ושוב יודגש - מדברי מנהל הנתבעת עולה שהנתבעת נקשרה בהסכם וקיבלה מהתובע סך של 585,000 ₪ (כולל מע"מ) עבור הפעלת בית עסק במקום שבו היא כלל אינה יודעת דבר באשר לאפשרות הפעלתו כדין ואפשרות קבלת רישיון עסק.
- במלוא הכבוד, קשה לקבל את תשובתו המיתממת של מנהל הנתבעת - ספק רב האם הנתבעת, חברה עסקית בעלת ייעוץ משפטי פנימי ופרישת סניפים ארצית, חתמה על הסכמים מבלי שערכה בדיקה כלשהי; ספק רב האם הנתבעת ניהלה משא ומתן אל מול התובע, ואף קיבלה ממנו סך של 585,000 ₪ (כולל מע"מ) וזאת כאשר לא בדקה האם בכלל ניתן להפעיל בית עסק בנכס; ספק רב האם הנתבעת לא קיימה התחייבויותיה לבעלי הנכס והצהירה הצהרות שווא כאילו בדקה את מצבו המשפטי של הנכס ומצאה אותו מתאים.
- הספק הרב שעולה מגרסת מנהל הנתבעת, מתחזק כאשר מתייחסים לעובדה שזכיין קודם של הנתבעת נטש את הנכס לאחר חודשים ספורים בלבד; הספק הרב באשר לגרסת מנהל הנתבעת מתחזק גם לאחר עיון בתיק רישוי העסקים – על כל אלה בפסקאות הבאות.
- זכיין קודם של הנתבעת (ניסים אדוטלר) עוזב את המקום לאחר חודשים ספורים של זכיינות וללא שהוצא רישיון עסק
- התובע לא היה הזכיין הראשון של הנתבעת בנכס בעיר גבעתיים. חודשים ספורים לפני חתימת ההסכם עם התובע, נקשרה הנתבעת ביום 11/3/2016 עם אדם בשם ניסים אדוטלר. אותו זכיין קודם ניסה ללא הצלחה לקבל רישיון עסק לנכס, ולבסוף עזב את המקום.
- באשר לאופן בו עזב הזכיין הקודם את הנכס ובאשר להעברת הנכס אל התובע, העידה כך גב' אריאלה בוכניק, שהוגדרה כראש הנהלת החשבונות וקשרי זכיינות בנתבעת (ע"מ 63-64 לפרוטוקול):
"העדה, גברת בוכניק: דוטלר מכר לנו ואנחנו מכרנו,
כב` הש` ברקאי: הוא מכר לכם ואתם מכרתם לבן סימון? מי קבע כמה כסף הוא מוכר לכם?
העדה, גברת בוכניק: ההנהלה"
קשה להאמין לטענה לפיה הנהלת הנתבעת כלל לא ידעה שלא ניתן להוציא רישיון עסק לנכס שהעבירה לידי התובע. וכאן יודגש – הנהלת הנתבעת נקשרה בהסכם עם זכיין קודם (ניסים אטודלר); אותו זכיין קודם לא הצליח לקבל רישיון עסק; הנהלת הנתבעת נקשרת בהסכם עם הזכיין הקודם ו"קונה" ממנו את הזיכיון ובהמשך "מוכרת" אותו לתובע.
האם בנסיבות אלה ניתן לקבל טענה לפיה הנהלת הנתבעת לא ידעה שכלל לא ניתן להוציא רישיון עסק? התשובה, לטעמי, שלילית. אך יותר מכך – אפילו אם הנהלת הנתבעת אכן דוברת אמת ולא ידעה שלא ניתן להוציא רישיון עסק לנכס – הרי עדיין היה עליה לדעת זאת, בוודאי בטרם נקשרה בהסכם עם התובע.
- עיון בתיק הנכס ברשות המקומית מגלה שנים של התראות והבהרות באשר להיעדר רישיון עסק וזאת גם באשר להתנהלות עבר בלובי הבנין שלא כדין
- בדיקה של העסק מבחינה משפטית ותכנונית מגלה שבמשך שנים היה הלובי של בנין המשרדים בו נוהל סניף קופיקס – תחת עינם הפקוחה של הרשויות. במשך שנים התריעו הרשויות על התנהלות שלא כדין באותו לובי. במשך תקופה ארוכה התייחסו הרשויות לניהול בית עסק – "קרנף בר" שלא כדין. בסיומם של אותם שנים – הועבר הלובי, הפעם ב"הסכם מפעיל" לידי הנתבעת – והחל ניהול סניף "קופיקס" שלא כדין. כל זאת לא לפני שהנתבעת גבתה מהתובע סך של 585,000 ₪ תוך מצג כאילו ניתן להפעיל במקום בית עסק כדין.
- במסגרת ההליך הוגשה תעודת עובד ציבור מטעם מר עופר לוי מנהל מחלקת רישוי עסקים בעיריית גבעתיים. מתעודת עובד הציבור למדים שבקשר לנכס הרלוונטי נפתחו ארבעה תיקים שונים במהלך השנים. וכך למשל:
- בקשה ראשונה לקבלת רישיון עסק הוגשה בעקבות הסכם שנקשר כבר ביום 22.2.2012 להפעלת סניף של "קרנף בר" בלובי בנין המשרדים. במסגרת ההליך להוצאת רישיון עסק ל"קרנף בר" התחוור שהוא מופעל תוך ביצוע הפרות דיני התכנון והבניה וכך, ביום 28.5.2013 הוצא דו"ח מפקחת על הבניה לפיו – "ה'קיוסק' שהוקם בלובי אינו תואם להיתר, לפי ההיתר הלובי הוא שטח שירות ולכן לא ניתן להקים שם קיוסק בגודל הנתון".
- ביום 2.9.2014 התקיימה ישיבת ועדת חריגים בעיריית גבעתיים והתקבלה בה החלטה נוקבת לפיה אין מקום להוציא רישיון עסק ולפיה אין מדובר ב"שוטי דברים" וכלשון ההחלטה (ע"מ 332 לנספחי תעודת עובד הציבור) –
"לא מאושר.