בהמשך, התברר המקרה בעע"מ 1362/20 לינום בע"מ נ' נתיבי ישראל החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ [נבו] (6.4.2021), ובית המשפט העליון דחה את הערעור, בקובעו כי בית המשפט המחוזי דחה את העתירה בדין, שעה שקבע כי אין מקום להתערב בהחלטת ועדת המכרזים, אשר עוסקת בהיבטים מקצועיים שבמומחיות, ואשר ככלל, בית המשפט יימנע מלהתערב בהם. בערעור נפסק כי החלטת ועדת המכרזים התבססה על קביעותיה העובדתיות בנוגע לקיומם של ליקויי בטיחות שנמצאו בהתנהלות המערערת בפרויקט הקודם וכי:
"קביעות אלה, שבגדרן התייחסה ועדת המכרזים לטיבם, היקפם וחומרתם של ליקויי הבטיחות, כעולה באופן ברור מפרוטוקולי הוועדה, מצויות בליבת שיקול הדעת המקצועי של ועדת המכרזים, ולא מצאנו מקום להתערב בהן."
- גם במקרה כאן, הבחינה של נושא ניסיון העבר בוצעה לאחר בחינה של מסמכים (אשר הוצגו בפני העותרת במהלך השימוע) ובנוסף, הדברים נבחנו לאור העובדה שהעותרת היא הספקית הנוכחית של שירותי הניקיון למוסדות חינוך, וכאשר אין כל פסול בכך שהועדה תבחן את התנהלות המציעה בהתקשרויות קודמות, כולל עם המשיבה עצמה.
- עוד אפנה לעע"מ 58175-07-25 אלאימאן שירותי חברה ורווחה בע"מ נ' משרד הרווחה והשירותים החברתיים, פסקה 17 [נבו] (7.8.2025) שם קבע בית המשפט העליון כי ועדת המכרזים, בבואה לבחון את נושא הניסיון ואיכות השירות, יכולה גם לבחון את הניסיון שיש לה עצמה עם המציעים, לאמור:
"ממילא, היכרות קודמת בין עורך המכרז ובין מציעים שהתקשרו עמו בעבר היא כורח המציאות, ואין בה כשלעצמה, כדי להביא לפסילת ההצעה (ראו: עע"מ 2310/02 איגוד ערים אזור דן (תברואה וסילוק אשפה) נ' דסאל מרחבים, חברה לעבודות עפר בע"מ, פ"ד נט(6) 337, 349-348 (2002); עע"מ 7357/03 רשות הנמלים נ' צומת מהנדסים תכנון תאום וניהול פרויקטים בע"מ, פ"ד נט(2) 145, 160-159 (2005); עומר דקל מכרזים כרך שני 45 (2006). "
- מהאמור עולה כי החלטת ועדת המכרזים לדחות את הצעת העותרת התבססה בין היתר על ניסיון עבר שלילי וטענות לאי-עמידה מתמשכת בסטנדרטים הנדרשים, ההחלטה הייתה מבוססת על תשתית שנבחנה, לאחר דיון מעמיק נושא. ועדת המכרזים, לאחר שנדרשה לטענות העותרת, דחתה את הצעת העותרת בהתבסס על "ניסיון קודם שלילי" ו"תלונות רבות על רמת הניקיון". נימוקים אלו נתמכו, לטענת המשיבה, בתלונות חיצוניות כמו גם בהיכרותם הישירה של חברי הוועדה עם רמת השירות הניתן במוסדות החינוך, במשוב שהתקבל מתלמידים והוריהם, ובדיקה מעמיקה ויסודית שנערכה טרם קבלת ההחלטה. תשתית עובדתית זו מצביעה על כך שההחלטה לא הייתה שרירותית או נטולת בסיס, ובית המשפט ימנע מהתערבות בשאלת טיב העבודות שמספקת העותרת.
- טענה נוספת של העותרת היא כי היו בעבר ויהיו בעתיד כלים בידי המשיבה אשר מאפשרים לפקח על איכות השירות בזמן אמת ולבטל את ההתקשרות במקרה של הפרה יסודית. העותרת לא מסבירה אם הכוונה היא לכך שהכלים הללו היו יכולים לשמש לביטול ההתקשרות עמה בעבר, כלומר, שאם לא נעשה בהם שימוש – המסקנה היא שהשירות שהיא סיפקה כן היה טוב; או שכוונתה לומר שגם אם השירות בעבר לא היה מספיק טוב, אין למנוע ממנה את ההתקשרות לעתיד – כיון שאם השירות יהיה ברמה לא מספקת, המשיבה תוכל לעשות שימוש בכלים האמורים.
- כך או כך, אינני סבורה שקיומם של "הכלים" יכול לשנות את התוצאה. בכל מכרז קיימת התייחסות להתקשרות שנחתמת מול הזוכה במכרז, וההתקשרות (בשלב החוזי, אחרי השלב המכרזי), כפופה לדיני החוזים. כך שאם החוזה מופר – קיימים סעדים מתאימים. אין בכך כדי לשלול מקדמית את האפשרות לבחון ניסיון עבר "שלילי" ככל שקיים. לגבי אי נקיטת הליכים נגד העותרת במסגרת ההתקשרות הנוכחית – גם העובדה שלא בוטלה ההתקשרות עמה לא מעידה על כך שלא היו תלונות או שיש פסול בכך שוועדת המכרזים הגיעה למסקנה שאליה היא הגיעה.
- לסיכום, לא שוכנעתי כי נפל פגם בהחלטת ועדת המכרזים בעניין איכות הניסיון של העותרת, קביעה המצויה בלב ליבו של שיקול הדעת המקצועי של ועדת המכרזים, לפיה קיימות "ראיות מוצקות המצביעות על אי-עמידה מתמשכת בסטנדרטים הנדרשים לביצוע העבודה", "התקבלו תלונות רבות על רמת הניקיון" וכי הן מעידות על "בעיה מהותית באיכות השירות המסופק".
- טרם סיום אתייחס עוד לדרישת ועדת המכרזים לקבל מהעותרת את המסמכים כפי שהוגדרו מעלה (מסמכים לגבי תשלומים לקרנות פנסיה והשתלמות ודוחות נוכחות של העובדים). העותרת טענה כי לא הייתה סיבה לדרוש ממנה את המסמכים וכי הדרישה חרגה מההסכמות שבפסק הדין בעתירה הקודמת, ואף היא מלמדת על ניסיון "להכשיל אותה". אינני רואה כך את הדברים. גם נושא העמידה בהוראות החוק לגבי הזכויות הסוציאליות של כל העובדים הוא נושא שעל ועדת המכרזים היה לבדוק – וראו כי אחד מתנאי הסף מתייחס גם לנושא זה – סעיף 8.8, שכותרתו: "שמירה על זכויות העובדים", ובהמשך – נקבע בהוראות המכרז כי המשיבה זכאית לבקש מהמציעים השלמת מסמכים (כגון בסעיף 10.2). מכאן, שזו לא רק זכותה אלא גם חובתה של ועדת המכרזים ללבן נושא זה, המעוגן במסמכי המכרז המקורי. בכל אופן, אין הכרח להרחיב את הדיון, שכן המסמכים הועברו, נבדקו, והחלטת ועדת המכרזים שלא לקבל את הצעת העותרת לא התבססה על נושא זה.
האם הייתה חובה לקבל את הצעת העותרת בהיותה ההצעה "הכשרה היחידה"?
- העותרת למעשה לא טענה באופן מפורש כי הייתה חובה לקבל את הצעתה, רק בגלל היותה "הצעה יחידה", ולא בכדי. שכן, החוק והפסיקה מבהירים כי אין חובה לקבל הצעה יחידה. נהפוך הוא. הכלל הוא כי אין לקבל הצעה יחידה באופן אוטומטי ונקודת המוצא היא כי ועדת המכרזים לא תמליץ דרך כלל על הצעה יחידה.
- בתוספת השנייה לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), תשי"ח-1958, הדנה בנושא מכרזים מטעם המועצה המקומית, בסעיף 22(ו) נכתב כי -
"לא תמליץ הועדה, דרך כלל, על הצעה אם היתה זו ההצעה היחידה שהוגשה, או שנותרה יחידה לדיון בפני הועדה; המליצה הועדה כאמור, תרשום בפרוטוקול את הנימוקים להחלטה."