יתר על כן, כפי שהדגיש חברי, השופט י' אלרון, בסוף הדיון מיום 18.9.2024, בית המשפט סבר שהתוצאה האמורה – חזרה של המשיבה מבקשתה להרשיע את המבקש מעבירות אינוס במרמה ומעשה מגונה במרמה – הינה תוצאה ראויה לא משום שגמר בדעתו שאין בסיס להרשעה בעבירות הנ"ל אלא מטעמים חיצוניים לכך. גם גישה זו לא נתפסה (ובצדק) על-ידי חבריי כמנוגדת למעמדה של האמת במשפט.
משזו הייתה עמדתו של בית המשפט (כך גם על דעת חבריי), לא נראה לי שניתן לומר כי הפער בין הרשעתו של המבקש בעבירות אינוס במרמה לבין הרשעתו בעבירת תקיפה הוא כזה שיש מקום והצדקה לעשות, בנסיבות דנן, שימוש בסמכות מרחיקת הלכת להרשיע נאשם בעבירה חמורה מזו שהמאשימה טוענת לה.
ואותם הדברים, אחרת: בית משפט זה לא סבר, לקראת תום הדיון מיום 18.9.2024 ולאחר ששמע את כל טענות הצדדים לגופו של עניין, כי בין האפשרות שהמבקש יורשע בעבירה של אינוס במרמה, לבין האפשרות שיורשע בעבירה של תקיפה, קיים פער המגלם, כביכול, את ההבדל בין פסיקה התואמת את "עקרון האמת" (כלשונו של חברי) לבין פסיקה החוטאת כביכול ל-"עקרון האמת". לכן, מצא בית המשפט לנכון להציע את שביקש להציע בסופו של הדיון מיום 18.9.2024. מאז שהוצעה אותה הצעה לא חל כל שינוי בעובדות או בדין. מה שכן אירע בינתיים, בשל טעות שנפלה, הוא שניתן פסק הדין בערעור, במסגרתו הכריע בית המשפט כי יש בסיס להרשעתו של המבקש בעבירת האינוס במרמה. אותה הכרעה הייתה, לגופה, הכרעה נכונה, אולם הפער בינה לבין הרשעה בעבירת תקיפה לא השתנה. לכן, גם הרשעתו של המבקש בעבירה של תקיפה ולא בעבירת אינוס במרמה לא הפכה לכזו שלא ניתן להסכין עמה בהיותה סותרת כביכול את "האמת". על כן, לדעתי, גם בדיעבד ומשהתגלתה הטעות, אין כל מקום לעשות שימוש בסמכות להרשיע מעבר ובניגוד לעמדתה של המשיבה ואין להותיר את פסק הדין בערעור על מכונו.
- אוסיף ואציין כי להשקפתי, בנוסף ומעבר לאמור לעיל, התוצאה לפיה המבקש יורשע בעבירת תקיפה ולא בעבירת אינוס במרמה, אינה תוצאה המנוגדת לאינטרס ציבורי כבד משקל, ואשר אין להסכין עמה.
אשוב ואזכיר לעניין זה את הקביעה העובדתית, שגם המשיבה לא ביקשה לערער עליה, לפיה המבקש לא ביצע את המעשים בשתי המטופלות לשם גירוי או סיפוק מיני וכי קיימת אפשרות, למצער בדרגה של ספק סביר, כי המבקש ביצע את המעשים כדי להיטיב עם המטופלות. גם במסגרת חוות דעתי בפסק הדין בערעור הבעתי את דעתי כי, בנסיבות אלו, התוצאה לפיה מעשים שנעשו כשזהו היסוד הנפשי של עושיהם, מבססים עבירה של אונס, הינה תוצאה שאינה קלה, וספק אם עולה היא בקנה אחד עם הדין הרצוי.