בגין הנזק החמישי - סך של 1,824,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
בגין הנזק השישי - סך של 560,000 ₪ בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה וריבית על פי סעיף 18 להסכם 2018, מהמועד שהיה קבוע לתשלום ועד למועד התשלום בפועל.
בגין הנזק השמיני- סך של 20,013 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
טענות הקיזוז של הנתבעים
- לטענת הנתבעים מפיצוי שייפסק לתובעת יש לקזז נזקים שנגרמו להם כתוצאה מביטול ההסכם. הואיל וקבעתי שאין אשמה על התובעת בכל הנוגע לביטול ההסכם, נהפוך הוא, ביטול ההסכם היה כדין, הרי שאין מקום לקזז נזקים שנגרמו לנתבעים, שהם אלו שהפרו את ההסכם ככל שנגרמו כאלה. יחד עם זאת, במקרה של ביטול הסכם יש לבחון את סעד ההשבה. לפיכך, אבחן אם הנזקים שמבקשים הנתבעים לקזז הם בגדר השבה ואם כן האם יש להשיבם.
- סכום ראשון שמבקשות הנתבעות לקזז הוא פיצוי בגין פינוי הנתבעות בכוח מהמבנה באמצעות החלפת המנעול. כאמור, הטענה שהתובעת פינתה בכוח שלא כדין את הנתבעות נדחתה על ידי עוד במסגרת הדיון לעיל. כאמור, לא מצאתי כי הפינוי נעשה בחוסר תום לב או בצורה כוחנית שאינה כדין. לכן אין מקום למתן פיצוי בגין הפינוי.
- סכום שני שמבקשות הנתבעות לקזז הוא סכום של 29,000,000 ₪ שעל פי, מה שנטען, שהוא חוות דעת המומחה מטעם הנתבעות, מבטא את הרווחים שהיו צומחים לנתבעות מהפעלת המיזם במושכר על פי הסכם השכירות ולאורך תקופת השכירות. גם סכום זה שהינו בגדר פיצוי קיום של ההסכם לא יינתן לצד המפר אשר סיכל את המשך ההסכם ואת יכולת הפקת הרווחים הן באי תשלום דמי שכירות לאורך מספר חודשים והן באי התקדמות בשיפוץ המבנה. ודי בכך כדי לדחות קיזוז זה. זאת ועוד, המסמך שהוגש לבית המשפט כלל אינו "חוות דעת". בכותרת המסמך שהוגש לבית המשפט נכתב "טיוטה לדיון", והיא אף אינה חתומה על ידי המומחה. הנושא הובהר בחקירה הנגדית והמומחה אישר בחקירתו הנגדית שזו אכן טיוטה לדיון בלבד והוא לא חתום עליה (עמוד 83 שורות 20-4 לפרוטוקול מיום 7.5.2024). יש לציין שכאשר נשאל המומחה אם היו עוד טיוטות לדיון וכיו' הוא ענה שלא זכור לו ולא העיד שזו הטיוטה היחידה הקיימת. מכאן שאכן טיוטה זו אינה בגדר חוות דעת כנדרש בדין ובכך יש די כדי לדחות את הסכום הנתבע.
- סכום שלישי שמבקשים הנתבעים לקזז הוא "עלויות ההשקעה", דהיינו הסכומים שהשקיעו במיזם עד למועד הפסקת הסכם השכירות על ידי התובעת. לטעמי, אין לנתבעים זכאות לקבל כספים אלה, גם אם היו מוכיחים את קיומם, משום שכספים אלה לא גרמו להשבחת הנכס או להנאה לתובעת. אכן משבוטל הסכם בשל הפרתו, חלה על שני הצדדים לחוזה - הן על המפר והן על הנפגע - חובת השבה הדדית של מה שקיבלו על פי ההסכם. זכות זו מעוגנת בסעיף 9(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, ובסעיף 21 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. הרציונל הוא מניעת התעשרות שלא כדין של הצד הנפגע על חשבון המפר. המלמדים גבריאלה שלו ויהודה אדר כותבים בספרם: "מטרתו של חיוב ההשבה היא אפוא למנוע את המצב המתואר, של החזקה שלא כדין במשאבים החוזיים, לאחר ביטול החוזה. מטרה זו מושגת על ידי השבת המשאבים - שנתקבלו על ידי כל אחד מהצדדים - לצד שכנגד, שהעניק לו אותם משאבים. השבה הדדית זו מבטיחה שאיש מן הצדדים לא ייוותר כשבידיו משאבים וטובות הנאה שמהם - בהינתן בעובדה שהחוזה בוטל - אין הוא זכאי ליהנות. כך מגן חיוב ההשבה על אינטרס ההשבה (במובן הצר), הוא האינטרס - של כל אחד מן הצדדים לחוזה - כי בעקבות הביטול לא יימצא רעהו מתעשר שלא כדין על חשבונו" (דיני חוזים, התרופות (התשס"ט), פרק שמיני, עמוד 699). אולם במקרה זה לא מדובר בהשבה, משום שהשקעה של הנתבעים, ככל שהייתה, לא קידמה את הנכס בפועל, ולא התגלגלה והגיעה לידי התובעת, ולכן אין מה שתשיב. לו אכן הייתה מתחילה להתבצע עבודת שיפוץ של ממש ממנה יכולה הייתה התובעת ליהנות, כי אז מן הראוי היה להעריך את השיפוץ וההנאה שנוצרה לתובעת ולהשיב לנתבעים את השקעתם. אולם לא זה המקרה. הנתבעים לא הגיעו לידי כך שתרמו תרומה כלשהי לנכס ולא השביחו אותו במאום, ולכן התובעת לא התעשרה ואין לה מה להשיב.
לא זו אף זו, שלתצהירו של הנתבע לא צורפה ולו חשבונית אחת המלמדת על תשלום הקשור במיזם. כל שצורף הוא דוח כספי. מהדוח הכספי לא ניתן ללמוד את אשר מבוקש שיילמד ממנו. למשל, בדוח מצויינת הוצאה שמוגדרת "התחייבויות לחברה קשורה" בסך של כ- 2,673,000 ₪. אין לדעת מה הקשר בין סכום זה לבין ההסכם, וכך הלאה. ללא חשבוניות ברורות ומבוררות הקשורות להשקעה במיזם ברור שלא ניתן לאשר תביעה להוצאות כלשהן.