סוף דבר, שאני קובעת שהסכום שחייבות הנתבעות הוא סך הסכומים שציינה עו"ד החברה במכתב מיום 24.12.2020 - 560,000 ₪ בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה וריבית על פי ההסכם מהמועד שהיה קבוע לכל תשלום ועד למועד התשלום בפועל.
- נזק שביעי - סכום כולל של 1,035,805 ₪ בשל גרם הפרת חוזה של התובעת עם דיירים מוגנים במבנה. לטענת התובעת היא התחייבה בהתאם להסדר פשרה עם דיירים מוגנים במבנה שהחנויות שלהם המצויות במבנה ישופצו לפי ההיתר ויימסרו להם יחידות אחרות באותו הנכס. היות שלא עמדה בהתחייבויות, חולטה ערבות בנקאית שניתנה לדיירים המוגנים. הנתבעות טענו כי אין כל קשר בין הנזק הזה לבין הסכם 2018, משום שלהסכם הפשרה אין זכר בהסכם 2018 ולכן אינו בר צפייה על ידי הנתבעים או יכול להיות משויך להם. אכן צודקים הנתבעים בטענתם שאין זכר להסכם הפשרה בהסכם 2018 ולא לערבות הבנקאית. מכאן שלא ניתן לקשר בין הכספים שנאלצה התובעת לשלם לצדדי ג' לבין התנהלות הנתבעים אשר לא הוכח כי היו מודעים להסדרים שהיו לדיירים המוגנים עם התובעת. זאת ועוד, גם אם הייתי קובעת כי הנתבעים מודעים היו להסדר זה הרי שלא סביר לחייב אותם בחילוט ערבות בנקאית שהוא נזק רחוק ביותר, ולא בר צפייה, בניגוד לנזק של דמי שכירות חודשיים למשל. אולם כאמור, איני מוצאת לנכון לחייב בסכום זה. נזק זה נדחה אפוא.
- נזק שמיני - עמלות לבנקים בגין הארכת ערבות בנקאית: בנק איגוד - הארכת ערבות בנקאית לטובת עיריית תל אביב בהקשר לפרויקט סך הכול 14,780 ₪; ולבנק דיסקונט סך של 5,233 ₪ בגין הארכת ערבות בנקאית כנ"ל (ראו נספחים 20, 21 ו- 23א' 23 ב'). נזק זה מאושר בהיותו בגדר הצפיות של הנתבעים. לכן ניתן לחייב במלוא הסכומים 20,013 ₪.
- נזק תשיעי - בנק הפועלים, דמי טיפול אשראי בגין הגדלת קרן ההלוואה בחשבון התובעת בסך 300,000 ₪ מיום 24.2.2019 היות שחברת הבת הפסיקה לשלם בגין דמי השכירות למושכר. בחנתי את הטענה ואת נספח 22 ולא מצאתי שניתן לאשר חיוב זה. אין אסמכתא של ממש לפרטים המתוארים. לפיכך רכיב זה נדחה.
- נזק עשירי - בהסכם עם השוכר החדש ניתן לו גרייס בסכום של שלושה חודשי שכירות (152,100 ₪, כולל מע"מ) כדי לאפשר לו לבצע את ההתאמות הנדרשות להפעלת המבנה לצורכי משרדים. איני מוצאת קשר סיבתי בין הגרייס שניתן לשוכר החדש להתאים את המושכר למבנה שמטרתו משרדים לבין הפרת ההסכם על ידי הנתבעות. מדובר בהסכם שנחתם בין צדדים לאחר משא ומתן ואין כל יכולת לקבוע קשר סיבתי בין ההפרה של הסכם 2018 לבין דמי שכירות או שווי דמי שכירות שנקבעו בהסכם עם השוכר החדש. לפיכך רכיב זה נדחה.
- נזק אחד עשר - סך של 9,360,000 ₪ בגין "אי ביצוע עבודות התאמה במלון". סכום ההשקעה המינימלי שנקבע בהסכם כי הנתבעות ישקיעו לטובת המלון הוא 8,000,000 ₪. לטענת התובעת סכום זה כולל, לפנים משורת הדין, גם את אי ביצוע עבודות הגמר במסעדה.
הנתבעים טוענים לעניין זה: אחד, סעיף 7 להסכם 2018 קובע תנאי מפסיק השולל זכאות לפיצויים לתובעת במקרה של אי השגת האישורים ו/או אי ביצוע העבודות; שתיים, סכום זה אינו מגיע לתובעת שכן מדובר בתביעה לאכיפת הסכם השכירות (תשלום הסכום הקבוע בו), שהתובעת מנועה מלתבוע שעה שהיא ביטלה את ההסכם במו ידיה (בהתאם להוראות סעיף 2 לחוק החוזים (תרופות); שלישית, אי אפשר לצרף תביעה לפיצויי קיום לתרופת הביטול; רביעית, מדובר בכפל תרופה, שכן ביטול ההסכם מאפשר לתובעת להשכיר את הנכס לשוכר אחר, כפי שעשתה, ולהיכנס להליך אחר של השבחת הנכס באמצעות השכרתו, כפי שביקשה לעשות עם הנתבעות, לכן פיצויים בגין אי ביצוע עבודות התאמה מהווים כפל פיצוי; חמישית, ככל שכוונת התובעת ל"מניעת רווח בהעלאת שווי הנכס", כי אז יש לתבוע את הפרש השווי הנטען בנכס המקרקעין, ולהוכיחו על ידי חוות דעת מומחה - מה שלא נעשה.