במהלך טיעוניה של באת-כוח המשיבה, ניתן היה להבחין בשני מוטיבים בשאלותינו ובהערותינו:
האחד – שאלות והערות המלמדות על כך שעתירתה של המשיבה להרשיע את המבקש בעבירת אינוס מעוררת קושי, בהינתן הקביעות לגבי מצבו הנפשי של המבקש בעת ביצוע המעשים. זאת, הן לעניין מרכיב ה-"מרמה" הנדרש לגיבוש עבירת אינוס במרמה (וראו הערותיו של חברי, השופט א' שטיין, בעמ' 7 שורות 14-17, עמ' 8 שורות 12-17, והערותיי בעמ' 7 שורות 30-32 ובעמ' 8 שורות 22-23, לפרוטוקול), והן לעניין עצם האפשרות להרשיע באונס כאשר הפעולות אינן מבוצעות לגירוי ולסיפוק מיני ואף לא לביזויה של קורבן העבירה (וראו, לאחר אמירה נוגדת של חברי, השופט א' שטיין, את דבריי בעמ' 9 שורה 38 עד עמ' 10 שורה 2 וכן בעמ' 13 שורות 22-23).
השני – שאלות והערות שעניינן בכך שיכול שהיה מקום להאשים את המבקש בעבירה אחרת (תקיפה) ולא בעבירת אינוס (וראו דבריו של ראש ההרכב, חברי השופט י' אלרון, בעמ' 6 שורה 18 לפרוטוקול; דבריו של חברי השופט א' שטיין בעמ' 6 שורה 16, בעמ' 9 שורות 1-3 לפרוטוקול, ודבריי בעמ' 2 שורות 36-38, ובעמ' 8 שורות 29- 30 לפרוטוקול), ואף התייחסות לאפשרות שכך ייעשה במסגרת הערעור (דבריו של השופט א' שטיין בעמ' 15 שורה 18 ושורות 23-24).
- לאחר מכן נשמעו טיעוניה בעל פה של באת-כוח המבקש, שעומתה, בין היתר, עם הגישה לפיה כלל לא תתכן מחלוקת של ממש על כך שהמבקש חרג מהמקובל במסגרת טיפול גניקולוגי והשאלה שבמחלוקת נוגעת ליסוד הנפשי בלבד (ראו בעמ' 18 שורות 29-38 לפרוטוקול).
גם באת-כוח המבקש התבקשה להתייחס לאפשרות שהמבקש יורשע בעבירה אחרת, בהתאם לסמכותה של ערכאת הערעור לפי סעיף 216 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי) (וראו עמ' 21 שורות 16-25 וכן עמ' 23 שורות 11-23, לפרוטוקול). עמדת באת-כוח המבקש הייתה שאין מקום שבית משפט זה ייעשה, במסגרת הערעור דנן, שימוש בסמכותו לפי סעיף 216 לחוק סדר הדין הפלילי.
בהמשך לכך, בעת שנשמעו טיעוני התשובה מטעם המשיבה, עמדתה של באת-כוח המשיבה הייתה שיש מקום, ככל שבית המשפט לא ימצא לנכון לקבל את הערעור לעניין הרשעתו של המבקש בעבירת האינוס, להרשיעו בעבירה אחרת תוך שימוש בסמכותנו על-פי סעיף 216 לחוק סדר הדין הפלילי (וראו בעמ' 25 שורות 12-15, שורות 23-27 ושורות 31-35, לפרוטוקול).
- בנקודת זמן זו, הפנה ראש ההרכב, לבאת-כוח המשיבה, את הדברים הבאים:
"עכשיו יש לי שאלה אליך, אני אומר את זה ספונטני לא דיברתי עם חבריי כרגע בעניין זה, השאלה היא, זה תיק בעייתי. אני כשלעצמי מדבר בשמי, אין לי דעה לכאן או לכאן בשלב זה, זה יותר להתעמק בתיק, למרות שכבר קראתי אותו כבר פעמיים. בכל זאת, האם זה התיק בנסיבותיו, בחלוף הזמן שלו, במכלול הנסיבות שלו, האם אולי לא צריך לעשות איזה חשיבה שנייה אם צריך פסק דין של בית המשפט הזה? זה מה שאני שואל אותך. בעניין הזה, אולי גם חבריי יסכימו איתו בעניין?" (עמ' 25 שורה 36 עד עמ' 26 שורה 2 לפרוטוקול).