אולם, בחקירתו הנוספת (במסגרת שמיעת הראיות בתיק), חזר בו גרינברג, למעשה, מהטענה שזלמנוב היה חתום על הסכם תיווך עם אשד"ר. גרינברג סיפר, שהוא עצמו סייע, מטעם אשד"ר, בהשגת הסכם פשרה על תשלום דמי תיווך למספר מתווכים וביניהם קובי טל (ולא ציין, בהקשר זה, את זלמנוב). בנוגע לזלמנוב אמר רק, שהוא (גרינברג), ניהל את המו"מ עם אשד"ר ושמכך שזלמנוב היה הרוח החיה הוא הבין שזלמנוב מתווך. בהמשך אישר, כי יכול להיות שזלמנוב היה מבעלי הקרקע וכי הוא (גרינברג), לא יודע אם אשד"ר (עבורה עבד גרינברג, אז ואף נטל חלק במו"מ) דיווחה על תשלום דמי תיווך לזלמנוב (עמ' 16-17 לישיבת יום 21.5.11).
בנסיבות אלה (ואף לאור האמור לעיל בענין אמינותו), ברי שלא ניתן ליתן אמון בדברי גרינברג באשר להיות זלמנוב מתווך בעסקת אשד"ר, ואין לזקוף לחובת זלמנוב את העובדה שהוא לא הביא ראיה לסתור את דבריו המעורפלים והבלתי עקביים של גרינברג.
מכל מקום - פעילות כזו או אחרת, בעסקת מקרקעין שנערכה 6-7 שנים לפני העסקה דנן, במקרקעין בהם לזלמנוב בעלות (גם אם בשותפות עם אחרים), אין בה כדי להוכיח שזלמנוב עוסק בעסקי תיווך ואין בה כדי לשלול מהעסקה דנן, בנסיבותיה, את אופייה האקראי, כפי שיובהר גם בהמשך.
לפיכך אני קובעת, כי, גם לגופו של ענין, לא עלה בידי דורי להרים את הנטל המוטל עליה, להוכיח שזלמנוב לא שימש יזם בעסקה.
מסירת השיק לידי זלמנוב :
- גם באשר לנסיבות מסירת השיק לידי זלמנוב ובאשר לסיבות למסירתו לידיו, השיבו גרינברג ושרון תשובות מתחמקות, בלתי סבירות ובלתי אמינות.
גרינברג העיד, כי הוא מסר לידי זלמנוב את השיק כעמלת תיווך וכי אם הוא היה יודע שאין לו רישיון תיווך, או שהעסקה תתפוצץ הוא לא היה מוסר בידיו את השיק (עמ' 19 שו' 7-12). לדברי גירנברג, הוא ביקש מזלמנוב להמתין עם הפקדת השיק, אך כאשר התבקש להסביר מדוע ביקש ממנו זאת, מסר מספר גרסאות.
לגרסת גרינברג, האמורה בתצהיר עדותו הראשית (סעיף 33), הוא מסר את השיק לזלמנוב לאחר שזלמנוב ועו"ד ונגלניק לחצו עליו לשלם "להם" (היינו – לזלמנוב ולעו"ד ונגלניק, כפי גרסתו של גרינברג בתצהיר עדותו הראשית, ממנה חזר בו בחקירתו בביהמ"ש), את דמי התיווך וכן מאחר שהוא לא סבר שייתכן מצב בו העסקה לא תצא לפועל, למעט בשל זכות הסירוב של דנקנר.
אולם, טענה מהותית זו אינה מצויה בתצהירו שצורף להתנגדות (מב/1) ולפיכך מהווה היא הרחבת חזית. כל שנאמר בתצהיר ההתנגדות הוא, כי השיק נמסר בהסתמך על "הבנה בלתי מעורערת", לפיה זלמנוב הינו "בעל רישיון תיווך". גם בחקירת גרינברג בעת הדיון בהתנגדות, כאשר הוא נשאל על נסיבות מסירת השיק, לא היה כל זכר לטענה בדבר לחץ כלשהו וכל שאמר גרינברג היה, כי בעקבות מכתב הדרישה לתשלום (מש/2), הם פנו לזלמנוב ואמרו לו שהם חוששים מזכות הסירוב של דנקנר ולכן הוכן כתב ההתחייבות. (עמ' 4 לפרו' וראו גם עמ' 6 משורה 20 עד עמ' 7 שו' 9 ועמ' 8 שו' 23-30 לישיבת יום 13.4.10).
- הטענה בדבר לחץ כזה מופיעה, לראשונה, בתצהירו של גרינברג, שהוגש במסגרת הבאת הראיות בתיק. אולם, כאשר נשאל גרינברג בחקירתו, על נסיבות מסירת השיק, שוב לא חזר על הטענה בדבר לחץ מצד זלמנוב או עו"ד ונגלניק, אלא טען, שהוא החליט להפקיד בידי זלמנוב שיק של 2 מיליון עבור "עמלתו בגין עסקה שהוא תיווך לדורי". (עמ' 19 ו- 20 לפרו' ישיבת 31.5.11)
גרינברג גם לא ציין כל ויכוח בעניין זה עם שרון. אמנם שרון (אשר העיד, אחרי עדותו של גרינברג, ללא שהוגש תצהיר מטעמו), "תיקן" את החסר בעדויותיו של גרינברג וטען בעדותו, כי היה לו ויכוח עם גרינברג על מסירת השיק וכי הייתה "דינמיקה של לחץ, היו לי בענין הזה דיונים עם אופיר (גרינברג), שאמר שהוא סומך על אודי (זלמנוב)". לא ניתן לקבל דברים אלה, בהיותם הרחבת חזית ובנוסף, בשל היותם גרסה כבושה, אשר לא ניתן כל הסבר לכבישתה.