ב.3. מעמד נפגעות העבירה
- בתגובה שהוגשה מטעם נפגעות העבירה, נטען כי הייתה מוטלת על המשיבה, לפני שיגור הודעתה מיום 26.9.2024, לעדכן אותן ובהמשך לכך להביא את עמדתן בפני בית המשפט. נפגעות העבירה טוענות כי לו כך היה נעשה הן היו מביעות התנגדות נחרצת לחזרתה של המבקשת מבקשתה להרשיע את המבקש בעבירות אינוס במרמה ומעשה מגונה במרמה, ועל המשיבה היתה מוטלת חובה ליידע את בית המשפט על כך.
המשיבה טוענת, מנגד, כי קיימה שיח עם באת-כוח נפגעות העבירה וכי הואיל ומבחינתה מה שעמד על הפרק אינו הסדר מוסכם אלא היענות לפנייתו של בית המשפט, לא חלה עליה חובה לעדכן את נפגעות העבירה ולהביא את עמדתן בפני בית המשפט.
איני רואה צורך להכריע במחלוקת הנ"ל שכן, לעת הזאת, עמדתן של נפגעות העבירה מצויה בפנינו.
- לגופו של עניין, ומבלי להקל ראש, חלילה, בעמדתן של נפגעות העבירה ונימוקיה, בנסיבות העניין, ולרבות ובמיוחד האמור לעיל לעניין היסוד הנפשי של המבקש בעת ביצוע המעשים, אין בעמדתן של נפגעות העבירה כדי לשנות את עמדתי לגופו של עניין.
ב.4. הרשעתו של המבקש בתקיפה
- פרק ו' לחוק סדר הדין הפלילי עניינו בהליך הערעור הפלילי, וסעיף 216, אשר בפרק זה, קובע כי:
"בית המשפט רשאי להרשיע נאשם בעבירה שאשמתו בה נתגלתה מן העובדות שהוכחו, אף אם היא שונה מזו שהורשע בה בערכאה הקודמת, ואף אם אותן עובדות לא נטענו בערכאה הקודמת, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן; אולם לא יוטל עליו עונש חמור מזה שאפשר היה להטיל עליו אילו הוכחו העובדות כפי שנטענו בכתב האישום".
המשיבה, בתגובתה מיום 26.9.2024, לאחר שהודיעה כי היא חוזרת בה מבקשתה להרשיע את המבקש בעבירות אינוס במרמה ומעשה מגונה במרמה, ביקשה להרשיע את המבקש בעבירת תקיפה, לפי סעיף 379 לחוק העונשין, וזאת תוך שבית המשפט עושה שימוש בסמכות המוקנית לו בסעיף 216 לחוק סדר הדין הפלילי.
המבקש, בתגובתו מיום 9.10.2024, התנגד לבקשה.
בפסק הדין בערעור, נפסק שאין להרשיע את המבקש בעבירת תקיפה, מהנימוקים הבאים (פסקה 64 לחוות דעתו של חברי, השופט א' שטיין):
באשר למעשי המבקש בהחדרת אצבעות לאברי המין של המתלוננות – נקבע כי הרשעתו של המבקש באינוס במרמה הינה הרשעה ש-"מעשה התקיפה נבלע בתוכה".
באשר למעשה עיסוי החזה שביצע המבקש באחת המתלוננות – נקבע כי ספק, בהקשר מעשה זה, אם ניתנה למבקש הזדמנות נאותה להתמודד עם האשמה במעשה תקיפה.
- סבורני, גם לעת כתיבת חוות דעת זו, כי האמור בפסק הדין בערעור, לעניין היותה של עברת התקיפה, בנסיבות העניין דנן, עבירה ה-"נבלעת" בעבירת האינוס במרמה, נכון ומבוסס. עבירת התקיפה מוגדת בסעיף 378 לחוק העונשין כדלקמן:
"המכה אדם, נוגע בו, דוחפו או מפעיל על גופו כוח בדרך אחרת, במישרין או בעקיפין, בלא הסכמתו או בהסכמתו שהושגה בתרמית – הרי זו תקיפה..." (ההדגשות הוספו – י' כ').