סבורני שעקרון זה נובע ממושכלות יסוד לגבי כל מצב שבו מתגלית טעות, וטעות שהתגלתה בפסק דיננו אינה מהווה כל חריג.
- ביישום האמור לנסיבות העניין דנן, סבורני כי תיקון הטעות מחייב את קבלתה, בעיקרה, של הבקשה שבפנינו.
לצורך כך, נניח שבאת-כוח המשיבה, מיד לאחר דבריו של חברי, השופט י' אלרון, הייתה יוצאת להתייעצות קצרה וחוזרת ומודיעה שלאור דבריו של בית המשפט, המשיבה חוזרת בה מבקשתה להרשיע את המבקש בעבירות האינוס במרמה ומעשה מגונה במרמה, אולם עומדת על הרשעתו של המבקש בעבירת תקיפה ומבקשת לטעון בעניין זה. נניח שבאת-כוח המבקש הייתה מודיעה, בתגובה, שבנסיבות אלו הינה מבקשת לטעון לעניין השימוש בסמכות על-פי סעיף 216 לחוק סדר הדין הפלילי, על מנת לשכנענו שלא להרשיע את המבקש גם בעבירת תקיפה.
לדעתי, אין ספק שבנסיבות אלו היינו, חבריי ואני, מכבדים את הודעתה של המשיבה, שומעים טיעונים לעניין השימוש בסמכות לפי סעיף 216 לחוק סדר הדין הפלילי, ולכל היותר מרשיעים את המבקש בעבירת תקיפה.
יתר על כן, אף במהלך העניינים כפי שהיה בפועל – מסירת הודעה מטעם המשיבה כשבוע לאחר מכן – אולם בהנחה שלא הייתה נופלת טעות בהבנת עמדתה של המשיבה בהודעתה מיום 26.9.2024, הנני יכול להעיד על עצמי שלא הייתי מצטרף לפסק דין המרשיע את המבקש בעבירות אינוס במרמה לאחר שהמשיבה חזרה בה מבקשתה להרשיעו בעבירה זו.
משאלו הן הנסיבות, עמדתי היא שיש לשאוף לתוצאה המבטלת את הרשעתו של המבקש בעבירות האינוס במרמה.
- חבריי, השופט א' שטיין והשופט י' אלרון שהצטרף לדעתו, סבורים כי דינה של הבקשה שבפנינו להידחות תוך הותרת פסק הדין בערעור על מכונו. עמדתם, בתמצית, מבוססת על ההשקפה לפיה, בסופו של יום ולמרות הטעות בהבנת עמדתה של המשיבה, הרשעתו של המבקש בעבירות האינוס במרמה בדין יסודה; על התפיסה לפיה לערכאת הערעור מוקנית הסמכות להרשיע את המבקש בעבירות האינוס במרמה למרות חזרתה של המשיבה מבקשתה להרשיעו בעבירות אלו; ועל הדעה כי יש לעשות שימוש בסמכות זו בענייננו.
דעתי אינה כדעתם של חבריי, אולם קודם שאנמק את דעתי, אבקש להסיר מעל הפרק שתי טענות שהמבקש שב וחזר עליהן, ואשר לדעתי אין בהן ממש:
הראשונה – הטענה לפיה המשיבה חזרה בה מן הערעור. כפי שטענה המשיבה וכפי שהדגיש חברי, השופט א' שטיין, המשיבה חזרה בה מבקשתה, שעמדה ביסוד הערעור שהגישה, להרשיע את המבקש בעבירות בהן הואשם בכתב האישום, אולם בד-בבד ביקשה להרשיעו בעבירה אחרת, ואף זאת במסגרת הערעור שהגישה. המסקנה הברורה היא שהמשיבה לא חזרה בה מהערעור והדבר עלה בברור כבר מהודעתה מיום 26.9.2024 (היא ההודעה שמהווה, לטענת המבקש, חזרה מן הערעור). יחד עם זאת, אציין כי איני רואה מקום להצטרף לביקורת החריפה, בחוות דעתו של חברי, על עצם העלאתה של הטענה האמורה, וכנגד בא-כוח המבקש שהעלה אותה.