ב. דיון והכרעה
ב.1. הטעות והצורך בתיקונה
- לעת הזאת, התקלה והטעות שאירעו עובר למתן פסק הדין בערעור, ברורים: בית משפט זה התכוון, בסופו של הדיון בערעור שהתקיים ביום 18.9.2024, להציע לצדדים הסדר מוסכם לפיו המשיבה תחזור בה מבקשתה להרשיע את המבקש בעבירות האינוס במרמה ומעשה מגונה במרמה, והמבקש יסכים להרשעתו, תחת זאת ותוך שבית המשפט עושה שימוש בסמכות המוקנית לו בסעיף 216 לחוק סדר הדין הפלילי, בעבירת תקיפה. עוד התכוון בית משפט זה להורות שבהיעדר הסכמה כאמור, ישלימו הצדדים את טיעוניהם לעניין השימוש, בנסיבות דנן, בסמכות המוקנית לבית המשפט בסעיף 216 לחוק סדר הדין הפלילי.
ברם, דבריו של בית המשפט הובנו כהמלצה למשיבה, לחזור בה, באופן בלתי מותנה, מבקשתה להרשיע את המבקש בעבירות האינוס במרמה ומעשה מגונה במרמה, ובנוסף, בלא התניה וככל שהמשיבה מבקשת שייעשה שימוש בסמכות על-פי סעיף 216 לחוק סדר הדין הפלילי להרשעתו של המבקש בעבירת תקיפה, יוגשו על ידה ולאחר מכן על-ידי המבקש, השלמות טיעון בעניין זה.
בהתאם להבנתה את דבריו של בית המשפט, הודיעה המשיבה, בהודעתה מיום 26.9.2024, על חזרתה, הבלתי מותנית, מבקשתה להרשיע את המבקש בעבירות האינוס במרמה ומעשה מגונה במרמה. המשיבה הוסיפה וביקשה שבית המשפט יעשה שימוש בסמכותו על-פי סעיף 216 לחוק סדר הדין הפלילי וירשיע את המבקש בעבירת תקיפה. המבקש, בתגובה, הגיש השלמת טיעון בעניין השימוש בסמכות על-פי סעיף 216 לחוק סדר הדין הפלילי.
בטעות, שנגררה לתקלה בנוגע להצגת הצעתו של בית המשפט בסוף הדיון מיום 18.9.2024, הובנה עמדתה של המשיבה ככזו המקבלת את ההסדר שהוצע (קרי – שהסכמתה של המשיבה לחזור בה מבקשתה להרשיע את המבקש בעבירות האינוס במרמה ומעשה מגונה במרמה, הינה מותנית בהסכמתו של המבקש להרשעתו בעבירת תקיפה). באותו האופן, תגובתו של המבקש הובנה כדחייתו של ההסדר שהוצע.
פסק הדין בערעור ניתן בעקבות האמור ועל יסוד ההנחה, המוטעית, שמה שהוצע על-ידי בית המשפט הוא הסדר מוסכם, שלא הושגה הסכמה של הצדדים לגביו, ועל כן יש ליתן את פסק הדין בהתעלם מהצעת ההסדר ומעמדתה של המשיבה לגביו.
- הגם שספק בעיניי עד כמה שמורה לדבר משמעות, הנני רואה עצמי מחויב, בצער (ואין מדובר במילת נימוס, שהרי אחראי אני לתקלה שנגרמה לא פחות ממי מחבריי), לחלוק על חברי, השופט א' שטיין, המייחס את התקלה שנוצרה לעניין הצעתו של בית המשפט בסוף הדיון מיום 18.9.2024, לאי-הבנה של באת-כוח המשיבה באותו הדיון.
לצערי, עיון בפרוטוקול הדיון (שהינו, יש להדגיש, פרוטוקול שהוקלט ותומלל), מלמד שניתן היה, בהחלט, להבין את הדברים שנאמרו, כפי שנאמרו על-ידי בית המשפט, באופן שבו הובנו על-ידי המשיבה.