תוצאה זו מתכתבת גם עם טיבו של ההסדר שנכרת בין קבוצת קק"ל לקבוצת וינרוט, שכזכור הוגש לאישורו של בית משפט קמא וקיבל תוקף של פסק דין. כפי שתואר לעיל, בהסכם הפשרה שנכרת בין הצדדים בעקבות הליך הגישור נקבע שאם קבוצת קק"ל תגבה מהפטריארכיה כספים על בסיס טענותיה בעניין הסכם הפשרה משנת 2008, בין אם מכוח פסק דין ובין אם מכוח הסדר פשרה, וקבוצת וינרוט תבקש לטעון כלפי קבוצת קק"ל כי היא זכאית בשל כך להחזר (מלא או חלקי) של סכום הפשרה ששילמה בסך 5.5 מיליון דולר, אזי על הצדדים לבוא בדברים ביחס לטענות אלה, ואם לא יגיעו להסכמה יובא הדבר להכרעתו של המגשר שישמש לשם כך כבורר (סעיף 4 להסכם הפשרה). בהתייחס לסעיף זה בהסכם הפשרה, עו"ד וינרוט העיד בחקירתו הנגדית כי אם התביעה נגד הפטריארכיה תתקבל והפטריארכיה תשלם להימנותא כספים, אזי בכוונתו לבקש בחזרה את הסך של 5.5 מיליון דולר ששילם, אפשרות ששמר לעצמו בהסכם (פרוטוקול מיום 15.2.2018, עמ' 108). דברים אלה אמנם אין בהם כשלעצמם כדי להכריע את גורל טענת הפטריארכיה באשר לניכוי הסכומים, אך דומה כי הם מתיישבים עם המסקנה שניכוי הסכום ששילם וינרוט לא אמור להיעשות מתוך החיוב שמוטל על הפטריארכיה, אלא מצוי במישור היחסים שבין קבוצת קק"ל לקבוצת וינרוט (ונשוב ונזכיר כי מהפסיקתא שהוגשה לבית המשפט המחוזי, הסכום ששילמה קבוצת וינרוט הופחת מהסכום שבו חויבו הנתבעים 1 ו-4).
[הערה: למען הסר ספק, אין בדברים משום הבעת כל עמדה בשאלה אם לנוכח תוצאת פסק הדין זכאית קבוצת וינרוט להחזר כלשהו מקבוצת קק"ל, אם לאו. נושא זה כפוף לכאורה לתניית בוררות בהתאם להסכם הפשרה שנכרת בין הצדדים בתום הליך הגישור שהתקיים ביניהם. סוגיה זו אינה מונחת לפתחנו, כך שהערעור דנן אינו המקום להידרש לה].
- לסיכום הדברים, אין להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי, שדחה את טענת הפטריארכיה כי יש לנכות מסכום הפיצוי שבו תשא הפטריארכיה את הסכום ששילמה קבוצת וינרוט להימנותא בסך 5.5 מיליון דולר בעקבות הליכי הגישור שהתנהלו בין הצדדים, ואת הסך של 2.3 מיליון ₪ ששילמו שני נתבעים נוספים להימנותא במסגרת ההליך בבית משפט קמא.
סוף דבר
- מסע ארוך, לא נטול מהמורות, עברנו בדרך למסקנתנו כי יש להותיר את תוצאת פסק דינו של בית המשפט המחוזי על כנה (הגם שלא מנימוקיו המשפטיים). כפי שהערנו בראשית הדברים, קשה להתעלם מהתחושה שהתמונה שנגלתה לעיני בית המשפט היא תמונה חלקית שלא שופכת אור על כלל ההתרחשויות, הנסיבות, האינטרסים והמניעים של כל אחד מהשחקנים בפרשה סבוכה זו. אף ניתן להבין ללבה של הפטריארכיה, שהיתה גם היא קרבן של פרשת המרמה, על כך שהיא נדרשת לפצות את הימנותא בתשלום בסך 13 מיליון דולר.
עם זאת, לנוכח מסקנתנו כי הפרטיכל שבו התקשרו הצדדים הוא חוזה תקף, אין בדברים כדי לפטור את הפטריארכיה מחובתה מלמלא אחר חיוביה החוזיים, שאותם נטלה על עצמה בתום משא ומתן, בעודה מיוצגת, מתוך מודעות מלאה, ומסיבותיה שלה. אכן, "אין אנו מתעניינים ברצונותיהם הכמוסים והנסתרים של הצדדים למשא-ומתן, אלא רק במה שמתגלה לעיניו של צופה בלתי-תלוי" (עופר גרוסקופף "סיווג מסרים המוחלפים במהלך משא-ומתן" עיוני משפט כב 745, 767 (1999)). בשורה התחתונה, משעה שהמשא ומתן הבשיל לכדי חוזה מחייב, ומשעה שהפטריארכיה הפרה את חיוביה כפי שנקבעו בפרטיכל, זכאית הימנותא-הנפגעת לסעדים ולתרופות שמוקנים לה מכוח דיני החוזים בשל הפרה זו.
- בנסיבות המקרה דנן, הסעד שיש לפסוק לטובת הימנותא הוא סעד של אכיפה, שפירושו אכיפת החיוב שהוטל על הפטריארכיה בפרטיכל, קרי חתימה על הסכם הפשרה. במישור האופרטיבי, בהינתן שמדובר בחיוב כספי, תרגומו של סעד האכיפה זהה לסעד של פיצויי קיום שפסק בית המשפט המחוזי, קרי תשלום בסך 13 מיליון דולר, כמפורט בפסקה 88 לעיל. משכך, דין ערעורה של הפטריארכיה להידחות.
באשר לערעורה של הימנותא לגבי רכיב הריבית, הרי שדינו להידחות גם כן, מהטעמים המפורטים בפסקאות 87-84 לעיל.