"כך, לדוגמה, אם יתברר שהפטריארך עצמו פעל להכשיל את אישור ההסכם בסינוד, עשויה להיות לכך נפקות במישור תום הלב החוזי".
- הנה כי כן, לפי פשט לשונו של סעיף 3 לפרטיכל, קבלת אישור הסינוד הקדוש היתה לכאורה התחייבות שהפטריארך נטל על עצמו. עם זאת, גם אם נניח לטובת הפטריארכיה כי קבלת האישור לא היתה בגדר התחייבות של הפטריארכיה כלפי קק"ל, אלא תנאי מתלה (או תנאי מקדים לכריתת החוזה כפי שקבע בית משפט קמא), הרי שבהתאם לממצאיו של בית המשפט המחוזי - תנאי זה התקיים. בהינתן קביעה זו, איני רואה צורך להידרש לשאלת מעמדו של הסינוד הקדוש בהיררכיה הכנסייתית, כמו גם לאופן ניתוחו של בית המשפט המחוזי - שכאמור סיווג את הצורך בקבלת אישורו של הסינוד כתנאי מקדים לצורך גיבוש גמירת דעתה של הפטריארכיה להתקשר בהסכם הפשרה. לצורך הכרעתנו בערעור דנן, די לנו בכך שאישור זה נתקבל.
(3) אישור הגורמים המוסמכים בקק"ל
- עמדנו לעיל על לשונו של סעיף 3 סיפא לפרטיכל, שבו נקבע כי הסכם הפשרה "יובא לאישור המוסדות המוסמכים בקרן הקיימת לישראל ובכפוף לאישור זה יחתם הסכם הפשרה". כפי שצוין, תניה זו נוסחה באופן שונה מזו שעניינה בקבלת אישור הסינוד הקדוש, שקבעה כי הפטריארך "יהיה אחראי לקבל את אישור הסינוד הקדוש".
במבט ראשון תניה זו נחזית כתנאי מתלה, בהינתן שהיא הכפיפה את החתימה על הסכם הפשרה לאישורו של גורם נוסף, אישור שקבלתו לא היתה ודאית. ואולם, בית המשפט המחוזי דחה את האפשרות שמדובר בחוזה על תנאי, ובדומה לגישתו לגבי קבלת אישור הסינוד הקדוש קבע כי קבלת אישור הגורם המוסמך בקק"ל היתה בגדר תנאי מקדים לשכלולו של ההסכם, שמבלעדיה כלל לא נכרת הסכם. ואכן, ככל שהדברים אמורים לגבי קבלת אישורם של גורמי קק"ל, יש טעם באופן ניתוחו של בית המשפט המחוזי, שעולה בקנה אחד עם הפסיקה שניתנה בנושא. נפרט קמעה.
- פסק הדין בקשות עירייה אחרות 5042/96 כהן נ' מינהל מקרקעי ישראל, מחוז ירושלים, פ"ד נג(1) 743 (1999) (להלן: עניין כהן) נסב על מגעים לעסקת חכירה שנערכו בין אחד מר כהן למינהל מקרקעי ישראל. בתכתובת בין כהן למשרדי המינהל במחוז ירושלים, שעמו בא כהן בדין ודברים, נאמר כי ביצוע העסקה מותנה באישור הנהלת המינהל. האישור האמור לא ניתן, והשאלה שעמדה לדיון היתה אם נכרת חוזה בין הצדדים. בפסק הדין נקבע כי הדרישה לקבלת אישור הנהלת המינהל אינה תנאי מתלה ואין להחיל עליה את החזקה הקבועה בסעיף 27(ב) לחוק החוזים. וכך קבעה השופטת ט' שטרסברג כהן:
"אולם, לא כך הוא המצב בענייננו, כאשר אין החוזה טעון 'הסכמת צד שלישי' אלא טעון הוא אישור של האורגן הגבוה בהיררכיה של הגוף המתקשר. חוזה על-תנאי הוא חוזה שנתקיימו לגביו כל הדרישות ליצירת חוזה. אישור הנהלת המינהל הוא בבחינת שלב בדרך לשכלול החוזה ולכריתתו ואינו בבחינת תנאי מתלה לקיומו של חוזה שהשתכלל ונוצר. בהתאם, היעדרו של אישור הנהלת המינהל הינו חֶסֶר ביצירת החוזה" (שם בעמ' 753, ההדגשות במקור).