שופט
השופט יחיאל כשר:
- לצערי, איני יכול להצטרף לחוות דעתם של חבריי.
להשקפתי, במרכזה של ההכרעה הנדרשת בבקשה שבפנינו לא מצויה שאלה בדבר היקף סמכויותיה של ערכאת ערעור בערעור פלילי, אף לא התלבטות לעניין העדפה של ה-"אמת" על-פני "פרוצדורה". השאלה העומדת להכרעה בפנינו, לדעתי, היא כיצד על בית משפט זה לנהוג כאשר מתברר כי, למרבה הצער, נפלה טעות בפועלו ונגרמה תקלה בהליך שנוהל בפניו.
משזוהי, לשיטתי, השאלה העומדת במרכז הדיון, דעתי היא שדין הבקשה, בעיקרה, להתקבל.
על הטעמים לעמדתי האמורה אעמוד להלן, אולם קודם לכן אין מנוס מסקירה עובדתית, שאף לאחר מאמץ לצמצם בהיקפה, אין היא קצרה.
א. סקירה עובדתית
א.1. עד לדיון בערעור
- המבקש (המשיב בערעור) הינו רופא נשים גניקולוג, וביום 20.12.2018 הוגש כנגדו, בבית המשפט המחוזי בירושלים, כתב אישום (תפ"ח 47123-12-18, להלן: כתב האישום). כתב האישום כלל שלושה אישומים, בהם יוחסו למבקש עבירות מין שביצע, לפי הנטען, בשלוש ממטופלותיו (כל אישום התייחס למטופלת אחרת). לאחר שאחת מהמטופלות סירבה להעיד, נותרו שניים מהאישומים. באחד מהאישומים הואשם המבקש באינוס במרמה (מספר עבירות) ובמעשה מגונה במרמה (מספר עבירות), ובשני – באינוס במרמה.
- ביום 27.12.2022, ניתנה על-ידי בית המשפט המחוזי בירושלים הכרעת דין המזכה את המבקש, על דעת כל שלושת שופטי ההרכב, מכל אשמה.
נימוקיהם של שלושת שופטי בית המשפט המחוזי פורטו בחוות דעתו של חברי, השופט א' שטיין, בפסק דיננו מיום 23.3.2025. לצורך החלטתי זו די לציין עובדה מרכזית אחת: כל שלושת שופטי ההרכב קבעו כי לא הוכח שהמבקש ביצע את המעשים המיוחסים לו לשם גירוי או סיפוק מיני וכי קיים, למצער ספק סביר, כי המבקש ביצע את המעשים כדי להיטיב עם המטופלות.
עוד יצוין כי אחד משופטי ההרכב (השופט א' רומנוב), מצא לנכון להעיר (בפסקה31 לחוות דעתו), כי בית המשפט לא התבקש לעשות שימוש בסמכות המוקנית לו להרשיע נאשם בעבירה שונה מזו שיוחסה לו בכתב האישום, וכי בנסיבות אלו סבר שאין זה ראוי שבית המשפט ייעשה כן מיוזמתו.
- ביום 12.2.2023, הגישה המשיבה, לבית משפט זה, ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי, הוא הערעור דנן. במסגרת הערעור ביקשה המשיבה להרשיע את המבקש בעבירות בהן הואשם בבית המשפט המחוזי: אינוס במרמה ומעשה מגונה במרמה.
א.2. הדיון ופסק הדין בערעור
- ביום 18.9.2024 התקיים בפנינו הדיון בערעור המשיבה.
תחילה נשמעו טיעוניה של באת-כוח המשיבה, אשר הדגישה, כבר בפתח הדברים, שהמשיבה אינה מבקשת מבית משפט זה להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא לעניין מצבו הנפשי של המבקש בעת ביצוע המעשים שבמרכז כתב האישום, כך שנקודת המוצא היא שלא הוכח שהמעשים בוצעו על-ידי המבקש לגירוי ולסיפוק מיני ואף שהמבקש פעל כפי שפעל לטובתן של המטופלות (ראו עמ' 3 שורות 4-5 ו-22-23 וכן עמ' 6 שורה 1, לפרוטוקול).