(2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין.
(3) קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת. הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בעניין זה.
(4) קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב."
- נפנה לבחון האם מתקיימים התנאים האמורים.
עילת תביעה אישית
- על פי הוראות חוק שכר שווה, "עובדת ועובד המועסקים אצל אותו מעסיק באותו מקום עבודה, זכאים לשכר שווה בעד אותה עבודה, עבודה שווה בעיקרה או עבודה שוות ערך". על מהותה של הזכות לשכר שווה נכתב רבות בשנים האחרונות בפסקי דין מקיפים (ערעור עבודה (ארצי) 1842-05-14 עיריית ירושלים - קידר, [פורסם בנבו] , 28.12.16 (להלן: פרשת קידר), ערעור עבודה (ארצי) 1809-05-17 מדינת ישראל - אלאשוילי, [פורסם בנבו], 15.8.19 (להלן: פרשת נמל אשדוד), ערעור עבודה (ארצי) 65841-02-18 סטרקלובסקי - אוניברסיטת חיפה, [פורסם בנבו], 16.8.20). נאמר רק בקצרה כי אחת ממטרותיו המרכזיות של החוק היא להתמודד עם שני מצבים עיקריים: "האחד, בתשלום שכר נמוך לנשים בהשוואה לגברים. ההיבט השני של תופעת פערי השכר קשור לסגרגציה תעסוקתית, שזהו מצב בו ישנם מקצועות שבאופן מסורתי נחשבים ל"נשיים" מפני שריכוז הנשים בהם גבוה כגון: סיעוד, הוראה, עבודה סוציאלית, מזכירות ועוד. מקצועות אלה מתאפיינים, ככלל, בשכר נמוך יחסית למקצועות אחרים שבאופן מסורתי נחשבים "גבריים"." (פרשת נמל אשדוד).
- במקרה דנן, מדובר בעבודת כוח-עזר ועבודת הסניטר, ועלינו לבחון האם מדובר בשני תפקידים שווי ערך והאם קיימים פערים בשכר בין שני התפקידים. נציין כי בשלב זה של ההכרעה אנו בוחנות את התנאים האמורים ביחס לבי"ח כרמל, שכן עילת התביעה האישית נוגעת להפליה בשכר בתוך קבוצת עובדי כוח-עזר בחדרי הניתוח בבי"ח כרמל, אך תוך התייחסות גם לנתונים ביחס לבתי חולים אחרים, ככל שאלו הוצגו בפנינו. נחדד גם כי המבקשת אינה טוענת להשוואת שכר באופן רוחבי בין בתי החולים השונים, אלא בתוך כל בית חולים בנפרד. שאלת הגדרת מקום העבודה תיבחן בשלב בו נדון במסגרת הייצוגית ויישומה, לרבות שאלת הגדרת הקבוצה.
- עוד נזכיר כי בשלב בו אנו מצויין "לא נדרש בירור התביעה כולה, על כל הטענות שבה. על בית הדין לבחון את התקיימותם של התנאים הקבועים בחוק לאישור התובענה כייצוגית 'במידת הסבירות הראויה' ו'באופן לכאורי בלבד', מבלי להפוך את שלב הדיון בבקשת האישור לדיון בתובענה גופה" ( ערעור עבודה (ארצי) 26328-09-14 הראל חברה לביטוח בערעור מיסים -אשבל [פורסם בנבו] (3.12.2019)). במילים אחרות, די בכך שבית הדין ישתכנע כי קיים סיכוי סביר שהתובענה תוכרע לטובת הקבוצה. נקבע גם כי "הבחינה הלכאורית בשלב אישורה של התובענה הייצוגית אינה צריכה להציב מחסום גבוה בפני תובעים ייצוגיים... יש להביא בחשבון את פערי המידע הקיימים בין הצדדים. עם זאת, אין משמעות הדברים שהנטל המוטל על התובעים הייצוגיים יהיה קל כנוצה. על התובע הייצוגי להרים נטל ראשוני - נטל שיש לתת לו משמעות, מבלי שיהיה כבד מנשוא, תוך שבית המשפט נותן דעתו, בכל מקרה ומקרה, לקושי היחסי העומד בפני התובע הייצוגי כאשר הוא נדרש להוכיח את תביעתו לכאורה" (ערעור אזרחי 5378/11 ארתור פרנק נ' אולסייל [פורסם בנבו] (22.9.2014)).
- כפי שנראה בהמשך, בין הצדדים קיימות מחלוקות עובדתיות רבות הנוגעות לשני התפקידים שבפנינו, לרבות סוג המטלות והיקף הזמן הנדרש לביצוען. מצאנו כי המבקשת הציגה תשתית ראייתית ראשונית, באמצעות תלושי שכר המלמדים על הפער בתגמול ובאמצעות עדיה שהעידו מידיעה אישית על העבודה בחדרי הניתוח. מנגד, המשיבה בחרה להציג מידע מצומצם ביותר ונרחיב על כך בחלקים הבאים. בערעור עבודה (ארצי) 33793-12-16 אביגל - באג מולטיסיסטם בערעור מיסים [פורסם בנבו] (6.12.20) (להלן: פרשת באג) נדונה שאלת נטלי ההוכחה בנוגע להגדרת הקבוצה הייצוגית והשאלה המשותפת לחברי הקבוצה. נטען באותו עניין כי כשלים בביצוע הפקדות לפנסיה לתובעים הייצוגיים לא הוכחו כפגיעה שיטתית בעובדי המעסיקה אלא רק טעויות נקודתיות. הטענה נדחתה תוך שבית הדין הארצי קובע כי "במצב שבו נטען כלפי המעסיק לביצוע הפרות כאלה ואחרות, ולתמיכה בטענות אלה מוצגים במלואם תלושי השכר של התובעים הייצוגיים, הרי שככלל, על מנת להוכיח את טענתו שמדובר בטעויות נקודתיות ולא בהתנהלות שיטתית, על המעסיק להציג מסה מספקת של ראיות ולא להסתפק בהצגה של תלושי שכר אקראיים, מעטים מאד, ללא דוחות נוכחות, ללא כל שיטתיות, ללא רצף כרונולוגי, פעם מסניף כזה ופעם מסניף אחר, בהתייחס לתקופה מסוימת ומצומצמת בלבד ביחס לתקופה הכוללת שבקשת האישור מתייחסת אליה וכיו"ב. ... נדרשת מסה ראייתית מספקת, אשר בהתאם לטיבה - הן הכמותי והן האיכותי, ובשים לב לטיב הראיות שהציג המבקש, יוכרע גורל בקשת האישור.
כלומר, במצב שבו מעסיק מבקש להפריך את טענות העובד-התובע הייצוגי (שהציג ראיות לכאוריות להפרה שאינה נקודתית) והוא עושה זאת באמצעות הצגת ראיות דלות ביותר, כך יורד, במסגרת בחינת בקשת האישור, רף ההוכחה הנדרש מהמבקש-התובע הייצוגי - ולהיפך. ובהשאלה מאמרתו המפורסמת של אלברט איינשטיין - הכל יחסי, גם רף ההוכחה שבו צריך לעמוד מבקש בבקשה לאישור. זה אינו מוחלט, אלא נקבע בהתאם למכלול הראיות שהגישו הצדדים לבקשה ובשים לב לפערי המידע שביניהם, ודאי מקום שבו מדובר במעסיק הפועל באמצעות סניפים רבים הפזורים ברחבי הארץ".
- בהמשך לדברים אלו נקבע גם בפרשת באג כי 'משוואה' זו יפה לגבי עצם קיומה של קבוצה, לגבי שאלת האפשרות הסבירה להכרעה לטובת הקבוצה ולגבי קיומן של שאלות מהותיות המשותפות לכלל חברי הקבוצה. לדעתנו, יש ליישם קביעות אלו גם במקרה דנן, לגבי כל התנאים הנדרשים לאישור הבקשה, בהתאם למכלול הראיות שהציגה המבקשת אל מול ראיותיה של המשיבה, ובשים לב לפערי המידע והכוחות בין הצדדים, כפי שהם משתקפים במיוחד בהליך שעניינו הפליה בשכר.
- נזכיר כי אנו עוסקים בתביעה יוצאת דופן שמבקשת לבחון הפליה מגדרית בשכר באופן רוחבי, ולא רק כתביעה אישית, תוך שימוש במנגנון התובענה הייצוגית. במובן זה, אנו פוסעים בדרך לא סלולה; לא רק שתביעות בגין הפליה בשכר בין קבוצות עובדים טרם נדונו בבתי הדין לעבודה, אלא שגם תביעות ייצוגיות תוך יישומו של חוק שכר שווה טרם נדונו בפסיקה. שילוב שני היבטים אלו (תובענה ייצוגית בנושא של הפליה קבוצתית בשכר) משליך לטעמנו גם על נטלי ההוכחה, בפרט לאור פערי המידע באשר לאופן התנהלות חדר הניתוח, כפי שנראה בהמשך. בבקשת רשות ערעור (ארצי) 210-08 פלונית - פלונית, [פורסם בנבו] מיום 22.5.08, נדונה בקשה לצו לתפיסת חומר מחשב לצורך הליך אישור תובענה כתביעה ייצוגית בעילה של הפלית עובדות בהריון. נקבע בין היתר כי "ככלל, קיים קושי ראייתי מובנה בתביעה שעילתה הפליה בעבודה, הקושי הראייתי מוצא ביטויו בהעדרן של ראיות ישירות להוכחת האפליה, ובהעדר נכונות מצד המעסיק לחשוף את מכלול השיקולים האמיתיים אשר עמדו ביסוד ההחלטה שלא לקבל עובד לעבודה ובמיוחד בהתקיים שיקולים מעורבים - פסולים בחלקם. בחינת סיכוייהן הלכאוריים של התביעה האישית כתובענה ייצוגית ושל הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, תיעשה איפוא בשים לב לקושי האמור ו"לכלים" העומדים לרשות המערערת להוכחת עילת ההפליה בתביעתה האישית, ובמיוחד בבקשתה לאישור התובענה הייצוגית...". במילים אחרות, את הכללים בנוגע לנטלי הוכחה בשלב אישור התובענה הייצוגית, כאשר עסקינן בתביעות בתחום ההפליה, יש לבחון גם לאורה של הפסיקה בנוגע לקושי הראייתי להוכיח דפוסי הפליה בשכר (פרשת קידר לעיל וערעור עבודה (ארצי) 186/09 טורג'מן - רשות שדות התעופה [פורסם בנבו] (14.3.10). לדיון בנטל הוכחה בתביעות ייצוגיות העוסקות בהפליה ראו אלון קלמנט ושרון רבין מרגליות, "תובענות ייצוגיות בדיני עבודה - האם השתנו כללי המשחק?" עיוני משפט לא (תשס"ח-תשס"ט) 369. לעניין קביעת רף הוכחה נמוך יותר בתביעות ייצוגיות העוסקות בדיני עבודה, ראו אלון קלמנט ורות רונן, "בחינת עילת התביעה וסיכוייה בשלב אישור התובענה הייצוגית" עיוני משפט מב (2019) 5).
- על יסוד הערות אלו, נעבור לבחון תחילה האם עמדה המבקשת בנטל להוכיח כי אם תאושר הבקשה לניהול התובענה כייצוגית, קיימת אפשרות סבירה כי בתום הדיון בתובענה עצמה נקבע כי עבודות כוח-העזר והסניטר הינן עבודות שוות ערך. נקדים ונאמר כבר כעת, כי לשיטתנו התשובה הינה בחיוב.
עבודות שוות ערך
- אין חולק כי עומדים בפנינו שני תפקידים שונים, שאינם עונים להגדרה של "אותה עבודה" או "עבודה שווה בעיקרה". בתמצית, הסניטר נדרש להעברת המטופל אל חדר הניתוח ועזרה במעבר למיטת הניתוח, השכבתו בהתאם לתנוחה הנדרשת והכנתו לחיטוי, הבאת ציוד רפואי במהלך הניתוח, סיוע בשינוי תנוחת המטופל במהלך הניתוח, והעברתו לחדר התאוששות לאחר הניתוח.[1] מנגד עבודת כוח-עזר כוללת ניקוי וחיטוי חדר הניתוח לאחר סיום הטיפול בחולה, החלפת מצעים, פירוק עגלות כביסה, פירוק עגלות ציוד אספקה, הכנת חומרי חיטוי, ארגון עגלות חדרי ניתוח, הזמנת ציוד, בדיקות מלאי, טיפול בבקשות ניפוק דם במהלך הניתוח והעברת ציוד לאספקה סטרילית[2].
- נוכח השוני האמור, אנו נדרשים לבחון האם שני התפקידים הינם בבחינת עבודה שוות ערך. סעיף 3 לחוק שכר שווה קובע הקריטריונים לפיהם ניתן לבחון האם מדובר בשתי עבודות שהן בעלות ערך שווה: "יראו עבודה כשוות ערך לחברתה, אף אם הן אינן אותן עבודות או עבודות השוות בעיקרן זו לזו, אם הן בעלות משקל שווה, בין היתר מבחינת הכישורים, המאמץ, המיומנות והאחריות הנדרשים לביצוען ומבחינת התנאים הסביבתיים שבהם הן מבוצעות".
- מובן, שכאשר שתי העבודות מאופינות בכישורים, מאמץ, מיומנות או אחריות דומים, מלאכת השוואת ערך העבודות הינה פשוטה. אך גם כשהמאפיינים שונים, אין להסיק כי העבודות בהכרח בעלות משקל שונה (ראו בעניין זה ערעור עבודה (ארצי) 222/06 כרם נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (26.07.07)). כלומר, אין מדובר באיתור מאפיינים זהים בהכרח בשתי העבודות, אלא מאפיינים שצירופם מלמד על משקל שווה לשתי העבודות, ויתכן כי העבודות כרוכות במאפיינים שונים, אך משקלם וערכם שווה. ניקח לדוגמה עבודה א' אשר מבוצעת בדרכים ומאופינת במאמץ פיזי (כגון נהג הובלה) ואילו עבודה ב' מבוצעת במשרד וכרוכה במאמץ רגשי (כגון שירות לקוחות). השוני בין אופי המאמץ והתנאים הסביבתיים אינו מלמד כי מדובר בעבודות שונות בערכן בהכרח, אלא שיש לבחון מה המשקל שיש להעניק לכל סוג של מאמץ ולכל סביבת עבודה - כל אחד בנפרד או לעיתים במצורף עם מאפיינים אחרים של התפקידים.
- בענייננו שני התפקידים משלימים את הפעילות הרפואית בחדר הניתוח: הסניטר מעביר את המטופל אל חדר הניתוח וממנו והעובדת מנקה לאחר סיום הניתוח. לא בכדי שני התפקידים מוגדרים כ"כוח עזר" בחדרי הניתוח, שכן שניהם עוזרים לתפעולו השוטף של חדר הניתוח. יצוין כי מעדותה של גב' פינקלשטיין הסתבר כי קיימים נהלים בבית החולים לגבי הגדרת התפקידים של עובדות כוח-עזר וסניטרים,[3] והעדה אישרה כי תיאור התפקיד של סניטר נמצא "אצלי, בנהלים הפרטיים של חדר ניתוח",[4] אולם באופן מפתיע המשיבה בחרה שלא לצרף את הנהלים. נעבור לבחון תחילה את המאפיינים הכלליים שתקפים גם למשמרת רגילה וגם למשמרת קצ"ת, ואז נדון בטענתה של המשיבה למאפיינים ייחודיים במשמרת קצ"ת.
השכלה ורקע תעסוקתי
- גב' פינקלשטיין נשאלה לגבי הרקע התעסוקתי שצריכים להציג עובדי כוח-עזר, גברים ונשים, והשיבה כי לגבי שני התפקידים אין צורך בכישורים ותעודות.[5] גם בהמשך אישרה העדה כי תפקיד הסניטר אינו דורש תעודות כלשהן,[6] וכן אישרה כי הסניטר אינו נחשב לאיש צוות רפואי או סיעודי.[7] גם מר פקלר אישר כי סניטר אינו נדרש להציג תעודות מקצועיות כלשהן אלא תעודת בגרות בלבד.[8] במובן זה, אין שוני מהותי בין שני התפקידים, שכן שניהם אינם דורשים תעודות או כישורים מיוחדים טרם כניסתם לתפקיד.
מאמץ פיזי
- המשיבה טוענת כי עבודת הסניטר הינה עבודה פיזית קשה מאוד.[9] כאשר נשאלה גב' פינקלשטיין מהו אותו קושי, הסבירה כי הקושי הפיזי הוא "להרים חולה של 140 קילו".[10] התקשנו לקבל טענה זו, לא רק כי יש להניח שחלק לא מבוטל של המטופלים לא שוקלים 140 ק"ג, אלא שעולה גם מהעדויות כי ישנם מטופלים שיכולים לעבור בעצמם ממיטת חדר ההמתנה אל מיטת הניתוח. גב' פינקלשטיין אישרה בעצמה כי "אם אדם עוד לא רדום ויכול לעשות את זה בכוחות עצמו", הוא יעבור לבד ממיטת השינוע למיטת הניתוח.[11] מעבר לכך, מעדויות המבקשת והעדה מטעמה עולה כי הן נדרשות למגוון של פעולות פיזיות, ואין צורך להכביר במילים על מהותה של עבודת ניקיון. בקצרה נפרט כי מהראיות עולה כי מדובר באיסוף אביזרים שנותרו אחר הניתוח (כגון כפפות ופלסתרים), הסרת כביסה מלוכלכת, ניקוי פחי אשפה, ניקוי כל הציוד בחדר לרבות עגלות נירוסטה, עמודים למתן נוזלים, מיטה, שולחנות, מחשבים ומסכים, ניקוי המיטה והחלפת מצעים, וניקוי חלוקי הרנטגן, כאשר כל פעולת הניקוי כולל גם חיטוי. נוכח כך, אין לקבל את טענת המשיבה בסיכומיה כי עבודת כוח-עזר הינה "עבודת ניקיון פשוטה". על פניו זוהי עבודה פיזית לא קלה, אשר נדרשת להיות מבוצעת תוך תשומת לב לחיטוי מלא וקפדני של חדר הניתוח. לכן, לא ניתן לאבחן את האופי הפיזי של עבודת הנשים מהאופי הפיזי של עבודתם של הסניטרים.
מיומנות
- שני התפקידים תומכים בתפקודו של חדר ניתוח ובהצלחת הטיפול הרפואי, ולכן שניהם על פניו כוללים אלמנט מרכזי של אחריות, דיוק ועבודה תחת לחץ. מחומר הראיות עולה כי עבודת כוח-עזר דורשת בעיקרה מיומנויות ניקיון וארגון ציוד רפואי. מנגד, עבודת הסניטר דורשת היכרות והבנה של סוגי הניתוחים השונים וכן עם ההתנהלות הנדרשת מול המטופל בכל סוג של הניתוח, וכן מיומנות בנוגע לאופן השכבת המטופל במיטת הניתוח ומתן סיוע במהלך הניתוח לצוות הרפואי.
- ניתן להניח כי עבודת הסניטר דורשת מיומנות מורכבת יותר נוכח היות העובד מעורב בשלבי הניתוח השונים.[12] אולם, למרות השוני ברמת המיומנות, לא הובאו בפנינו ראיות המלמדות כי יש לתת משקל שונה או מיוחד לאלמנט זה, אותו ניתן היה ללמוד מהיקף הניתוחים המורכבים או מכמות הניתוחים בהם הסניטר נדרש בפועל לעשות שימוש במיומנויות אלו. כך למשל, המשיבה טוענת בהרחבה למגוון פעולות שנדרש הסניטר לבצע לפני הניתוח (כגון חיבור מכשור רפואי לגוף החולה) או תוך כדי הניתוח (כגון סיוע בשינוי תנוחת החולה), אך לא הוצגו נתונים כלשהם באיזו תדירות מבוצעות הפעולות או אף נתונים לגבי כמות הניתוחים המורכבים לעומת הפשוטים במשמרות הרגילות, לא כל שכן בניתוחי קצ"ת.
- למעשה, מעדותו של מר קנבורה עולה בבירור כי בשגרה הסניטר לא נדרש לעבודה רבה במהלך הניתוח, וזאת בניגוד לאופן בו מציגה המשיבה את עבודת הסניטר. כך למשל, העד ציין כי לאחר שמתחיל שלב ההרדמה, הסניטרים אינם נדרשים לשהות בחדר הניתוח: "... הבחורים יוצאים, אין להם מה לעשות בחדר."[13] כלומר, בזמן הניתוח וטרם תחילתו, הסניטרים ככלל לא נדרשים להישאר בחדר הניתוח. למשל, הסביר העד כי בניתוחים קיסריים, הסניטרים לא נדרשים לשהות ברציפות בחדר הניתוח שכן ישנם אנשי צוות אחרים שמסייעים בניתוחים.[14] עוד עלה מעדותו של מר קנבורה כי הסניטר אינו ממתין בצמוד לחדר הניתוח ועוקב אחר המתרחש בו, שכן כאשר נשאל האם הסניטר אמור להיכנס לחדר הניתוח כמה דקות לפי שהחולה מתעורר, השיב "כן, הם קוראים. בדרך כלל קוראים בחור לחדר מסוים, אני נכנס".[15] משמע, הסניטר אינו יודע בהכרח מתי הניתוח מסתיים אלא פונה למטלות אחרות או לזמן מנוחה, עד שהוא נקרא בחזרה לחדר הניתוח. עוד בהמשך, כאשר התבקש העד להעריך כמה זמן הוא נדרש להישאר בחדר אחרי שהביא את המטופל, העריך כי מדובר ברבע שעה, והמשיך וציין כי "אני עוזר רק בעניין הפשוט לשים את המגבות אלה בצדדים כדי שהרחצה עם [---] וכל החומרים לא יגלשו על המיטה".[16] מדברים אלו למדנו כי אכן מדובר בתפקיד בעל אחריות, אולם אופן ביצוע העבודה אינו מורכב או מסובך. מר קנברה הוסיף ואישר כי הסניטר אינו צמוד לחדר ניתוח אחד בכל זמן נתון, אלא לאחר העברת המטופל פונה להעביר חולים לחדרי ניתוח אחרים, כך שעיקר העבודה הינו בשינוע החולים ולא בסיוע בתוך חדר הניתוח בהכרח.[17] יוזכר כי המשיבה בחרה שלא לזמן לעדות סניטרים כדי לעמוד על מאפייני התפקיד, ומנגד מצאנו את עדותו של מר קנברה עקבית ומשכנעת.
- זאת ועוד, הוצגו בתצהירי המשיבה תצפיות שנערכו על ידי גב' פינקלשטיין וגב' גנדלמן, המתעדות לטענתן שני ניתוחי קצ"ת לדוגמה (ניתוח שבר רגיל וניתוח ערמונית).[18] באמצעות התצפיות ביקשה המשיבה להראות את מידת המיומנות והאחריות של הסניטר בהשוואה לעובדת כוח-עזר, וכן להראות כמה זמן אורכת עבודתם של השניים בכל סוג של ניתוח. לנושא פרקי הזמן נתייחס בהמשך, ונאמר כעת כי בכל הנוגע למיומנויות, המשיבה אינה מפרטת האם שני הניתוחים הינם שכיחים ביחס לשאר הניתוחים, ומקריאת התצפיות עולה כי לא מדובר בניתוחים המשקפים את עבודת הסניטר בשגרה. למשל, בניתוח הראשון נרשם כי התבצעה הרדמה חלקית ולא מלאה, כך שהפעולות שנדרשו לכאורה מהסניטר בשלב זה לא מאפיינות בהכרח ניתוחים אחרים. נציין כי עולה מעדויות המשיבה כי ניתוח שבר ברגל הינו מורכב יותר ביחס לשאר הניתוחים הן מבחינת אופן העברת המטופל למיטת הניתוח והן מבחינת הסיוע בזמן הניתוח. ביחס לניתוח השני הסתבר כי במקום סניטר שובץ לתפקיד טכנאי מכשור, כך שהפעולות שבוצעו על ידו בסיוע להרדמה וחיבור המכשור, אינן משקפות בהכרח את עבודת הסניטר. מעבר לכך, גם ניתוח זה אינו יכול להוות דוגמה לעבודת סניטר משעה שעולה מתיאור הניתוח כי חל סיבוך בהרדמת המטופל והדבר הוביל לביצוע פעולות נוספות. עוד נציין כי מעדותה של גב' מרצ'נקו כפי שתוארה בתצהירה עולים ספקות לגבי אופן עריכת התצפיות ובחירת הניתוחים, שכן על פניו התצפית לא נערכה על ידי שתי האחיות עצמן אלא גם על ידי נציגה של המשיבה, אשר תשאלה את הסניטרים אך לא את עובדות כוח-עזר וגם לא צפתה בעבודתן במלואה. המשיבה בחרה שלא להתייחס לטענות אלו בחקירה הנגדית או בסיכומיה. על כן, לא ניתן לקבל את התצפיות כראיות מהימנות או בעלות משקל משמעותי במכלול הראיות.
- בכל הנוגע לקשר עם המטופל, ניתן להניח כי התקשורת והמגע עם המטופל הינם משמעותיים יותר בעבודתו של הסניטר, שכן הסניטר נדרש בעיקר להעביר מטופל לחדר הניתוח וממנו, על כך הכרוך בכך. אלא שמעדויות הצדדים עולה כי לעיתים גם עובדות כוח-עזר מסייעות למטופלים. לדברי גב' מרצ'נקו, שלא נסתרו בשלב זה, עובדות כוח-עזר נדרשות פעם בפעם לסייע למטופלות שאינן מעוניינות בעזרת סניטר (מעדיפות עזרה/מגע של אישה) גם בתוך חדרי ניתוח. גב' פינקלשטיין נשאלה לעניין זה בחקירה, ותחילה טענה כי "הבנות לא מתקרבות למטופלים... גם לא כשהם מתעוררים", אך כאשר נשאלה מייד לאחר מכן האם אף פעם לא ראתה את עובדות כוח-העזר עוזרות בהרגעת חולה לאחר הרדמה, הודתה כי "אולי כן ראיתי".[19] על כן, מתבקשת המסקנה כי בשני התפקידים בא לידי ביטוי הקשר עם המטופל. אף אם מרכיב זה הינו דומיננטי יותר בתפקידו של הסניטר, אין בכך כדי לומר בהכרח כי עבודתו בכללותה הינה בעלת ערך גבוה יותר, שכן יש לשקלל את המרכיב האמור עם שאר מאפייני התפקיד.
תנאים סביבתיים
- המשיבה טוענת כי הסניטרים נדרשים לעבוד בסביבה לחוצה ואינטנסיבית. אכן, עבודתם של הסניטרים מתבצעת ברובה בחדרי הניתוח ולעיתים תוך כדי הניתוח עצמו, וניתן להניח כי הם נדרשים לרמת עירנות גבוהה ביותר. עם זאת, גם עבודתן של עובדות כוח-עזר מבוצעת בחדרי הניתוח. אומנם, לא מדובר בעבודה המבוצעת בתוך החדר כאשר מתקיים בו הליך רפואי, אך העובדות נדרשות לנקות את חדרי הניתוח ולחטאם בפרקי זמן קצרים ומוגדרים כדי לשמור על רמת סטריליזציה מיטבית. העובדות נדרשות לעיתים לעבור בין החדרים השונים ביעילות ובזריזות, וכן לעבור בין הקומות השונות. יש להניח כי עיכוב בעבודתן של עובדות כוח-עזר יכול להשפיע על התנהלות המחלקה לא פחות מעיכוב בביצוע עבודתו של הסניטר.
הכשרה
- המשיבה מוסיפה וטוענת כי הבדל מהותי בין שני התפקידים נוגע לעניין ההכשרה, שכן עובדת כוח-עזר נדרשת להכשרה קצרה של חודש, ואילו סניטר נדרש להכשרה של חודשיים לצורך לימוד נושאים רבים ומגוונים. לאחר עיון בראיות, אנו לא מקבלות את טענתה של המשיבה. נושא ההכשרות לא עלה בתשובתה של המשיבה לבקשה או בתצהירים הראשונים אלא רק בתצהיר המשלים של גב' פינקלשטיין. העדה אינה מפרטת בתצהיר מי הגורם שמבצע את ההכשרות של הסניטרים, כך שלא ברור על בסיס אילו נתונים נכתבו הדברים, וממילא חלק מהטענות בהקשר זה נסמכות על חוזר מינהל סיעוד מיום 20.12.2020, של משרד הבריאות, אשר נכנס לתוקף רק בחודש יוני 2022.
- מר פקלר טען בעדותו כי נדרשת חניכה לסניטר חדש, שלא ביצע את העבודה קודם לכן במקום אחר, וכי החניכה נעשית על ידי אחיות חדרי הניתוח לרבות האחות האחראית.[20] עוד טען העד כי קיים תיעוד בכתב לגבי שלב ההכשרה המפרט את המטלות שלמד הסניטר ואת הביצועים שלו.[21] תיעוד כזה לא הוצג בפנינו, ומאחר ושמענו את העד בחודש יוני 2022, יתכן ודבריו מתבססים על החוזר החדש של משרד הבריאות שלא היה תקף במועד הגשת הבקשה שלפנינו. מעדות מר קנבורה עלתה תמונה שונה לפיה בתקופה הרלוונטית לא נערכה בהכרח הכשרה מסודרת ומובנית אלא כאשר הגיעו סניטרים חדשים, האחות האחראית היתה שולחת אותם אליו כדי שיסביר להם על אופן העבודה.[22] העד אישר אומנם שהסניטרים עברו הדרכות, אך מדבריו עלה כי מדובר רק על הדרכה עם המרדימים לעניין הפעלת המכשור במקום טכנאי הרדמה (כאשר מדובר על פניו בחלק שולי מתפקיד הסניטר שגם לא היה אמור לבצעו בשגרה), ולא מדובר על הכשרה כללית ומקיפה לעניין תפקיד הסניטר.[23]
משך הפעולה
- עוד טוענת המשיבה שהסניטר נדרש לעבודה ממושכת יותר בכל ניתוח בהשוואה לעובדת כוח עזר, ולכן עבודתו מאומצת יותר. מעדותה של גב' מרצ'נקו עולה כי פרק הזמן הנדרש לניקיון חדר ניתוח על ידי עובדת כוח-עזר אחת הוא כ-20 דקות. לדברי העדה, הדרישה של מחלקת זיהומים היא שעבודת ניקיון חדר הניתוח וארגונו תימשך לכל היותר 20 דקות, וכי בפועל זהו פרק הזמן הדרוש לניקוי לאחר ניתוח. בסיכומיה טוענת המשיבה כי פרק זמן זה נחוץ לביצוע עוד פעולות בחדר הניתוח, כגון ניקיון הרצפה והקירות שנעשה על ידי עובדי הניקיון ולא עובדי כוח-עזר, ולכן יש להניח כי עבודת כוח-עזר נמשכת לכל היותר רבע שעה. אלא שטענה זו לא נתמכה בראיות והיא גם אינה עולה בקנה אחד עם עדותה של גב' מרצ'נקו אשר התייחסה לפרק זמן של 20 דקות ביחס לעבודת כוח-עזר, ואף הסבירה כי עובדות הניקיון לעיתים מבצעות את עבודתן במקביל לעובדות כוח-עזר, וכי ישנם סוגי ניתוחים אשר דורשים פרק זמן ארוך יותר מ-20 דקות לניקוי החדר, כגון בחדר לב או ניתוח כלי דם.[24]
- לשיטת המשיבה עבודת כוח-עזר בניתוח קצ"ת בבי"ח כרמל נמשכת 7-15 דקות לכל היותר. טענה זו חזרה ועלתה בתצהירי העדים, אך ללא כל פירוט כיצד נאמד פרק זמן זה. המשיבה הציגה כאמור שתי תצפיות של שני ניתוחים. להסתייגות שצוינה לעיל נוסיף כי בתום הניתוח הראשון תועדה עבודת כוח-עזר של 15 דקות בחדר הניתוח, ואילו בתום הניתוח השני כלל לא נערכה תצפית על עבודת כוח-עזר, אלא רק נרשם באופן כללי מהן המטלות של העובדת תוך הערכה בלבד כי מדובר בעבודה של 7 עד 15 דקות. המשיבה לא הסבירה מדוע בחרה שלא לבצע תצפית על עבודתה של העובדת.
- מעבר לכך, עבודת כוח-עזר במשמרת קצ"ת אינה מתמצית בניקיון חדרי הניתוח, והן נדרשות גם לארגון ציוד ולנקיונו, כפי שהוסבר לעיל. המשיבה בחרה שלא להציג נתונים או לתעד במסגרת התצפיות את עבודתה של העובדת במחלקה בין הניתוחים או במהלכם. גב' פינקלשטיין אישרה גם כי ניתוחי קצ"ת מתקיימים לא רק במתחם הראשי אלא גם בקומות שונות של בית החולים,[25] אולם חישוב זמן העבודה על ידי המשיבה לא לוקח בחשבון את המעבר בין הקומות השונות.
- במילים אחרות, עובדות כוח-עזר נדרשות גם במשמרת קצ"ת לעסוק בפירוק ציוד ולא רק בעבודת ניקיון, ועל כן ההשוואה שמבצעת המשיבה על בסיס עבודת ניקיון שאורכת 7-15 דקות בלבד, אינה נכונה. בתצהירה של גב' מרצ'נקו פורטו מטלות רבות שמבוצעות לטענתה על ידי עובדות כוח-עזר, למעט ניקיון חדר הניתוח, כגון הכנת חומרי חיטוי, בדיקת מלאי בעגלות חדרי הניתוח ובאזור הכיורים מחוץ לחדרי הניתוח, בדיקת לבוש וטיפול בבקשות לניפוק דם. למעט פריקת הציוד, העדה לא נשאלה לעניין מטלות אלו בחקירה הנגדית.
- המשיבה נסמכת גם על נתונים של בי"ח העמק, ונטען בתצהירו של ד"ר הירשהורן כי עבודת כוח-עזר בניתוח קצ"ת נמשכת 7-8 דקות בממוצע ולכל היותר 15 דקות. עוד נטען כי עובדת כוח-עזר משובצת למשמרת ערב בגינה היא מקבלת שכר מלא, ועד לאחרונה שולם לעובדת תשלום נוסף בגין ניתוחי קצ"ת שהתקיימו במהלך המשמרת, אך מתכונת זו שונתה כך שהעובדת החתימה כרטיס נוכחות ליציאה בכל פעם שביצעה עבודת קצ"ת ועם סיום העבודה החתימה על כניסה חזרה, וזאת כדי להפחית את פרקי הזמן שהיו נחוצים לניתוח קצ"ת מהמשמרת הרגילה. כמו כן, נטען כי בשלב מאוחר יותר הוסכם עם הוועד להמיר מתכונת זו בקיזוז פרק זמן של 15 דקות בהתייחס לכל ניתוח קצ"ת. לשיטת המשיבה, כל אלה מלמדים על פרק הזמן הקצר בו נדרשת עובדת כוח-עזר לעבוד במסגרת ניתוח קצ"ת. אלא שמעיון בתצהירו של ד"ר הירשהורן ובעדותו עולים נתונים אחרים. למשל, בניגוד לטענה כי רישומי הנוכחות מלמדים על עבודה של 7-8 דקות בממוצע, מהמסמכים עולה כי לרוב עובדות כוח-עזר החתימו יציאה-כניסה לצורך תיעוד עבודת קצ"ת לכל הפחות ל-7 דקות אך גם לפרקי זמן העולים על 15 שעה, ואף ניתן לאתר פרקי זמן של 20 דקות.[26] יצוין כי הוצגו רישומי נוכחות בודדים, כלל לא הוצגו רישומים המלמדים על המתכונת החדשה בה קוזזו פרקי זמן קבועים של 15 דקות לכל ניתוח קצ"ת, ואף לא הוצגו הסיכומים עם ועד העובדים. כמו כן, לא הובהר האם בבי"ח זה מבצעות העובדות מטלות שונות עבור ניתוחי קצ"ת מלבד ניקיון חדר הניתוח, בדומה לבי"ח כרמל.
- בנוגע למשך זמן עבודתו של הסניטר בבי"ח כרמל, טוענת המשיבה כי עד תחילת הניתוח נדרש הסניטר לעבודה של חצי שעה לכל הפחות לצורך המטלות השונות ולאחר הניתוח לפרק זמן של 20 דקות לכל הפחות, וכי בחלק הניתוחים הוא נדרש לסייע גם במהלכם כחצי שעה עד כשעה וחצי-שעתיים. אין בידינו לקבל טענה זו. נחזור שוב אל התצפיות עליהן נסתמכת המשיבה ונציין כי מהתצפית לגבי ניתוח שבר ברגל עולים הנתונים הבאים: מתחילת התיעוד ועד תחילת שלב ההרדמה חלפו כ-25 דקות, מתוכן כעשר דקות הסניטר נצפה כממתין לצד מיטת המטופל בזמן התשאול על ידי המרדים. שלב ההרדמה כפי שהסברנו אינו משקף ניתוחים שכיחים. אחר כך, הסניטר נדרש ל-15 דקות לערך של מטלות בחדר הניתוח, וכ-20 דקות לאחר תום הניתוח. כלומר, מדובר בזמן עבודה של כשעה. לאורך כתבי הטענות, התצהירים והסיכומים חזרה המשיבה והדגישה את סוג הניתוח האמור של שבר ברגל כיוצא-דופן, שכן החולה אינו יכול לזוז בכוחות עצמו. על כן, גם תצפית זו אינה משקפת בהכרח את סוגי הניתוחים האחרים. בתצפית השניה, כל המטלות בוצעו כאמור על ידי טכנאי מכשור, כך שאין להסיק מסקנות כלשהן בנוגע למשך עבודתו של סניטר מניתוח זה (זאת מעבר לעובדה כי במהלך הניתוח היה סיבוך הרדמה וכי לאחר הניתוח בחרו עורכות התצפית כלל שלא לתעד את משך זמן הפעולות השונות).
- המשיבה בחרה שלא לזמן סניטר למתן עדות כדי לתמוך בנתונים הנטענים על ידה. מנגד, מר קנברה נשאל לגבי הימצאותו בחדר לאורך זמן הניתוח, והסביר כי בפועל הוא אינו נדרש לעשות זאת אלא במקרים חריגים (הדגשות הוספו):[27]
ש: אתה לפעמים גם במהלך ניתוח מחליף בקבוקי סקשן, נכון?