תע (ת"א) 21839-11-22 אלמונית נ' פלוני ואח'

המנוח, ש.ש ז"ל, אלמן ללא ילדים, הלך לעולמו ביום 23.3.2022 והוא בן 80 שנה.  המנוח חתם בחייו על שתי צוואות: האחת, מיום 30.6.2004 ולפיה ציווה המנוח את מרבית רכושו למעסיקו לשעבר (הנתבע 5) ולארבעת ילדיו (הנתבעים 1-4) כאשר לאחותו היחידה (התובעת) ציווה המנוח מקרר (להלן: צוואת 2004); השנייה, מיום 25.2.2022 ולפיה ציווה המנוח את כל רכושו לאחותו (להלן: צוואת 2022).

שלוש שאלות מרכזיות עומדות בבסיס המחלוקת שבין הצדדים:

האחת, האם המנוח היה כשיר לחתום על צוואת 2022 והאם ידע להבחין בטיבה של הצוואה?

השנייה, האם העובדה שהתובעת יצרה את הקשר עם הפסיכוגריאטר שבדק את המנוח, שילמה את שכרו, יצרה קשר עם עורך הדין שערך את הצוואה ושוחחה עם המנוח על הצוואה, עולה כדי "מעורבות בצוואה" המביאה לבטלותה?

השלישית, האם התובעת השפיעה באופן בלתי הוגן על המנוח לחתום על צוואת 2022, דבר אשר יביא לבטלות הצוואה?

מונחות לפניי שלוש תובענות בעניין עיזבון המנוח: האחת, בקשה לצו קיום צוואת 2004 שהוגשה על ידי הנתבעים (ת"ע 21847-11-22); השנייה, בקשה לצו קיום צוואת 2022 שהוגשה על ידי התובעת (ת"ע 33558-02-23); השלישית, התנגדות שהגישו הנתבעים לבקשה לצו קיום צוואת 2022 (ת"ע 21839-11-22).

התובעת לא הגישה התנגדות לצוואת 2004, ולא טענה לפגם באחד ממרכיבי היסוד של צוואת 2004, ומשכך לא היתה על הנתבעים חובה להעיד את עדי קיום הצוואה.  יחד עם זאת, כאשר עומדת למבחן יותר מצוואה אחת, כמו במקרה דנן, יש לדון תחילה בתוקפה של הצוואה האחרונה – היא צוואת 2022, שהרי רואים צוואה חדשה כמבטלת את קודמתה, ככל שהוראותיה סותרות את הוראות קודמתה.

רקע כללי

1. המנוח הלך לעולמו ביום 23.3.2022, כשהוא בן 80 שנה, אלמן ללא ילדים.
2. ביום 25.2.2022, כחודש לפני פטירתו, ערך המנוח צוואה נוטריונית, בה ציווה המנוח את כל רכושו לאחותו היחידה, היא התובעת (להלן: צוואת 2022). עוד קבע המנוח בצוואתו, כי היה והתובעת לא תהא בין החיים בעת פטירתו, יעבור כל עיזבונו לשני ילדיה של התובעת.
3. מאחר ובעת עריכת הצוואה המנוח היה מאושפז בבית חולים בילינסון, הרי שעל פי תקנה 4 (ה) לתקנות הנוטריונים, תשל"ז-1977, דרש הנוטריון, עו"ד ***, כי המנוח ייבדק על ידי מומחה פסיכוגריאטר בטרם יאשר את עשיית הצוואה בפניו. ואכן, עובר לאישור הצוואה על ידי הנוטריון, ביום 25.2.2025, נבדק המנוח בבית החולים על ידי מומחה, פסיכוגריאטר, ד"ר אליעזר פלדינגר, ובתום הבדיקה ניתן על ידי המומחה אישור, כי המנוח כשיר ויודע להבחין בטיבה של צוואה.  אישור רפואי תמציתי ניתן בו במקום בכתב ידו של המומחה, האישור צורף לאישור עשיית הצוואה, וחוות-דעת מפורטת נערכה על ידי המומחה בהמשך היום.
4. ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916ד"ר פלדינגר כתב בחוות-דעתו, כי הבדיקה "נועדה לקביעה מקצועית של מצבו הקוגניטיבי והנפשי, ובהתאם לכך, מסוגלותו להבחין בטיבה של צוואה אותה מבקש לעשותה, על פי רצונו החופשי". במבחן הקוגניטיבי (מבחן מיני-מנטל) התוצאה היתה 27/30; בסיכום הבדיקה כתב ד"ר פלדינגר: "קיימת ירידה קוגניטיבית קלה מאוד...  אך אין הוא לוקה בדמנציה.  הוא מתקשר היטב, בצורה ברורה וקוהרנטית ומסוגל להביע היטב את רצונותיו ודעותיו...  הוא מבחין היטב בטיבה של צוואה, אותה מבקש לעשותה על פי רצונו החופשי ולאחר ששקל את הדבר".  ד"ר פלדינגר נחקר על ידי ב"כ הנתבעים.

12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)

5. ביום 22.4.2022, מונה פרופ' שלמה נוי כמומחה מטעם בית המשפט לצורך הגשת חוות-דעת בשאלה – האם המנוח היה כשיר לערוך את צוואת 2022 והאם ידע להבחין בטיבה של צוואת 2022? חוות-דעת פרופ' שלמה נוי הוגשה ביום 9.6.2024 ובסיכומה כתב המומחה: "לא מצאתי התייחסות ברורה וחד משמעית לירידה קוגניטיבית היכולה לפגוע בכשרות המשפטית. לאור זאת, לא ניתן לשלול את כשירותו המשפטית במועד הנדון.  לכן, בסבירות גבוהה יותר, היה כשיר לבצע פעולות משפטיות במועד הנדון".  הנתבעים לא ביקשו לחקור את פרופ' שלמה נוי והוא לא נחקר על חוות דעתו.
6. התובעת הגישה בקשה למתן צו לקיום צוואת 2022. הנתבעים, אב (הנתבע 5) וארבעת בניו (הנתבעים 1-4), הגישו התנגדות לבקשה, ובד-בבד הגישו בקשה לקיום צוואה מוקדמת שערך המנוח בפני שני עדים מיום 30.6.2004 (לעיל ולהלן: צוואת 2004).
7. המנוח והנתבעים אינם קרובי משפחה, אך לטענתם של הנתבעים, המנוח והם ראו עצמם כבני משפחה לכל דבר ועניין. המנוח הועסק בעסקו של הנתבע 5 "***", בשנים 1986 ועד 1995.
8. על פי צוואת 2004 ציווה המנוח את כל רכושו לנתבעים 1-5 בחלקים שווים ביניהם, כשהוא כותב בצוואה: "את מלוא זכויותיי בדירה הנמצאת ברחוב ***בגבעתיים... הנני מצווה לחלק בחלקים שווים לאנשים הקרובים והיקרים לי מכל ואשר שימשו לי תחליף למשפחה שהפנתה לי עורף ומשענת בשעות הקשות...".  את כל יתרת רכושו, לרבות כספים בשני חשבונות בבנק דיסקונט, ציווה המנוח לשלושה (1/3 לכל אחד): לנתבעים, לארגון נכי צה"ל ולאגודה למלחמה בסרטן, בחלקים שווים ביניהם.  כמו כן ציווה המנוח, כי אחותו (התובעת), "תירש רק את המקרר הנמנה בין הפרטיים של תכולת ביתי, וזאת על מנת שגם חלקה של אחותי *** לא ייגרע מצוואה זו".

תמצית טענות הנתבעים

9. הנתבעים מבססים את התנגדותם לקיום צוואת 2022 בארבע עילות אלה: האחת, הצוואה מזויפת. בדיון מיום 15.9.2024, אישר ב"כ הנתבעים, כי הם מסירים את טענתם לזיוף הצוואה; השנייה, המנוח לא היה כשיר רפואית לערוך צוואה, ולא יכול היה להבחין בטיבה של צוואה; השלישית, הצוואה נחתמה כאשר המנוח היה נתון תחת השפעה בלתי הוגנת מצד התובעת; הרביעית, התובעת היתה מעורבת באופן ממשי בעריכת הצוואה.
10. הועתק מנבומצבו הרפואי של המנוח היה קשה מאוד והיתה ירידה ממשית ביכולת התפקוד שלו, ובפרט בחודשים האחרונים עם אשפוזו בבתי חולים שונים, הוא לא שלט בסוגרים והוגדר כחולה בדמנציה.
11. הנתבעים, שלטענתם רק הם טיפלו במנוח, מצאו אותו שוכב על הרצפה ללא יכולת לנוע; המנוח הובל לבי"ח איכילוב ולאחר מכן הועבר לבי"ח בילינסון. בחלוף כחודש של אשפוז בבי"ח בילינסון, הודיעו הרופאים, כי מצבו הרפואי של המנוח "דומה למצב צמח", ולכן המנוח הועבר לבית אבות נאות השרון, ובחלוף מספר ימים הלך לעולמו.
12. עם אשפוזו בבתי החולים, המנוח לא היה מזהה את הסובבים אותו, לא ידע מי הם ולא ידע היכן הוא נמצא. המנוח היה נתון להשפעת תרופות רבות ולא היה כשיר לבצע פעולה משפטית כלשהיא.
13. הצוואה נחתמה בבית החולים, עת המנוח היה מאושפז במצב קשה. לא בכדי אין כל תיעוד ויזואלי למעמד עריכת הצוואה, שהרי אז היה ניתן לראות שהמנוח לא היה כשיר לערוך צוואה.  המנוח לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה, לא הבין את האמור בה כלל ועיקר, לא הבין את ההשלכות של הצוואה.
14. גילו המופלג של המנוח בעת עריכת הצוואה, מצבו הרפואי, הנפשי והפיזי, היה כזה שאפשר להפעיל עליו השפעה, לחצים ומניפולציות, אשר יתכן והביאו לכדי עריכת הצוואה. התובעת שהיתה מנותקת כל חייה מאחיה המנוח, שבה לחייו רק עם ההידרדרות במצבו הרפואי, על מנת לבצע "מחטף" בדמות עריכת צוואה לטובתה.
15. חרף הנתק בין המנוח לבין התובעת, הנתבעים בחרו, כאקט אנושי, להודיע לתובעת על מצבו הרפואי של המנוח ועל דבר אשפוזו, על מנת שתיפרד ממנו בצורה מכובדת. מרגע אשפוזו של המנוח בבית האבות נאות השרון, התובעת היתה צמודה למיטתו ולא הסכימה, כי איש, לרבות הנתבעים עצמם, יבקר אותו.  התובעת לקחה את הטלפון האישי של המנוח על מנת שלא ניתן יהיה ליצור עמו קשר, וכן לקחה את ארנקו האישי ואת מפתח דירתו.
16. לטענת הנתבעים, בנסיבות המקרה דנן, יישום מבחני העזר שנקבעו בפסיקה (דנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש, פ"ד נב (2) 813), מצביעים על תלות ממשית ויסודית של המנוח בתובעת, ומקימה חזקה בדבר השפעה בלתי הוגנת. אין ספק, כי התובעת היא שפעלה להביא את עוה"ד שערך את הצוואה, היא יזמה איתו את הקשר והיא שנתנה את ההוראות מה לכתוב בצוואה.
17. לאור מצבו הרפואי והנפשי הקשה של המנוח והעובדה שהתובעת לקחה לו את הטלפון, המנוח לא יכול היה ליצור קשר עם עו"ד על מנת לתקשר איתו להגיע לפגוש אותו לצורך עריכת הצוואה, למסור לו את תוכן הצוואה, ומכאן ברור שהתובעת היתה מעורבת באופן ממשי בעריכת הצוואה ובכל תהליך עריכת הצוואה.

תמצית טענות התובעת

18. בשלהי חודש פברואר 2022, התקשר לתובעת אדם בשם "***" שהזדהה כחבר של המנוח שעבד עמו בעסק של הנתבע 5. לטענת התובעת, *** הזהיר אותה מפני ניצול של הנתבעים ובמיוחד של הנתבע 1.  התובעת שיתפה את המנוח בשיחה עם ***, והמנוח סיפר לה, כי לפני הרבה שנים חתם על צוואה תחת לחץ של הנתבע 1 ומשפחתו, ועל פי אותה צוואה, ציווה שהדירה תעבור לנתבע 1 ומשפחתו.  המנוח ביקש מיד מהתובעת ליצור קשר עם עו"ד על מנת שיערוך עבורו צוואה חדשה.
19. התובעת והמנוח היו בקשר טוב ורציף, לכל אורך שנות חייו, הכולל ביקורים אחד אצל האחר על בסיס שבועי, ומעולם לא היה ביניהם סכסוך כפי שטענו הנתבעים. בשל בעיות גב של המנוח, הוא הוגבל בתנועה, וביקוריו בבית התובעת הלכו ופחתו.  בשנת 2019, התובעת חלתה בסרטן, דבר שאילץ אותה להפחית בביקוריה אצל המנוח.
20. ביום 9.1.2022, המנוח התקשר לתובעת והודיע לה כי הוא מאושפז עקב נפילה בביתו. מיד עם קבלת ההודעה מהמנוח, התובעת שלחה את בתה ***, שעובדת בבי"ח ***, לשהות לצד המנוח.  התובעת הגיעה אף היא לביה"ח במהלך אותו היום.  מאז אותו יום ועד לכתו לבית עולמו, התובעת ושני ילדיה, הגיעו לבקר את המנוח מדי יום, וחלקו משמרות לצד מיטתו.
21. מחוות-דעת המומחה שמונה על ידי בית המשפט עולה, כי המנוח היה במצב קוגניטיבי תקין ושמור, היה מודע לחלוטין לצוואה. בניגוד לטענות הנתבעים, המנוח שלט בסוגריו כמעט עד למועד פטירתו.  על אף מגבלותיו הפיזיות, הוא ביצע פעולות יומיומיות לבדו.
22. המנוח מסר לתובעת את מפתחות דירתו על מנת שתביא לו חפצים אישים, בגדים וכלי רחצה. כמו כן, המנוח נתן לתובעת את כרטיס האשראי ותעודת הזיהוי שלו על מנת שתוכל לטפל בענייניו השוטפים ולשלם את חובותיו.  המנוח חשש שמא יגנבו לו את כרטיס האשראי ולכן ביקש מהתובעת שלא תחזיר את כרטיס האשראי ומסר לידיה גם את פנקס השיקים.
23. התובעת לא ביצעה כל פעולה חריגה בכרטיס האשראי. ביום 8.3.2022, כחודשיים לאחר האשפוז בבית החולים, העבירה לעו"ד ***, סך של 6,165 ₪ עבור עריכת הצוואה הנוטריונית, עבור יפוי כח מתמשך ועבור יפוי כוח נוטריוני; התובעת שילמה מחשבונה האישי סך של 4,000 ₪ לד"ר פלדינגר, ובחלוף ימים בודדים העבירה מחשבון המנוח לחשבונה סך של 4,200 ₪.
24. לאחר שהרופאים הודיעו לתובעת, כי המנוח על ערס דווי, ביום 20.3.2022, שלושה ימים לפני הפטירה, משכה התובעת (באמצעות יפוי כח מתמשך) מחשבון המנוח סך של 110,000 ₪ לצורך מימון הוצאות הפטירה הקרובה. מתוך סכום זה, שילמה התובעת לחברת קדישא עבור חלקת קבר סך של 42,000 ₪ ועוד 4,000 ₪ עבור מצבה.
25. התובעת לא פעלה לניתוק המנוח מהנתבעים או להרחקתו, שכן לא היתה מודעת כלל לקיומם של הנתבעים, מלבד מפגש אחד של התובעת את הנתבעים ליד מיטת המנוח. מכשיר הטלפון של המנוח נשבר, והתובעת רכשה עבורו מכשיר טלפון חדש באמצעותו יכול היה ליצור קשר ולקבל שיחות מכל אדם, כפי שגם קרה עם חלק מהנתבעים.

דיון והכרעה

26. לאחר שבחנתי לעומק את כתבי הטענות של הצדדים, תצהירי עדות ראשית, פרוטוקול שני דיוני ההוכחות, וסיכומי הצדדים, הגעתי למסקנה, כי דין ההתנגדות להידחות. הנתבעים טענו כל עילת התנגדות המוכרת בדין, טענות מן הגורן ומן היקב, ללא הוכחה וללא ביסוס.  כך לדוגמה, בתחילה, טענו הנתבעים כי חתימת המנוח על צוואת 2022 זויפה, בתקווה כי בכך יוכלו להעביר את נטל ההוכחה לכתפי התובעת.  ראה ע"א 2098/97 בוסקילה נ' בוסקילה, פ"ד נה (3) 837; ע"א 130/77 עוזרי נ' עוזרי, פ"ד לג (2) 346.  לא ברור כיצד מתיישבת טענת הזיוף עם טענה אחרת של הנתבעים, כי צוואת 2022 נחתמה תחת השפעה בלתי הוגנת.  בדיון מיום 15.9.2024, ב"כ הנתבעים הודיע כי הם מסירים את טענתם בעניין זיוף הצוואה (עמ' 14 שורות 23-24 לפרוט' דיון מיום 15.9.2024).
27. על התנהלות זו של בעל דין המתנגד לצוואה הטוען מכל הבא ליד כתב כב' השופט צ' ויצמן: "...אין להתעלם מהעובדה שהמערערים בחרו להעלות שלל טענות – מן הגורן ומן היקב כנגד אמיתות הצוואה וכשירותו של המנוח, טענות שלא היה בהן מאומה והן נטענו כלאחר יד אך ורק בשל כך שניתן היה להעלותן... ודומה כי יש בדבר להשליך אף על טענותיהם האחרות.  זה שאינו מהסס וטוען מכל הבא ליד מתוך תקווה שמא תעלה ותצליח אחת מהטענות הנטענות על ידו – ראוי לפקפק בטיב טענותיו" (עמ"ש 19634-11-20 א.  ואח' נ' א.  [פורסם בנבו] 19.7.2021).

נטל ההוכחה

28. בהתנגדות שהגישו הנתבעים לצוואת 2022, נטען כי "קיים חשש ממשי כי הצוואה אשר הוגשה לקיום לא נחתמה בידי המנוח. חשש זה מתגלה באופן ברור מעיון פשוט במסמך הנחזה להיות צוואה.  במה דברים אמורים? עיון בחתימת המנוח על גבי הצוואה מעלה באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי חתימת המנוח על גבי הצוואה אינה ברורה, אינה דומה בשום צורה לחתימתו של המנוח על גבי מסמכים אחרים בעבר" (סע' 25 להתנגדות).
29. תוך כדי ניהול ההליך, הודיע ב"כ הנתבעים, כי הם אינם עומדים עוד על טענת הזיוף (עמ' 14 שורות 23-24 לפרוט' דיון מיום 15.9.2024).
30. "הלכה פסוקה בידינו, כי 'צוואה שאין בה פגם מבחינת הצורה, חזקה עליה שצוואת אמת היא, והטוען שאין לה תוקף - עליו הראיה... והוא הדין להיפך: צוואה שיש בה פגם מבחינת הצורה, אינה בחזקת עומדת, והטעון שיש לקיימה – עליו הראייה תחילה שצוואת אמת היא' " (ע"א 493/83 אבו סנינה נ' טהא, פ"ד לט (4) 639, 643; ע"א 130/77 עוזרי נ' עוזרי, פ"ד לג (2) 346; (ע"א 2098/97 בוסקילה נ' בוסקילה, פ"ד נה (3) 837, 849); ראה גם ש' שילה בספרו פירוש לחוק הירושה תשכ"ה-1965 עמ' 232).
31. מאחר והנתבעים זנחו את טענת הזיוף, הרי שהנטל להוכיח את עילות ההתנגדות לצוואה מוטל על כתפי הנתבעים.
32. הנתבעים מבססים את התנגדותם לצוואת 2022 על שלוש עילות: העדר כשרותו של המנוח לצוות את רכושו והעדר יכולתו להבחין בטיבה של צוואה, השפעה בלתי הוגנת מצד התובעת על המנוח ומעורבות התובעת בעריכת הצוואה. אבחן להלן כל אחת מעילות ההתנגדות.

כשרותו של המנוח לצוות ויכולתו להבחין בטיבה של צוואה

33. עקרון העל בדיני הירושה הוא הגנה על חופש הציווי וכיבוד רצון המצווה. נקודת המוצא היא שכל אדם כשר לפעולה משפטית ובכללה עשיית צוואה, וחזקה על המצווה, כי בעת עשיית הצוואה ידע להבחין בטיבה של צוואה, אלא אם כשרות זו נשללה ממנו כדין (סעיף 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962).

לעניין זה יפות קביעות בית המשפט העליון בפרשת קרן ליב"י: "עיקר הוא כושרו של אדם לשפוט כראוי את המציאות הסובבת אותו; יכולתו לגבש כוונה ורצון; ולבסוף – יכולתו וכוחו לכוון את התנהגותו על פי אותה מציאות ובהתאם לאותה כוונה ולאותו רצון.  הגבלת כשרות תבוא במקום שכושר שיפוטו של אדם נפגם כדי כך שהחברה רואה צורך להגן עליו מפני עצמו מפני מעשיו ומפני מחדליו שמקורם בשיפוט מציאות לקוי – ומפני הזולת, העשוי לנצל לרעה את רפיסות דעתו ואת כושר שיפוטו הלקוי" (ע"א 1212/91 קרן ליב"י נ' פליציה בינשטוק ואח', פ"ד מח (3) 705, 716).

34. המחוקק קבע בסעיף 26 לחוק הירושה הנחיה כללית לפיה, "צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה".

מה פירוש התיבה "לא ידע להבחין בטיבה של צוואה"?