מכל מקום, לאחר עיון בראיות שאליהן הפנתה הפטריארכיה בניסיון לבסס את טענתה, המסקנה הפשוטה היא שאין בהן כדי להוביל למסקנה כי אישור גורמי קק"ל לא נתקבל, ומשכך אין בהן כדי לשלול מהפרטיכל את מעמדו כחוזה מחייב. זאת, מן הטעם הפשוט שראיות אלה מתייחסות כולן למצב הדברים ששרר בימים שקדמו למועד הישיבה החגיגית שבה הוקרא הפרטיכל בפני הצדדים. כך, הפטריארכיה הפנתה לתכתובות דוא"ל בין עו"ד אלחנני מטעם קק"ל לעו"ד מוגרבי מטעם הפטריארכיה, שבכל אחת מהן הופיעה אמירה בנוסח זהה מטעם עו"ד אלחנני בזו הלשון: "[...] כל הסדר, לרבות נוסח המסמכים שיסוכמו, טעונים אישור של המוסדות המוסמכים בקק"ל, וכפי שציינו בפניכם בכל הישיבות הקודמות, העניין טרם נדון וטרם אושר שם" (ההדגשה הוספה - י"ע). אלא שעיון בתאריכי שלוש הודעות הדוא"ל הנ"ל מעלה כי הן מיום 14.2.2007 ומיום 27.2.2007 (נספחים 17, 19 ו-20 לערעור הפטריארכיה), קרי כשבועיים עד חודש לפני מועד הישיבה החגיגית, שנערכה כזכור ביום 12.3.2007. גם בדברי עו"ד אלחנני בעדותו, שאליהם הפנתה הפטריארכיה, אין את שמבקשת הפטריארכיה להסיק. מעדותו של עו"ד אלחנני עולה כי להבנתו אכן נדרש אישור מוסדות קק"ל כדי לתת "תוקף מחייב לעסקה"; וכן משתמע, לכל היותר, כי בעת שנערך המעמד החגיגי טרם ניתן אישור מוסדות קק"ל (פרוטוקול מיום 31.10.2017, עמ' 60). ברם, אין בדברים כדי ללמד שאישור זה לא נתקבל כלל.
- בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת קק"ל והימנותא וקבע כי נתקבל אישור המוסדות המוסמכים בקק"ל, בהפנותו לסיכומי התשובה של הימנותא שהפנתה בתורה לעדותו של דובדבני (פסקאות 130, 162 לפסק דינו). עיון בתצהירו של דובדבני ובעדותו בחקירתו הנגדית מעלה כי לצורך הטיפול בפרשת קרקעות הפטריארכיה הוקמה על ידי דירקטוריון קק"ל ועדה דירקטוריונית מצומצמת בת חמישה חברים (בעקבות ניגוד עניינים שבו היה נתון היו"ר, מאחר שעו"ד וינרוט ייצג אותו בעניין מסוים). בראש ועדה זו עמד דובדבני, שכיהן בתקופה הרלוונטית כיו"ר עמית של דירקטוריון קק"ל, והיא הוסמכה לדון בנושא ולקבל החלטות. כאן המקום להעיר כי בעדותו של דובדבני אמנם אין התייחסות קונקרטית לשאלה אימתי ניתן אישור הוועדה להסכם הפשרה (והוא גם לא נשאל על כך). עם זאת, דובדבני העיד כי הוועדה הדירקטוריונית הוסמכה לדון בנושא ולקבל החלטות ללא עריכת פרוטוקול, וזאת במטרה לשמור על סודיות הדברים ולהימנע מהדלפתם, וכי הוא הבהיר לנציגי הפטריארכיה כי קק"ל רואה עצמה מחויבת להסכם ומוכנה לקיים את התחייבויותיה על-פיו (פרוטוקול מיום 4.3.2019, עמ' 150-145; סעיף 24 לתצהירו). החשוב לענייננו, שגם אם ניתן לתהות לגבי אופן התנהלות הוועדה הדירקטוריונית בהקשר זה והעדר תיעוד מספק, בית המשפט אימץ את הטענה כי אישור גורמי קק"ל נתקבל, וזאת לאחר שדובדבני העיד בפניו.
על כך יש להוסיף כי כל התנהלותה של קק"ל עצמה תומכת בבירור במסקנה כי האישורים הנדרשים התקבלו, שהרי היא זו שעמדה על קיום הפרטיכל, פעלה להביא לחתימת הפטריארכיה על הסכם הפשרה, ובהמשך פנתה לערכאות לצורך אכיפת החיובים שנקבעו בו, בעוד שהפטריארכיה היתה זו שביקשה להימנע מכך.
- קיצורו של דבר, שאין בתכתובות של עו"ד אלחנני ובעדותו כדי ללמד שאישור מוסדות קק"ל מעולם לא ניתן, אלא לכל היותר כי במועד הישיבה החגיגית שבו הוקרא הפרטיכל טרם נתקבל אישור זה להסכם הפשרה - דבר שהוא בבחינת המובן מאליו, שהרי בפרטיכל נקבע כי ההסכם "יובא לאישורם" של המוסדות המוסמכים בקק"ל. בשורה התחתונה, בית המשפט קבע ממצא עובדתי בעניין זה שלפיו אישור הגורמים המוסמכים בקק"ל אכן נתקבל, וזאת בין היתר לאחר שדובדבני העיד בפניו, ולא מצאתי בטענות הפטריארכיה טעם משכנע שגינו יש להתערב בממצא זה.
סיכום ביניים
- נשוב בקצרה על הנקודות המרכזיות שעמדנו עליהן לעיל:
שני הצדדים, הפטריארכיה וקק"ל, גמרו בדעתם להתקשר בהסכם מחייב, כפי שעולה בבירור מלשונו ומנסיבות כריתתו של הפרטיכל; ההסכם ענה על דרישת המסוימות; לא היתה מניעה משפטית ששללה מהפטריארך את כשרותו להתקשר בהסכם; התנאים והאישורים שנדרשו על פי הפרטיכל לצורך חתימת הצדדים על הסכם הפשרה - קבלת כתב הכרה ממשלת ישראל, קבלת אישור הסינוד הקדוש, וקבלת אישורם של המוסדות המוסמכים בקק"ל - נתקיימו כולם.