, אזי היה עליה להוכיח טענה זו.
- עוד טענה באת כוחו של לורנצי כי הגשת העתירה בשם יו"ר הרשות שעה שכזה לא כיהן, אי צירוף מסמכים ואמירות "משחירות" ביחס ללורנצי עולה כדי חוסר ניקיון כפיים מצדה של הרשות.
דיון והכרעה
- אקדים ואומר כי לאחר שבחנתי את טענות הצדדים שנטענו בהרחבה, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום לסילוקה של העתירה על הסף.
אשר לגוף העתירה, לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים ואת נסיבותיו הייחודיות של המקרה באתי לכלל מסקנה לפיה כדין קבעה הוועדה כי במסגרת ההליך בפניה לא הרימה הרשות את הנטל המוטל עליה להוכיח כי המשיבים הפרו את חובת הדיווח. להלן אבאר את טעמי החלטתי.