בהמשך הדיון, הבהירה בפנינו המשיבה כי גם לאחר שהובהר מה הייתה כוונתו של בית משפט זה בדבריו מסוף הדיון מיום 18.9.2024 אין היא חוזרת בה מהודעתה מיום 26.9.2024 לפיה הינה חוזרת בה מבקשתה להרשיע את המבקש בעבירות האינוס והמעשה המגונה (עמ' 8-9 לפרוטוקול).
לאחר הדיון ניתנה החלטה לפיה על המשיבה להגיש את עמדתה לעניין בקשת הביטול עד ליום 9.7.2025 ועל המבקש להשיב עד ליום 16.7.2025.
- ביום 6.8.2025 הגישה המשיבה את עמדתה, במסגרתה חזרה על השתלשלות העניינים, שנסקרה לעיל. המשיבה טענה כי השאלה העומדת על הפרק נוגעת לסמכותה של ערכאת הערעור להרשיע בעבירות המין בהן הואשם המבקש למרות ולאחר שהמשיבה חזרה בה מבקשתה כי יורשע בעבירות אלו.
על השאלה האמורה, השיבה המשיבה, במישור העקרוני, בחיוב. המשיבה המשיכה ועמדה על כך שנסיבות העניין דנן הינן יוצאות דופן (בעיקר משום שאין מדובר רק בהרשעה בעבירות מעבר לטיעוניה של המאשימה אלא בהרשעה לאחר שהמאשימה חזרה בה, במפורש, מבקשתה להרשיע באותן עבירות). לבסוף, טענה המשיבה כי, במכלול הנסיבות, יש להותיר את פסק הדין בערעור על כנו וכי ההתחשבות בנסיבות המיוחדות של העניין צריכה להיעשות במישור גזירת עונשו של המבקש. לעניין זה הודיעה המשיבה כי: "...נוכח העובדה שבסופו של יום נותרה עתירתה של המערערת להרשעה בעבירת תקיפה בלבד, העונש העומד בצידה של עבירת התקיפה, הוא הרף העליון של העונש שיישקל על-ידי בית המשפט בבואו לגזור את עונשו של המשיב".
- 00ביום 17.8.2025 הגיש המבקש את תגובתו. המבקש תיאר את בקשת הביטול ככזו שהוגשה על-פי סעיף 81(ב) לחוק בתי המשפט, ואת המשיבה כמי שלאור חזרתה מהבקשה להרשיע את המבקש בעבירות האינוס והמעשה המגונה, מושתקת מלהתנגד לקבלתה של הבקשה. המבקש שב וטען כי הסתמך על הודעתה של המדינה מיום 26.9.2024 ומיקד את טיעוניו, עובר למתן פסק הדין בערעור, בסוגיית השימוש בסעיף 216 לחוק סדר הדין הפלילי ולא בהרשעתו בעבירות המין. המבקש טען כי אין תקדים להרשעה בעבירה, על-ידי ערכאת ערעור, במצב בו המאשימה חוזרת בה במפורש מבקשתה להרשיע באותה עבירה. המבקש טען כי ערכאת הערעור נעדרת סמכות לעשות כן. עוד טען המבקש לעניין עיוות הדין שנגרם לו, המצדיק אף הוא, לטענתו, את ביטול פסק הדין שניתן בערעור.
0
- ביום 21.8.2025 הגישה המשיבה את התייחסותה לתגובת המבקש וטענה כי אין כל בסיס לטענת ההשתק כנגדה. זאת, מהטעם הפשוט שהמשיבה לא חזרה ואינה חוזרת בה מהודעתה מיום 26.9.2024, ומחזרתה, במסגרת אותה הודעה, מבקשתה כי המבקש יורשע בעבירות האינוס והמעשה המגונה. המשיבה הדגישה כי טענתה היא שבית המשפט מוסמך להותיר את פסק הדין על מכונו למרות עמדתה זו. המשיבה הוסיפה וטענה כי אין בסיס לטענת ההסתמכות הנטענת על-ידי המבקש שכן הודעתה מיום 26.9.2024 ניתנה לאחר שהושלמה שמיעת הטיעונים בנוגע לעבירות המין. המשיבה טענה כי בהודעתה מיום 26.9.2024 לא חזרה בה מהערעור אלא חזרה בה מבקשתה להרשיע בעבירות מסוימות (עבירות המין) וחלף זאת ביקשה להרשיע בעבירה אחרת (תקיפה).
- ביום 6.8.2025 הוגשה תגובה גם מטעם שתי נפגעות העבירה, במסגרתה הן עתרו לכך שפסק הדין בערעור ייוותר על מכונו. נפגעות העבירה טענו כי היה על המשיבה, קודם למסירת הודעתה מיום 26.9.2024, להיוועץ בהן, ולו כך היה נעשה, הן היו מתנגדות נחרצות לחזרה מהבקשה להרשיע את המבקש בעבירות המין.
המשיבה הגיבה לתגובה הנ"ל וטענה שנציגיה היו בקשר עם באת-כוח נפגעות העבירה וכי מכל מקום, הואיל והודעתה מיום 26.9.2024 לא נעשתה, מבחינתה של המשיבה, במסגרת הסכמה להסדר טיעון, לא הייתה כל חובה לקבל עת עמדתן של נפגעות העבירה.