די לעניין זה להזכיר כי בעוד התעלמות מהסכמה לצרכי פשרה שלא עלתה יפה היא הנורמה, השימוש של ערכאת ערעור בסמכותה להרשיע בעבירה חמורה מזו שהמאשימה מבקשת להרשיע בה את הנאשם "נועדה למקרים חריגים ויוצאי דופן" (ראו הפסיקה בפסקה 27 לעיל), דבר המקובל גם על חברי, השופט א' שטיין (וראו ההפניה, שם).
גם בפועל, מספר המקרים בהם עשה בית משפט זה, כערכאת ערעור, שימוש בסמכות הנ"ל, הינם מועטים. מספר המקרים, שעלה בידי לאתרם, בהם נעשה שימוש שכזה כאשר המאשימה חזרה בה במפורש מהאישום, עומד על מקרה בודד (ועל הספקות בהקשר מקרה בודד זה ראו בפסקה 27 לחוות דעתי לעיל), ותקדים ברור למצב בו נעשה שימוש בסמכות האמורה כאשר המשיבה חזרה בה במפורש מהאישום, בהמלצת בית המשפט, ספק אם קיים בכלל.
וכך גם בעניין דנן: הסכמתי להצטרף לחוות דעתו של חברי, השופט א' שטיין, בפסק הדין בערעור, הואיל וסברתי שמצויים אנו במצב הדברים הראשון. לעניין זה התגלה כי טעיתי (כפי שטעו גם חבריי), שכן בפועל מצב הדברים היה המצב השני (חזרה בלתי מותנית של המשיבה מבקשתה להרשיע את המבקש בעבירות האינוס). לא הייתי נוהג כך במצב בו המשיבה חוזרת בה, באופן בלתי מותנה, מבקשתה להרשיע את המבקש בעבירות האינוס, כפי שמתברר שהנסיבות היו בפועל. את טעותי זו מבקש אני לתקן.
- חברי, השופט י' אלרון, כותב בחוות דעתו את הדברים הבאים:
"משהדברים ברורים, לא בהנחות תאורטיות ותרחישים אפשריים יש לעסוק: לפנינו עובדות קונקרטיות, נסיבות קונקרטיות, משיב קונקרטי ונפגעות קונקרטיות. לא 'באוויר' יש להכריע, אלא בשום שכל, כאשר רגלנו נטועות בקרקע".
לדברים אלו (שנכתבו כנראה כביקורת על עמדתי לפיה כאשר מתגלית טעות יש להתאמץ לתקנה על דרך קביעת תוצאה שתתאם את שהיה נפסק לולא הטעות, וראו סעיף 24 לחוות דעתי לעיל), הנני מסכים: הדברים אכן "ברורים" והובהרו לעיל – הטעות בתפיסה העובדתית של הנסיבות הינה עובדה קונקרטית והנסיבות, כפי שפורטו לעיל, הינן נסיבות קונקרטיות (ונדירות ביותר) הנוגעות לצדדים קונקרטיים. כמובן שמקובל עליי גם שיש להכריע, כשמתגלות נסיבות כאמור בשום שכל, כאשר רגלנו נטועות בקרקע.
השאלה היא מהי כמובן אותה הכרעה ראויה. חברי רואה במתן משקל לעובדה שהמשיבה חזרה בה מבקשתה להרשיע את המשיב בעבירות אינוס משום "טכנאות", ואף מבקש לגייס לשם כך את עמדתן של נפגעות העבירה (פסקה 6 לחוות דעתו). דעתי אחרת.
- חברי, השופט י' אלרון, מתאר בחוות דעתו את נסיבות העניין דנן כנסיבות שבמרכזן טעותה של המשיבה הן בהבנת ההצעה שהוצעה על ידי בית המשפט והן בניסוח עמדתה מיום 26.9.2024 בעקבות כך. לכן, לשיטתו של חברי, מה שיש לתקן הוא את טעותה של המשיבה (על דרך התעלמות מעמדתה של המשיבה כאילו לא הייתה), ולהשקפתו מכל מקום לא ייתכן שטעות כזו של המשיבה תצדיק את קבלת הבקשה שבפנינו. השקפתי לגבי הנסיבות שונה וממילא גם המסקנה המתחייבת מהן.
ראשית ועיקר: כפי שהדגשתי בחוות דעתי לעיל (פסקאות 17, 20 ו-23 לעיל), המשיבה עצמה אינה טוענת כך, גם בדיעבד. אכן, המשיבה יכלה לטעון כי טעתה והיא מבקשת לחזור בה מעמדתה בהודעתה מיום 26.9.2024. ואולם, המשיבה לא עשתה כן ובתגובתה מיום 21.8.2025 אף הדגישה, "ברחל בתך הקטנה", את הדברים הבאים: