כמו כן, לפי סעיף 9 לחוק, העסקת עובד במנוחה השבועית אסורה, אם לא הותרה לפי סעיף 12 לחוק. נכון להיום, לא ניתן היתר להעסקת מטפלים סיעודיים במנוחה השבועית, בהתאם לסעיף 12 לחוק, אולם ניתן היתר כללי להעסקה במנוחה השבועית ובשעות נוספות במפעלים רפואיים ובמוסדות לטיפול בזקנים ובילדים, תמורת מנוחת פיצוי רצופה בת 25 שעות לפחות.
לגבי אורך המנוחה השבועית לעובד נקבע בסעיף 7 לחוק שהיא לפחות בת 36 שעות רצופות, דהיינו יום וחצי. לגבי יום המנוחה השבועי נקבע בסעיף 7(ב) לאותו סעיף, שלגבי יהודי המנוחה השבועית צריכה לכלול את השבת, ולגבי מי שאינו יהודי את יום השבת או יום ראשון או יום שישי בשבוע, הכול כפי המקובל על העובד כיום המנוחה השבועית שלו.
- בהתאם לאמור, אורכה של המנוחה השבועית צריך לעמוד ככלל, על אורכה של מנוחת השבת, דהיינו – 25 שעות לפחות. בכך יש הקבלה לחלק מההסדר החוקי של חוק שעות עבודה ומנוחה. לאור זאת מן הראוי לקבוע, כי לאחר איזון בין האינטרסים המנוגדים שראוי לבוחנם בקביעת אורכה של המנוחה השבועית המגיעה למטפלים הסיעודיים, בהתחשב באופי עבודתם ובמידת התלות בביצוע פעולות היום יום לכל אורך שעות היממה של המטופלים הסיעודיים במטפליהם, ובדומה להסדר שנקבע לגבי המטפלים בבתי החולים או במוסדות לטיפול בזקנים או בילדים, כך גם לגבי המטפלים הסיעודיים המתגוררים בבית מטופליהם, יש להעמיד את משכה של המנוחה שבועית על 25 שעות רצופות לפחות.
- כאן המקום להוסיף דברים נדרשים לגבי אופן קביעת המנוחה השבועית לגבי המטפל הסיעודי על פי האמור.
ראשית - על המעסיק או מי מטעמו להבהיר מראש לעובד הסיעודי הגר בבית המטופל, בכתב בהסכם העבודה ובעל פה, את זכותו לחופשת מנוחה בת 25 שעות רצופות.
שנית – יש לציין מראש שבמהלך חופשת המנוחה יכול העובד על פי רצונו לשהות בבית המטופל או מחוצה לו.
שלישית – יש להדגיש בפני המטפל הסיעודי, ומראש, כי בזמן חופשת מנוחתו הוא פטור מכל עבודה ומחויבות למטופל, ואין המעסיק או מי מטעמו רשאי לדרוש זאת ממנו, אפילו בחר המטפל הסיעודי לשהות בזמן חופשת מנוחתו בבית המטופל.
- לאור האמור, חופשת המנוחה מתחילה ברגע שבו סיים המטפל הסיעודי ביום עבודה נתון את משימתו האחרונה לטיפול במטופל באותו יום, לרבות השגחה, ועליה להימשך 25 שעות רצופות לפחות עד שובו לטפל במטופל, לרבות השגחה עליו, על פי מתכונת יום עבודתו הרגיל. בתחום חופשת המנוחה כאמור יש לכלול את יום מנוחתו השבועית של העובד הסיעודי.
- אשר לגמול בגין העסקה במנוחה השבועית - סיעודיות האדם נבחנת על פי ההגדרות הבינלאומיות שאומצו בחוק הביטוח הלאומי, בהתאם למבחני ההיזקקות לעזרת הזולת בביצוע אותן פעולות יומיום בסיסיות שבלעדיהן אין קיום לבן אנוש, דהיינו: "לבישה, אכילה, שליטה בהפרשות, רחצה וניידות עצמית בבית", והיזקקות להשגחה עקב סיכון חיים בלעדיה.
ההיזקקות כאמור של המטופל הסיעודי לעזרת הזולת להבטחת עצם קיומו מכתיבה את מתכונת הטיפול בו, שמטבע הדברים יש בה יסוד של קביעות בסדר היום, לרבות - קימה, ארוחת בוקר, ארוחת צהריים, ארוחת ערב והליכה לישון, ובין לבין דאגה לצרכיו השונים של המטופל, פקיחת עין והשגחה על המטופל במידה כזאת או אחרת וזמן חופשי. במצב דברים זה, שעות העבודה בפועל ייתכן שיהיו רבות וייתכן שיהיו ספורות, אך הן משתרעות על פני כל היום, מבוקר עד ליל, כשבמהלך יום עבודתו המטפל הסיעודי הגר בבית המטופל עושה לעצמו ולמטופל כאחד.