"רואים אדם כיודע להבחין בטיבה של צוואה אם בעת עריכתה הבין שהוא חותם על צוואה; הבין כי הוא נותן רכושו ולמי שהוא נותן; ידע את היקף רכושו; והיה מודע לציפיות של אלה שהוא מיטיב עמהם ושל אלה שהוא מדיר מצוואתו" (ראה ע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' רינה מרום, פ"ד מט (1) 318, 328; ע"א 851/79 בנדל נ' בנדל, פ"ד לה (3) 101, 105).
"ידיעתו של מצווה 'להבחין בטיבה של צוואה' משמעה היא זו: אין די בכך שהמצווה יהא מודע למהותה של צוואה על דרך הכלל (כדרך הפרשנות הראשונה); ואף לא נספק עצמנו בדרישה כי המצווה יהא מודע למהותה של צוואתו שלו על דרך הפרט (כדרך הפרשנות השנייה); אלא שנוסיף ונדרוש כי בהוראתו מה ייעשה ברכושו לאחר מותו יהיה המצווה בדעה צלולה ויפרש נכונה את המציאות הסובבת אותו. דעתו-שלו של המצווה משוחררת מלחצי נפש חולניים - היא שתקבע את תוכנה של צוואתו, ונעמוד בתוקף על הדרישה כי בצוותו את שהוא מצווה לא יהיה המצווה שבוי בידיהם של תעתועי דמיון ומחשבות-שווא חולניים. רק אדם צלול בדעתו יכול 'להבחין בטיבה של צוואה' - ועל דרך זה נפרש את החוק. רק צירופם של הבנה ורצון חופשי זה-אל-זה יביאו אדם 'להבחין בטיבה של צוואה', קרי: להבחין בטיבה של צוואתו שלו, ורק אם נתקבצו השניים והיו לאחדים נכיר בכשרותו של אדם לצוות ובתוקפה של צוואה שעשה. הצורך בקיומו של רצון חופשי הוא עקרון יסוד בחשיבתנו המשפטית: כך בענפים אחרים במשפט וכך במשפט הצוואות" (פרשת קרן ליב"י בעמ' 729).
- לאור עקרון חופש הציווי וכיבוד רצון המת, אין די בהעלאת ספקות גרידא כדי לעמוד בנטל השכנוע המוטל על הטוען לחוסר כשירות לצוות (ע"א 279/87 רובינוביץ נ' קרייזלר, פ"ד מג (1) 760; סע' 23 לסיכומי התובעת).
- דין התנגדות הנתבעים בעילה של העדר כושר המנוח לצוות את רכושו והעדר יכולתו להבחין בטיבה של צוואת 2022 – להידחות על בסיס שני אדנים: האחד - הנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה; השני - הוכח בפני בראיות מוצקות, הן של המומחים והן מהעדויות שנשמעו בפניי, כי המנוח הבין שהוא חותם על צוואה, ידע שמטרת הצוואה היא להנחיל את רכושו לאחר מותו, ידע למי הוא מצווה את רכושו, והיה מודע לתוצאות הוראתו מה ייעשה ברכושו לאחר מותו.
- ביום 25.2.2022, ערך המנוח צוואה בפני רשות, על פי סעיף 22 לחוק הירושה. הצוואה אושרה על ידי הנוטריון, עו"ד *** (להלן: הנוטריון). על פי אישור עשיית הצוואה שנחתם על ידי הנוטריון, המנוח אמר את דברי הצוואה בפני הנוטריון (סע' 22 (א) לחוק הירושה); הצוואה הוקראה בפני המנוח והוא הצהיר שזו צוואתו (סע' 22 (ב) לחוק הירושה). כאמור לעיל, הנתבעים לא טענו לפגם כלשהו באישור הצוואה הנוטריונית.
- תקנה 4 (ה) לתקנות הנוטריונים, תשל"ז-1977: "לא ייתן נוטריון אישור על עשיית פעולה בפניו אם המבקש לבצע את הפעולה מאושפז בבית חולים או מרותק למיטתו, כל עוד לא הוצגה בפניו תעודה רפואית ... שהוצאה ביום עשיית הפעולה; התעודה הרפואית תצורף לעותק האישור שיישמר בידי הנוטריון". בעת עריכת הצוואה, היה המנוח מאושפז בבית חולים בילינסון בפ"ת. לאור זאת, פעל הנוטריון בהתאם לתקנה 4 (ה) הנ"ל, וצירף תעודת רופא של ד"ר פלדינגר, מיום 25.2.2022, אשר בדק את המנוח בעת עריכת הצוואה.
- בתעודת רופא מיום עריכת הצוואה, 25.2.2022, כתב ד"ר פלדינגר נכתב כך: "אני הח"מ ד"ר א.ל. פלדינגר רופא פסיכיאטר מעיד ומאשר בזה בתאריך 25.2.2022 בדקתי את החולה מר ***, בעל תעודות זהות מס' *** הנמצא בבית חולים *** מחלקה פנימית *** ומצאתי שהנ"ל חולה במחלת ראות, אך הינו בדעה צלולה, מצב קוגנטיבי שמור, וללא הפרעה נפשית. אני מצהיר ... כי החולה מר *** הוא בהכרה מלאה ובדעה צלולה, אחראי על מעשיו וכשיר לעשיית פעולה בפני הנוטריון".
- כמו כן, ביום עריכת הצוואה, ערך ד"ר פלדינגר "אישור רפואי" בכתב ידו לפיו ערך למנוח בדיקה פסיכוגריאטרית מקיפה ועל פי ממצאי הבדיקה המנוח "בדעה צלולה, מצבו הקוגנטיבי שמור, וללא הפרעה נפשית. הוא מבחין היטב בטיבה של צוואה אותה מבקש לעשות על פי רצונו החופשי ומתוך שיפוט תקין". ד"ר פלדינגר הוסיף, כי חוות דעת מפורטת תוגש תוך שבוע ימים.
- חוות דעת מפורטת של ד"ר פלדינגר, הוגשה לתיק (ת/1) כאשר התאריך המופיע עליה הוא מיום הבדיקה, 25.2.2022 (על מסקנות ד"ר פלדינגר ראה בהרחבה להלן).
- בהחלטה מיום 22.2.2024, מונה פרופ' שלמה נוי, מומחה לפסיכוגריאטריה מטעם בית המשפט (להלן: המומחה), לצורך הגשת חוות דעת בשאלת כושרו של המנוח לצוות ויכולתו להבחין בטיבה של צוואת 2022. בחוות דעת המומחה מיום 9.6.2024, מובאת סקירה נרחבת של התיעוד הרפואי אשר שימש את המומחה לכתיבת חוות דעתו. בפרק הדיון כתב המומחה כך:
"במסגרת הרשומות בתקופה זו עולה כי ברובן לא צוינה פגיעה קוגניטיבית. עם זאת במחלקה הודגש כי בהכרה מלאה, מתמצא בזמן, במקום ובסיטואציה. ב- 27.2.22 (יומיים לאחר המועד הנדון) צוין בהערכה תפקודית כי בהכרה מלאה, מתמצא, מצב רוח תקין, מבין ומדבר ברור, משתף פעולה. ב- 3.3.22 צוין כי בהכרה, מתמצא בזמן, במקום ובאנשים, מצב רגשי תקין. אינו שולט על יציאות, זקוק לעזרה מלאה בתפקודי היום יום כולל ביצוע פעולות כספיות, מרותק למיטה, משקפי חמצן. לאור כל זאת, ניתן לראות על פי מרבית התיעוד שהיה בפני, כי סבל ממגוון של מחלות והתקשה בתפקוד וטופל בתרופות היכולות להשפיע על מצב קוגניטיבי. אולם, לא מצאתי התייחסות ברורה וחד משמעית לירידה קוגניטיבית היכולה לפגוע בכשרות המשפטית. לאור זאת, לא ניתן לשלול את כשירותו המשפטית במועד הנדון. לכן, בסבירות, גבוהה יותר, היה כשיר לבצע פעולות משפטיות במועד הנדון".
- הלכה פסוקה היא, כי "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד – שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן" (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי [פורסם בנבו] 31.12.1988).
- הנתבעים לא הצליחו לסתור את חוות דעת המומחה לפיה בסבירות גבוהה המנוח היה כשיר לבצע פעולות משפטיות במועד הנדון. הנתבעים בחרו שלא להגיש למומחה שאלות הבהרה ואף לא לזמנו להיחקר על חוות דעתו. בחירתם של הנתבעים שלא לזמן את המומחה לעדות, עומדת להם לרועץ, שכן הנטל לסתור את ממצאי חוות דעת המומחה מוטל על כתפיהם והדרך לסתור את חוות דעת המומחה היא בדרך של חקירה. במילים נוספות: וויתור הנתבעים על חקירת המומחה מגבילה עוד יותר סמכות בית המשפט לסטות מחוות דעת המומחה, שגם כך מופעלת במשורה ובמקרים חריגים.
- 00הנתבעים טענו, כי המומחה נחשף לחוות דעתו המפורטת של ד"ר פלדינגר. ראשית, הנתבעים לא הציגו בפניי כל ראייה לטענה זו. בעמ' 2 לחוות דעת המומחה מובאת רשימת מסמכים שהוצגה בפני המומחה, וחוות דעת ד"ר פלדינגר חסרה ברשימה. שנית, טענת הנתבעים נטענה לראשונה רק בסיכומיהם. אם היה ממש בטענה זו, שומה היה על הנתבעים להביאה בפניי בהזדמנות הראשונה. שלישית, טענת הנתבעים נטענה באופן סתמי, ללא מטרה הגלויה על פניה. יחד עם זאת, מטרתם הסמויה של הנתבעים בטענה זו היא להעביר מסר לפיו המומחה הושפע מחוות דעתו של ד"ר פלדינגר. כבישת הטענה לשלב הסיכומים והבחירה שלא לזמן את המומחה לעדות, מלמדת מסקנה, כי הנתבעים השלימו עם חוות דעת המומחה.
0
- הנתבעים לא הצליחו לסתור את חוות דעתו של ד"ר פלדינגר ואת עדותו. חוות דעתו של ד"ר פלדינגר יסודית, מעמיקה ומקיפה; חוות הדעת מבוססת על בדיקה קלינית והתרשמות מקצועית של ד"ר פלדינגר כאשר פגש במנוח בזמן אמת, על שיח שניהל עם המנוח ועל תיעוד רפואי של המנוח (ראה עמ' 76 שורה 28 לפרוט' דיון 16.3.25; סעיף 5 לחוות דעת); ד"ר פלדינגר מתאר את מהלך הבדיקה ובסופה מובאות מסקנותיו. מהלך הבדיקה וממצאי חוות דעת ד"ר פלדינגר מתיישבים עם חוות דעת המומחה שכתב "לא מצאתי התייחסות ברורה וחד משמעית לירידה קוגניטיבית היכולה לפגוע בכשרות המשפטית".
- בפרק מהלך הבדיקה כתב ד"ר פלדינגר: " *מתמצא היטב בזמנים... * מזהה היטב את הסובבים אותו ובגמר בדיקתו את אחותו תקוה * מתמצא באקטואליה... * יודע את מקורות הכנסותיו הכספיים * במבחן הקוגניטיבי מיני-מנטל השיג ניקוד של 27/30 * מבחינה נפשית: האפקט תואם לנסיבות. דיבורו ברור. קוהרנטי. ללא מחשבות שוו מכל סוג שהוא * מבין היטב את מהות הצוואה, משמעותה, כיצד נעשית, וקיומה לאחר פטירתו. לדבריו, שוקל לעשות את צוואתו, מרצונו החופשי בלבד".
- בפרק הסיכום והמסקנות כתב ד"ר פלדינגר:
- "במצבו העכשווי, מר ***, לוקה במגוון מחלות גופניות, מתאושש ממחלת הריאות. הוא מוגבל במידת מה מבחינה תפקודו הגופני. כמו כן, קיימת ירידה קוגנטיבית קלה מאוד אשר באה לידי ביטוי בבדיקתו הקלינית והן על פי בדיקת מבחן המיני מנטל, אך אין הוא לוקה בדמנציה. הוא מתקשר היטב, בצורה ברורה וקוהרנטית ומסוגל להביע היטב את רצונותיו ודעותיו.
- מבחינה נפשית – ללא תכנים פסיכוטיים.
- הוא מבחין היטב בטיבה של צוואה, אותה מבקש לעשותה על פי רצונו החופשי ולאחר ששקל את הדבר".
- ד"ר פלדינגר העיד, כי המנוח היה מודע לצוואתו, ידע איך עורכים צוואה, ידע מה התוכן של הצוואה (עמ' 84 שורות 31-32 לפרוט' דיון 16.3.25), כי המנוח פירט את נכסיו (עמ' 85 שורות 17-20 לפרוט' 16.3.25), וכי היה מודע ורצה שהתובעת תירש את עזבונו (עמ' 85 שורות 1-2 לפרוט' 16.3.25). אם כן, על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה, המנוח ידע להבחין בטיבה צוואה.
- ד"ר פלדינגר לא ניסה ליפות את ממצאי חוות הדעת וכתב באופן מפורש, כי קיימת ירידה קוגניטיבית קלה (על פי מבחן מיני מנטל 27/30) שאינה משפיעה על כושרו של המנוח לצוות ולהבחין בטיבה של הצוואה. עדותו של ד"ר פלדינגר היתה מקצועית, קוהרנטית ומהימנה עלי. בעדותו ד"ר פלדינגר לא חמק משאלות קשות ששאל ב"כ הנתבעים וציין, כי המנוח היה סיעודי, מוגבל מבחינה סיעודית ומתקשה בתפקוד הפיזי: "אבל הוא היה מוגבל. הוא היה אדם חולה מאוד ושכב במיטה והוא באמת היה מוגבל" (עמ' 78 שורות 27-28 לפרוט' דיון 16.3.25).
- ד"ר פלדינגר העיד, כי הוא נוהג לכתוב אישור רפואי במעמד הבדיקה, וזאת לצורך עריכת הצוואה, ולאחר מכן (בחלוף מספר שעות או ימים) הוא עורך חוות דעת מפורטת. במקרה דנן, התאריך המופיע על גבי חוות הדעת של ד"ר פלדינגר הוא 25.2.22, היינו – יום עריכת הצוואה ויום ביצוע הבדיקה הפסיכוגריאטרית. ד"ר פלדינגר נשאל: "אז כתבת אותה באותו יום?" והשיב: "יכול להיות שהתחלתי לכתוב באותו יום או שלמחרת גם כן" (עמ' 77 שורות 27-28 לפרוט' 16.3.25). תשובתו של ד"ר פלדינגר נאמרה בכנות ומעידה על יושרו ומהימנותו המקצועית. אינני מוצא כל פגם בכך שהמומחה כותב אישור רפואי ראשוני במעמד הבדיקה, ולאחר מכן, אף אם לא באותו יום, הוא כותב חוות דעת מפורטת. נהפוך-הוא: סבורני כי התנהלות זו של ד"ר פלדינגר מלמדת על שיקול דעת ומקצועיות, ולא בחוות דעת שנכתבה כלאחר יד.
- הנתבעים מבססים את טענתם להעדר כשרות המנוח לצוות, על חוות דעת המומחה, פרופ' נוי, בה נכתב, כי במבחן FIM (מבחן הערכה תפקודית) מיום 30.1.22, החלק הקוגניטיבי היה 12, דבר המלמד לשיטת המומחה על חסר קוגניטיבי ברמה בינונית; ובתיעוד רפואי נוסף של בית חולים בילינסון (מלר"ד), מיום 18.2.22, צוין כי יש ירידה קוגניטיבית.
ראשית, המומחה מציין בחוות דעתו, כי במרבית הרשומות לא צוינה פגיעה משמעותית במצב הקוגניטיבי. כפי שניתן לראות בסקירתו של המומחה, בחודשים ינואר-פברואר 2022, מרבית הדיווחים מצביעים על מצב נינוח של המנוח, ערניות, התמצאות תקינה, "ללא ירידה קוגניטיבית", "שמור קוגניטיבית", "מצב קוגניטיבי תקין לחלוטין".