כאמור – לאור מסקנתי, לפיה גם אם נלך לשיטתה של דורי ונאמר שזלמנוב היה, למעשה, מתווך, זכאי זלמנוב לתשלום השיק, כדמי תיווך, ממילא אין לשאלה אם הוא היה יזם או מתווך, חשיבות אופרטיבית ולכן גם לתוספת אין משמעות אופרטיבית. עם זאת, לאור טענות דורי אתייחס גם לענין זה.
- ראשית אפנה, בקצרה, אל סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), הקובע כיצד יפורש חוזה. להלן לשון הסעיף דהיום (לאחר תיקון מספר 2 מיום 17.1.2011):
"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו."
רבות נכתב על האופן בו יש לפרש חוזה, הן לפני תיקון מס' 2, והן לאחריו. לאחרונה ניתן על ידי ביהמ"ש העליון, ברע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר, חברה לתביעות בשם מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח' [פורסם בנבו] (26.2.2011), פסק דין מקיף בסוגיה זו, אשר סוקר את הדין בטרם התיקון [במרכזו - הלכת "אפרופים" - ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום בע"מ, פ"ד מט(2) 265 (1995) ודנ"א 2045/05 מגדלי הירקות-אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד סא(2) 1, 37 (2006)], את משמעות התיקון ואת אפשרויות הפרשנות הטמונות בו.
לא ארחיב בעניין זה ואומר רק, כי, בסופו של דבר, הגיע ביהמ"ש העליון למסקנה, כי יש לתת ללשון משקל משמעותי בפרשנות החוזה וכי על פי התכלית הסובייקטיבית של סעיף 25(א) המתוקן, "הסיפא של הסעיף מבטא את החזקה הפרשנית בדבר פירוש החוזה בהתאם לפשט לשונו".
כבוד השופט ריבלין מבהיר, כי: "... הפירוש הנכון לסעיף המתוקן הוא כדלקמן: חוזה יפורש תוך בחינה מקבילה ומשותפת של לשון החוזה ושל נסיבות העניין, בכפוף לחזקה פרשנית – ניתנת לסתירה – שלפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את פשט הלשון, דהיינו: את המשמעות הפשוטה, הרגילה והטבעית של הכתוב. החזקה ניתנת לסתירה במקרים שבהם למד בית המשפט, מתוך הנסיבות, כי הלשון אינה פשוטה וברורה כפי שנחזתה להיות במבט ראשון; וכי למעשה – עשויה היא להתפרש בדרכים אחרות מאלה שנראו ברורות בתחילת הדרך הפרשנית. ודוקו: קיומה של החזקה מבטא את משקלה החשוב והמשמעותי של לשון החוזה; לעומת זאת, היותה ניתנת לסתירה משקפת את העובדה כי משקלה של הלשון, חרף חשיבותה, אינו מכריע או בלעדי."
בהתייחס לתכלית האובייקטיבית של התיקון נאמר, כי היא "תומכת בפירוש המאמץ את השיטה הפרשנית שנקבעה בעניין אפרופים ועוצבה בעניין מגדלי הירקות, תוך עיגון החזקה הפרשנית בדבר פשט הלשון. רק כך מושג האיזון הראוי בין רצון הצדדים לבין השאיפה לוודאות משפטית..." וכי "המחוקק, כפי שניתן ללמוד מדברי ההסבר להצעת החוק המתוקנת, ומן הפרוטוקולים של דיוני ועדת החוקה, חוק ומשפט, לא ביקש לבטל איזון זה, ולבכר את אחד הערכים על-פני השני; אלא, ביקש הוא, תחת זאת, אך לחדד ולהבהיר, כי עיקרון הוודאות המשפטית מחייב לתת ללשון החוזה משקל משמעותי בתהליך הפרשנות."
- הפועל היוצא מכל האמור לעיל הוא, כי מקום בו הנסיבות מצביעות על כך שלשונו של החוזה עשויה להתפרש בדרכים שונות, יעזר ביהמ"ש בנסיבות החיצוניות לשם התחקות אחר אומד דעתם של הצדדים ובאיזון הכולל ייתן ללשון החוזה משקל משמעותי.
כאמור - מכתב ההסכמה נוקט, במפורש ובבירור, בלשון "יזם" וכך גם המסמכים, שהוצאו לאחר מכן, ע"י זלמנוב ורק כתב ההתחייבות, עליו חתם זלמנוב עובר לקבל השיק, נוקט בלשון כפולה: "ייזום ו/או תיווך". לאור כך, לא ניתן לומר, כי "אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה" ולא ניתן לגזור מלשון המסמכים את המשמעות הפשוטה של הכתוב.