גם בענייננו (כפי המקרה שנדון בפרשת טרכטנברג), ברור, איפוא, מעדיה של דורי עצמה, כי גם לו היה זלמנוב מתווך בעסקה, שאלת הרישיון לא הייתה רלבנטית לדורי כלל וכלל ואם ההסכם עם א.מ.ת.ש לא היה מבוטל, הייתה דורי משלמת לו דמי תיווך, חרף העדר רישיון תיווך.
כאמור, טענת דורי, בדבר העדר רישיון תיווך, הינה טענה מאוחרת, שהועלתה בפעם הראשונה, במכתב בא כוחה של דורי אל זלמנוב, מיום 13.11.08, בה הודיעה דורי לזלמנוב שהיא מסרבת לשלם לו את שכרו והיא לא הועלתה אלא בשל רצונה של דורי להתחמק מפירעון השיק.
- המסקנה מכל האמור לעיל הינה, כי לא הוכח כשלון תמורה ולפיכך זכאית זלמנוב לפירעון השיק.
ההודעה לצד השלישי :
- דין ההודעה לצד השלישי דחייה.
בראש ובראשונה, דינה דחייה, לאור מסקנתי לפיה אין מדובר בעסקת תיווך.
פעם נוספת דינה דחייה, לאור קביעתי, כי גם לו היה זלמנוב מתווך בעסקה, הוא היה זכאי לדמי תיווך.
בנסיבות אלה, גם לוּ היה ממש בטענות דורי כלפי עו"ד ונגלניק (ואינני קובעת כך), עדיין הייתה ההודעה נגדו נדחית, בשל העדר קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת נגדו לבין "הנזק", היינו - לבין חובת דורי לפרוע את השיק.
- גם לגופו של ענין יש לדחות את טענות דורי נגד עו"ד ונגלניק.
הצדדים חלוקים בשאלה אם, בעת ניסוח מכתב ההתחייבות, ייצג עו"ד ונגלניק את דורי (כטענתה של זו), או היה יועצו של עו"ד אלסטר והחל לייצג את דורי רק בסוף חודש פברואר, תחילת חודש מרץ 2008 (כטענת עו"ד ונגלניק).
לא הוכח שעו"ד ונגלניק שימש בא כוחה של דורי כבר בעת ניסוח מכתב ההתחייבות. נהפוך הוא; מתצהירו של גרינברג עולה, כי עו"ד ונגלניק לא ייצג את דורי בשלב זה, אלא רק החל לייצגה רק לאחר שכבר התגבשה עסקת הקומבינציה. ראו סעיפים 4-6 וכן 17-18 לתצהירו (נ/1).
אינני מקבלת את הנטען על ידי גרינברג בענין זה, בתצהירו ומעדיפה אני את גרסתו של עו"ד ונגלניק, הנתמכת בתכתובת דוא"ל מיום 10.3.2008, שעניינו הצעה להסכם שכר טרחה בין עו"ד ונגלניק לבין דורי, היינו - כשלושה חודשים ואולי אף יותר, לאחר שנחתם מכתב ההסכמה.
- אכן, לעיתים חב עו"ד חובת זהירות גם כלפי מי שאינו לקוחו, אולם לא כך הדבר בנסיבות המקרה דנן, כפי שהן עולות מגרסתו של גרינברג עצמו, אשר סיפר בתצהירו, כי עו"ד ונגלניק הגיע אליו ביחד עם זלמנוב וביקשו להציע לדורי "עסקה מעניינת" (סעיף 4 לתצהיר). גרינברג טען, כי תפקידם של זלמנוב ועו"ד ונגלניק בקשירת העסקה היה זהה (סעיף 17 לתצהיר) והם "הסבירו שכחלק מתנאי העסקה מול א.מ.ת.ש וכתנאי ליצירת העסקה, יש להתקשר עם זלמנוב לתשלום דמי תיווך, בהיותו המתווך בעסקה (סעיף 17) "משכך אמרתי לעו"ד ונגלניק ללא כל ויכוח 'תעלה משהו סביר על הכתב ואנחנו נחתום עליו'...".
לא רק שעולה מכך שעו"ד ונגלניק אכן לא ייצג את דורי, אותה עת, אלא עולה מכך, כי (לטענת גרינברג), הוא בא ביחד עם זלמנוב, לכאורה, באינטרס משותף. היינו – מפי גרינברג אנו שומעים, כי לכאורה, באותו שלב ייצג עו"ד ונגלניק את עצמו ואת זלמנוב.