[...]
בוא נגיד ככה, זה לא פסק דין שיהיה מועמד לפרס לספרות. אבל מבחינה משפטית אנחנו יודעים להוציא מפסק הדין את מה שאנחנו צריכים להוציא מפסק הדין, ויש שם אמירה מאד, מאד מפורשת שהוא [המשיב דכאן] חרג, מרשך חרג ממה שגניקולוג אמור לעשות, שוב יש חריגה וחריגה משמעותית ,גם אצל כרמל. יש שלושה שופטים [של בית המשפט המחוזי – א.ש.].
[...]
גברתי צריכה להתייחס ברצינות לשאלה של סעיף 216 לחוק סדר הדין הפלילי, תקיפה. אין מנוס, להתייחס גם לעניין הזה" (ההדגשה הוספה – א.ש.).
בהמשך לדברים אלה, פנה אב-בית-הדין, חברי, השופט אלרון, לבאות-כוחם של שני הצדדים, המדינה והמשיב, במילים אלו:
"תראי אם אנחנו ניתן ... גם [באת-כוח המשיב] אולי להתייחס בכתב לנושא מה שחברי השופט שטיין אמר. [...] העמדה שלכם היא ברורה. השאלה היא במכלול הכולל יש פה בעיה זה ברור שיש בעיות. ... התיק הזה יכול ליפול לכאן או לכאן. ... זה העניין ,אני לא אני לא מביע דעה כרגע, אני פשוט מציג משהו.
[...]
אנחנו נעשה ככה לפני שאנחנו מסיימים את [הדיון]. [...] אנחנו לא רוצים ש[באת-כוח המדינה – א.ש.] תעשה את זה על רגל אחת. אנחנו ניתן לה מספר ימים שהיא תתייעץ ותודיע לנו את העמדה שלהם, כמובן שאנחנו לא מביעים עמדה בעניין הזה. כדי שלא ליצור פה סיטואציה שאמרנו כך או אחרת. [...] זה לא אומר שזאת התוצאה המתחייבת או שזה תוצאה של ההרכב או על דעת כל ההרכב. [...] אנחנו גם ניתן את האפשרות אם תרצו גם להתייחס לעניין והיה ולא ,אם באמת ישקלו? ... אז הכל יהיה פתוח, כולל העניין של מה שחברי העיר לגבי 216, אבל אנחנו ניתן לגברת מספר ימים להתייחס" (ההדגשה הוספה – א.ש.).
ולסיכום, אמרתי לבאת-כוח המדינה:
"טוב, לגברתי יש שני עניינים להתייחס אליהם. אחד, זה עצם העניין אם אתם עומדים בהינתן כל מה ששמענו מה שגם התמשכות ההליך גם על זה צריך לקחת בחשבון, וגם העניין של 216. יכול מאד להיות שאתם לא מעוניינים. אז אם אתם לא מעוניינים אז גם אנחנו לא מעוניינים".
- כפי שניתן להיווכח בקלות, במסגרת הדברים שנאמרו, הבהרנו לבאות-כוח הצדדים כי על פי העובדות שהוכחו בבית המשפט המחוזי נראה – לכאורה – כי אמנם ניצבת לפנינו סוגיה לא פשוטה בכל הקשור לאפשרות להרשיע את המשיב באינוס ובמעשה מגונה במרמה, אך אפשרות כאמור בהחלט קיימת; ובכל מקרה, אי-אפשר לפטור את המשיב בלא כלום: יכול שהלה ביצע את מעשי האינוס והמעשים המגונים במרמה שהתביעה מייחסת לו, ויכול שהוא אשם "רק" בתקיפת המתלוננות באמצעות המעשים החריגים עד-מאד שביצע בהן, אשר הוכחו כדבעי. כמו כן הבהרנו לבאות-כוח הצדדים כי אין אנו מביעים עמדה נחרצת לכאן או לכאן, ובהתאם לכך, אנו מבקשים את התייחסותן לאפשרות שזיכוי המשיב מהעבירות של אינוס ומעשה מגונה במרמה יישאר על כנו, אולם המשיב יורשע בעבירת תקיפה בגדרי סעיף 216 לחסד"פ. זאת היתה ההצעה שהצענו, תוך שאנחנו שבים ומבהירים כי אין בהצעה זו משום הבעת עמדתו הסופית של המותב לכאן או לכאן.
- הצעתנו זו לא הובנה כיאות על ידי פרקליטות המדינה (להלן: הפרקליטות), אשר הודיעה לנו, ביום 26.9.2024, כי למרות שעודנה סבורה שהמשיב ביצע את מעשי האינוס במרמה וכן את המעשה המגונה במרמה, שהיא מייחסת לו, היא מקבלת את הצעתנו שלא לחלוק עוד על זיכויו מעבירות אלו, חוזרת בה מהבקשה להרשיע את המשיב בעבירות כאמור, ומבקשת מאתנו לעשות שימוש בסמכותנו לפי סעיף 216 לחסד"פ ולהרשיעו בתקיפה. הפרקליטות הדגישה בהודעה זו כי יהא זה ראוי ונכון להרשיע את המשיב לכל הפחות בעבירה של תקיפה כדי להגשים את בירור האמת ולהביא לתוצאה צודקת אשר תהלום את הקביעות העובדתיות ביחס למעשים שהלה ביצע.
- הווה אומר: הפרקליטות הבינה את דברינו כהצעה לחזור בה מבקשתה להרשיע את המשיב באינוס ובמעשה מגונה, למרות שהדגשנו – וחזרנו והדגשנו – כי כל האפשרויות פתוחות וכי אין אנו מביעים לגביהן עמדה נחרצת לכאן או לכאן. כל שהצענו לבאות-כוח הצדדים – וזה, כמובן, לא מעט – הוא לשקול את מתן הסכמתן להרשיע את המשיב בתקיפה במקום האינוס והמעשה המגונה.
- עוד התברר, בניגוד לאופן שבו אני הבנתי את הדברים למקרא הודעת הפרקליטות מיום 26.9.2024, כי הפרקליטות גם לא התנתה את חזרתה מבקשתה להרשיע את המשיב באינוס ובמעשה מגונה בהרשעתו בתקיפה; והפרקליטות אף חזרה ואישרה זאת בדיון שקיימנו ביום 1.7.2025, תוך שהיא מאשרת שאכן היה כאן "קצר בתקשורת". במאמר מוסגר, אעיר כי לאור הדברים המפורשים שאמרתי, בזהירות המתבקשת, לבאת-כוח המשיב, בנוכחות בעלי הדין, אחרי שהדיון בערעור הסתיים – ואשר צוטטו לעיל מתוך פרוטוקול הדיון המוקלט – לא היו אמורים להותיר מקום לספק בכך שלדידי המעשים שהמשיב ביצע בנפגעות העבירה עולים לכדי תקיפה, אם לא למעלה מכך. דברים אלה לא היו אמורים ליצור "קצר בתקשורת" כאמור, אבל הם יצרו אותו – וכפי שיוסבר להלן, אין בו כדי לשנות את התוצאה אליה הגענו בפסק דיננו.
- מנגד, המשיב תלה את יהבו על חזרת המדינה מבקשתה להרשיעו באינוס ובמעשה מגונה במרמה וביקש מאתנו שלא להרשיעו בתקיפה, שכן, לשיטתו, לא היה באפשרותו להתגונן כיאות מפני ההאשמה בעבירה כאמור, אשר לא נכללה בכתב האישום (ראו: השלמת טיעון מטעם המשיב מיום 9.10.2024).
פסק דיננו לנוכח עמדות הצדדים וחומר הראיות
- על רקע דברים אלה, קבענו בפסקה 64 לפסק דיננו (אשר נכתב על ידי) כי לאחר עיון בהשלמות הטיעון מטעם הצדדים בשאלה "אינוס או תקיפה?" סברנו כי המסקנה הנכונה היא הרשעתו של המשיב בעבירה של אינוס במרמה.
במסגרת זו, כתבנו והבהרנו כדלקמן: