אשר לאפשרות שערכאת הערעור תרשיע נאשם בעבירה שהמאשימה חזרה בה מבקשתה להרשיע בה – גם לאפשרות זו התייחס בית משפט זה, בפסק הדין ב-ע"פ 242/63 קריתי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יח(3) 477 (1964) (להלן: עניין קריתי), שם ציין השופט צ' ברנזון את הדברים הבאים:
"נראה לנו, כי הדרך שבית המשפט המחוזי הלך בה לא היתה פתוחה לפניו. בצדק טוען בא-כוח המערער, כי על-ידי ההרשעה הזאת עבר בית המשפט המחוזי על סמכותו. סמכותו של בית המשפט המחוזי לפי הסעיף הנ"ל כערכאת ערעור היא 'ליתן אותו פסק שהיה צריך להינתן לדעתו בבית המשפט של מטה על האשמה והראיות שהובאו בפניו'. האם היה רשאי בית משפט השלום לחזור בסוף הדיון אל הפרט החמישי ולהרשיע בו, אחרי שהוא נכלל תחילה בכתב-האישום ונמחק בהסכמת בא-כוח התביעה על יסוד התנגדותו של בא-כוח הנאשם? נראה לנו שלא, דווקא מפני שהיה ונמחק. ואם בית משפט השלום לא היה רשאי לחזור אליו, הרי שגם בית המשפט המחוזי לא היה יכול לעשות כן" (שם, בעמ' 486-485; ההדגשה הוספה – י' כ').
מנגד, ב-ע"פ 608/81 סויסה נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(1) 477 (1983) (להלן: עניין סויסה), לצד קבלת ערעורו של הנידון על הרשעתו בעבירת בריחה ממשמורת חוקית, קבע בית משפט זה כי ניתן להרשיע את הנידון בעבירת הפרת הוראה חוקית, אף שזו נמחקה מכתב האישום, בהסכמת התביעה, על יסוד טענה מקדמית שהושמעה בתחילת המשפט, על בסיס סעיף 166 לחוק סדר הדין הפלילי הישן, ובפסק הדין בדיון הנוסף שנערך על פסק דין זה, לא נהפכה תוצאה זו (ראו: ד"נ 5/83 מדינת ישראל נ' סוויסה, פ"ד לח(4) 701 (1984)).
עם זאת, יש לציין כי בפסק הדין בעניין סויסה ובדיון הנוסף שנערך בעניינו, המחלוקת העיקרית נגעה להגדרתו המשפטית של המונח "משמורת חוקית" לצורך הרשעתו של הנידון בעבירת בריחה ממשמורת חוקית, ולא בהרשעתו החלופית בעבירת הפרת הוראה חוקית שנמחקה מכתב האישום. משכך, לא נערך כל דיון בקושי הקיים בהרשעת הנידון בעבירה זו לנוכח הוראת סעיף 84 לחוק סדר הדין הישן, וממילא סעיף זה, כמו גם פסקי הדין בעניין אבני ובעניין קריתי, כלל לא נזכרו בפסק הדין בעניין סויסה ובדיון הנוסף שנערך בעניינו.
הנה כי כן, על רקע האמור לעיל, דומני כי השאלה האם מוסמכים אנו להרשיע את המבקש בעבירות אינוס במרמה ומעשה מכונה במרמה, לאחר שהמאשימה חזרה בה מבקשתה להרשיע בהן את המבקש, וזאת מכוח הסמכות העוגנת בסעיף 216 לחוק סדר הדין הפלילי – איננה פשוטה והתשובה לה אינה מתבקשת מאליה.