ערעור אזרחי 1463/22 הפטריארכיה היוונית אורתודוכסית של ירושלים נ' הימנותא בע"מ - חלק 34

עיקרי העובדות הצריכות לעניין

7. חלקה של הפטריארכיה בפרשיית המרמה: ניצניו של ההליך שלפנינו, כזכור, בפרשיית מרמה חמורה, שנסובה על מקרקעין המצויים בבעלות הפטריארכיה (להלן: המקרקעין). מקרקעין אלה חכורים על ידי קק"ל עד לשנים 2052-2051, ולנוכח מועד תום החכירה הקרב, נענתה קק"ל בשנת 2000 באמצעות חברת בת שלה - הימנותא - לפניות שיזמו גורמים שהתחזו למתווכים (להלן: הנוכלים), אשר הציגו מצג שווא שלפיו הפטריארכיה מעוניינת לבצע עסקה להארכת החכרת המקרקעין לתקופה ארוכה. בהתבסס על מצג השווא האמור, הימנותא העבירה 16 מיליון דולר לידי הנוכלים, ובנוסף 4 מיליון דולר לידי עו"ד וינרוט ששימש כבא כוחם של הנוכלים, ובתמורה קיבלה מסמכים מזויפים אשר מעגנים כביכול את "עסקת המקרקעין" (שתכונה להלן: עסקת המרמה). מסמכים אלה שימשו את הימנותא להביא לרישום הערות אזהרה לטובתה על הזכויות במקרקעין (להלן: הערות האזהרה). ויודגש כבר עתה: הפטריארכיה, לא רק שלא קיבלה "אף לא סנט אחד" כתוצאה מעסקת המרמה (תיק פלילי (מחוזי י-ם) 5243-12-10 מדינת ישראל נ' זוסמן, פסקה 54 [נבו] (11.9.2012)), אלא שהיא כלל לא הייתה "צד" לעסקת המרמה - עסקה שנעשתה בין הנוכלים לבין הימנותא (אירוע זה בכללו יכונה להלן: התרמית או אירוע התרמית).
8. המשא ומתן ל"פשרה": בעקבות אירוע התרמית הוגשו כתבי אישום נגד הנוכלים, ובמקביל לבירורם, כבר בשנת 2000, הגישה הפטריארכיה לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה לסעד הצהרתי שלפיו עסקת המרמה חסרת תוקף, וכי דין הערות האזהרה שנרשמו לטובת הימנותא להימחק (תיק אזרחי 2307-00. [נבו] להלן: תביעת הפטריארכיה). תביעה זו התנהלה שנים ארוכות (עד לקבלתה בפסק דין מיום 13.12.2013), ובשלב מסוים במהלך השנים הללו הונע, ככל הנראה על ידי עו"ד וינרוט (ועל כך יפורט להלן), משא ומתן בין הפטריארכיה לבין הימנותא בקשר למעמדם של המקרקעין ולהערות האזהרה שנרשמו על סמך עסקת המרמה (להלן: המשא ומתן או המגעים). הגורם המרכזי מטעם הפטריארכיה שלקח חלק במגעים האמורים היה הפטריארך תיאופולוס ג'אנופולוס (להלן: הפטריארך או הפטריארך תיאופולוס), אשר נבחר על ידי הסינוד הקדוש, הגוף העליון המכוון והמנהל של הפטריארכיה (להלן: הסינוד), לכהן כפטריארך של ירושלים ביום 22.8.2005. חשוב לציין כי בזמן ניהול המשא ומתן עם הימנותא טרם קיבל הפטריארך תיאופולוס את כתב ההכרה הרשמי (High Berat; להלן: כתב ההכרה) ממדינת ישראל, ועניין זה היה אחד הנושאים שנידונו במסגרת השיג ושיח בין הצדדים (על חילופי הגברי שהתרחשו בנציגות הפטריארכיה כטריגר למשא ומתן, ראו תצהירו של עו"ד וינרוט, בפסקה 10).
9. מחומר הראיות עולה כי המגעים כללו מספר פגישות שארעו בין השנים 2008-2005 במקומות שונים, וכן תכתובות בין באי כוח הצדדים במהלך תקופה זו. במסגרת המגעים נידונו שתי חלופות פשרה אפשריות, כאשר לפי אחת מהן תשלם הפטריארכיה להימנותא תמורת מחיקת הערות האזהרה, יצירות אירוע התרמית (להלן: הסכם ברירת המחדל); ואילו לפי השנייה תואיל הפטריארכיה להאריך את חכירת המקרקעין על ידי קק"ל בתמורה לקבלת תשלום (להלן: ההסכם החלופי). ביום 12.3.2007 התקיימה במשרדו של עו"ד וינרוט ישיבה (שבעניינה יורחב להלן), ובמהלכה הוקרא הפרטיכל - המסמך העומד במוקד הליך זה, אשר שני נספחים שצורפו לו נתנו ביטוי לשתי חלופות הפשרה האמורות. בפרטיכל אף נקבע מנגנון המאפשר לכאורה לפטריארכיה לבחור בין שתי החלופות הללו, כשברירת המחדל הועמדה על תשלום פיצוי להימנותא בסכום של 13 מיליון דולר להסדרת טענותיה בקשר לעסקת המרמה, ולמחיקת הערות האזהרה. בהמשך, ביום 24.12.2007 העניקה ממשלת ישראל את כתב ההכרה לפטריארך, ולאחר מכן נערכו עוד מספר פגישות והתכתבויות בין נציגי הצדדים. אין חולק כי בשלב זה, לאחר שניתן כתב ההכרה, נתגלעו מחלוקות בין הפטריארכיה לבין הימנותא ביחס לפרטים מסוימים במתווים שנידונו, ואלו הובילו לשינויים בטיוטת "הסכם הפשרה" שגובש במעלה הדרך. לבסוף, לאחר ישיבה שהתקיימה ביום 15.4.2008, משכה הפטריארכיה את ידה מהמשא ומתן.
10. מניעיהם של השחקנים המרכזיים: אין ספק איפוא כי אכן התקיים משא ומתן בין הפטריארכיה לבין הימנותא בקשר לתוצאותיו של אירוע התרמית, וכי אף הייתה במהלך משא ומתן זה התקדמות בלתי מבוטלת. השאלה המרכזית שמעוררים הערעורים דנן היא האם משא ומתן זה הניב הסכם המחייב את שני הצדדים, וככל שהתשובה לכך שלילית, האם נסיגת הפטריארכיה מהמשא ומתן נעשתה בחוסר תום לב. כדי להשיב על שאלות אלה, חיוני לעמוד על המניעים והאינטרסים, למצער הגלויים, שהנחו את השחקנים המרכזיים במשא ומתן זה - הימנותא, הפטריארכיה ועו"ד וינרוט.
11. הימנותא, כאמור, היא חברה שמצויה בשליטתה של קק"ל, ונראה שאין מחלוקת על כך שהיא ייצגה את רצונותיה ומניעיה של האחרונה באופן מלא במסגרת הפרשה (מטעם זה, ולמען הנוחות, אשתמש אף בשמה של קק"ל, תחת שמה של הימנותא, מפעם לפעם). כנציגתה הלא-רשמית של המדינה, הימנותא ביקשה להפיק מהמגעים עם הפטריארכיה את הארכת תקופת החכירה במקרקעין, וככל שהדבר לא מתאפשר, לרפא את הנזק שגרם לה אירוע התרמית בסכום גבוה ככל הניתן (על הניסיון הדו-ראשי של קק"ל בהקשר זה, ראו פסקה 7 לתצהירו של מר אברהם דובדבני, שכיהן כיו"ר עמית של דירקטוריון קק"ל במועדים הרלוונטיים (להלן: מר דובדבני)). בהקשר זה יוער כבר עתה, כי על מטרה אחרונה זו של מגעי הימנותא עם הפטריארכיה, כלומר ריפוי הנזק שנגרם לה בשל נפילתה ברשתם של הנוכלים, ניתן ללמוד מהסכום אותו כיוונה הימנותא לקבל במסגרת מגעים אלו - 13 מיליון דולר - שמשקף את ההפרש בין הסכום שהיא הוציאה במסגרת עסקת המרמה לבין הסכום שהושב לה עד אז (7 מיליון דולר; ראו בעניין זה, למשל, חקירתו הנגדית של עו"ד וינרוט, בעמ' 94 לפרוטוקול הדיון מיום 15.2.2018).
12. אשר לפטריארכיה, מחומר הראיות ומקביעותיו של בית המשפט קמא עולה כי התנהלותה של זו במסגרת המשא ומתן הונעה משני אינטרסים עיקריים. אינטרס אחד, היה רצונה במחיקת הערות האזהרה שנרשמו ביחס למקרקעין על שמה של הימנותא, כחלק מאירוע התרמית. בשלב בו התקיימו המגעים בין הצדדים, גורלו המשפטי של רישום זה, כמו של אירוע התרמית בכללו, טרם נחרץ (שכן תביעת הפטריארכיה הוכרעה, כזכור, רק בשנת 2013), כאשר הימנותא סירבה למחוק את הערות האזהרה, והשתמשה בהן כמנוף לחץ על הפטריארכיה לקבל ממנה את מבוקשה. לכך יש להוסיף כי בשלב כלשהו במעלה הדרך, נרקם קשר עסקי בין הפטריארכיה לבין צד שלישי, קבוצה בהובלתו של מר דוד סופר (להלן: מר סופר ו-קבוצת סופר, בהתאמה), שהתעניין בין היתר ברכישת זכויות החכירה במקרקעין, כאשר התמורה שהוצעה על ידו הייתה אמורה לכסות בין היתר את "דמי שחרור הערות האזהרה" שתשלם הפטריארכיה להימנותא (ראו עדותו של מר סופר, בעמ' 24 לפרוטוקול הדיון מיום 26.11.2019). האינטרס השני, נעוץ ברצונה של הפטריארכיה כי מדינת ישראל תכיר באופן רשמי במינויו של הפטריארך תיאופולוס, שיועד כאמור להיות הפטריארך החדש בירושלים. אכן, כפי שקבע בית המשפט קמא, נראה כי "חרב []הונפה מעל ראשו" של הפטריארך בהקשר זה, דהיינו כי רצונו של הפטריארך בהכרתה של המדינה במינויו שימש כמנוף לחץ בידי קק"ל לקידום המגעים שהתקיימו בין הפטריארכיה לבינה (ראו פסקה 138 לפסק הדין קמא, והמקורות המובאים שם). ודוק, המשא ומתן בין הצדדים נמשך גם לאחר שניתן כתב הכרה מטעם ממשלת ישראל (ביום 24.12.2017), אך כאמור, ניכר שמניע זה לא ניצב לבדו, ולצידו פעל רצון הפטריארכיה במחיקת הערות האזהרה.

הערה: כבר עתה יצוין, כי קשה שלא להתרשם שמקורם של שני המניעים הנזכרים הוא בלחץ שהפעילו על הפטריארכיה, גם אם בעקיפין, רשויות המדינה (באמצעות הימנותא), אשר שאפו לחתום את אירוע התרמית בדרך של התקשרות בהסכם "פשרה" עם מי שכאמור לא היה צד לעסקת המרמה, תוך ניסיון להישען על זכויות שכלל לא עמדו להן. אשר למחיקת הערות האזהרה, הרי שהולדתן של אלו הייתה, כזכור, בחטא. אומנם, כפי שמדגישה הימנותא, בשלב בו ניהלו הצדדים משא ומתן טרם ניתנה הכרעה משפטית ברורה ביחס לתוקף עסקת המרמה. ואולם, מחומר הראיות עולה כי עוד קודם לכן הובן מצדה של הימנותא "שהסיכוי שיוכרע שזאת עסקה אמיתית הוא סיכוי מאוד נמוך... שולי, קטן, אפסי" (דבריו של בא-כוח הימנותא, עו"ד אלחנני במסגרת חקירתו הנגדית, בעמ' 91 לפרוטוקול הדיון מיום 14.12.2017), ובכל זאת היא בחרה שלא למחוק את הערות האזהרה, ואף להשתמש בהן כמנוף לחץ על הפטריארכיה. אשר להכרה הרשמית בפטריארך, הרי שלפטריארך תיאופולוס לא היה דבר עם פרשת התרמית (שהתקיימה בעת שעל הכס ישב קודמו, הפטריארך דיאודורוס קריבליס), כך שכריכת ההכרה במינויו בהתנהלותו ביחס למגעי ה"פשרה" הייתה נטולת בסיס, בלשון המעטה. אף שמוכן אני לקבל שאין די בלחצים אלה כדי לקבוע שעצם ניהול המשא ומתן עולה כדי חוסר תום לב מצד קק"ל, או שיש בהם כדי לקיים את יסודות העושק או הכפייה כפי שטוענת הפטריארכיה (וראו פסקה 20 לחוות דעתו של חברי, בהקשר זה), הרי שלטעמי אין ספק כי יש להביאם בחשבון במסגרת דיוננו - וכך אכן אעשה בהמשך דבריי.

13. וכעת, עו"ד וינרוט. אין חולק על כך שעו"ד וינרוט לקח חלק מרכזי בקידום המגעים לפשרה, שעניינם עומד במוקד ערעור זה. בעיקר, ולצד הובלת המשא ומתן בין הצדדים (ראו סעיפים 12-10 לתצהירו של עו"ד וינרוט; וכן עדותו של עו"ד אלחנני, בעמ' 115 לפרוטוקול הדיון מיום 14.12.2017), נראה כי הוא היה גורם פעיל בגיבוש הפרטיכל, ובהמשך לכך יזם, עיצב ואירח את מעמד הקראתו (ראו: פסקאות 56, 72 ו-143-142 לפסק הדין קמא; עדותו של עו"ד אלחנני, בעמ' 59 לפרוטוקול הדיון מיום 14.12.2017; וראו פסקאות 24-20 להלן). ברי איפוא כי יחסו האישי של עו"ד וינרוט לפרשייה מושא ההליך דנן, ולסכסוך המשפטי שצמח בעקבותיה, הוא רכיב בעל משמעות לצורך דיוננו.

14. בהקשר זה, יש להבהיר בקול חד וברור: בשונה מהרושם שעשוי לעלות מקריאת טענותיה של הימנותא, לא ניתן להתייחס אל עו"ד וינרוט כמתווך ניטראלי במשא ומתן שהתנהל בין הפטריארכיה לבין קק"ל - רחוק מכך. עו"ד וינרוט היה שחקן מרכזי בפרשיית התרמית ביחס למקרקעי הפטריארכיה כבר מראשיתה, והיה לו אינטרס מובהק ומוחשי בהגעתם של הצדדים להסכם לאחר שהיא התפוצצה: בפרקיה הראשונים של העלילה, עו"ד וינרוט הוא זה שיצר קשר עם הגורמים הרלוונטיים במדינה בשם הנוכלים כדי להניע את העסקה שלימים התגלתה כעסקת מרמה, והוא זה שייצג את הנוכלים לאורכם של המגעים שהתקיימו בין הצדדים, כולל הכנתו של ההסכם שעמד במרכז התרמית, עד להוצאתה של ה"עסקה" לפועל (ראו ערעור פלילי 4354/08 מדינת ישראל נ' רבינוביץ', בפסקאות 10-9 לפסק דינם של השופטת מרים נאור והשופט יורם דנציגר [נבו] (22.4.2010)). עו"ד וינרוט אף שימש כנאמן לעניין העברת הכספים, ובמסגרת זו העבירה אליו הימנותא את כספי התמורה בסך של 16 מיליון דולר, זאת לצד סך של 4 מיליון דולר בגין עלויות עסקה - שרובו נותר בכיסו. משהתגלה כי מקורה של העסקה בזיוף ומרמה, ביקשה קק"ל להשיב אליה, בין היתר, את השכר שקיבל עו"ד וינרוט, אלא שזה סירב לעשות כן. על רקע זה, וכפי שעו"ד וינרוט עצמו הודה, הסכם פשרה בין הפטריארכיה להימנותא ניצב, באותו הזמן, כמוצא אחרון בפניו להצלת שכר הטרחה שקיבל כחלק מפרשיית המרמה (ראו תצהירו של עו"ד וינרוט, בפסקה 39; וכן חקירתו הנגדית, בעמ' 91 לפרוטוקול מיום 15.2.2018). כפי שמפורט בחוות דעתו של חברי, אל הטיוטה האחרונה של הסכם הפשרה בין הצדדים צורף נוסח של כתב המחאה, המעביר את זכויות התביעה של הימנותא כלפי עו"ד וינרוט לפטריארכיה, כאשר זו האחרונה, על פי הראיות שהוצגו בפני בית המשפט קמא, התכוונה לפטור את עו"ד וינרוט מתשלום (ראו פסקה 93 לחווות דעתו של חברי). ובלשון פשוטה: משמעותה של כריתת הסכם בין הימנותא לבין הפטריארכיה, מצדו של עו"ד וינרוט, הייתה לכאורה חתימת פרשיית התרמית בכל הנוגע אליו, תוך הותרת שכר הטרחה אותו קיבל במסגרתה ברשותו. זאת ועוד, עניינו האישי של עו"ד וינרוט לא הסתיים בעלילותיו של הסכם הפשרה, אלא נמשך אף לגדרי ההליך דנן. כפי שעלה בעדותו במסגרת חקירתו הנגדית, אם התביעה נגד הפטריארכיה תתקבל וזו תחויב לפצות את הימנותא, כי אז כוונתו של עו"ד וינרוט הייתה לבקש בחזרה את הסכום שהעביר לקק"ל במסגרת פשרה אליה הגיעו במסגרת ההליך קמא (ואשר קיבלה תוקף של פסק דין ביום 14.1.2013) - 5.5 מיליון דולר (ראו פרוטוקול הדיון מיום 15.2.2018, בעמ' 108; וראו פסקה 100 לחוות דעתו של חברי).
15. פעילותו של עו"ד וינרוט בקשר לנסיבות המקרה דנן חייבת להיבחן, איפוא, בשים לב לרקע שתואר. זאת, הן לנוכח מעורבותו בשלבים המוקדמים יותר של סיפור המעשה, והן בהינתן העניין הברור שלו בקידום הסכם הפשרה אז, ובקבלת תביעתה של הימנותא לאחר מכן. אמור מעתה: לא מתווך ניטרלי, כי אם בעל עניין של ממש, שמסקנה לפיה ההסכם הנדון תקף משרתת אותו. כפי שיובהר בהמשך דבריי, גם למסקנה זו יש משקל בבחינת תוקפו של הפרטיכל.

כשבאמתחתנו הבהרות אלה ביחס לעובדות, נפנה להציג בקצרה את החלופות המשפטיות הקיימות לסיווגו של הפרטיכל.