ובהמשך, נקבע בסעיף 10 להסכם השני כלהלן:
"המוכר, מר סוהיל דיאב, מתחייב להציג אישור טאבו המעיד על רישום הזכויות על שמו, במקרקעין, עד לא יאוחר מתאריך 15/06/2012" (ההדגשה במקור)
- עולה איפוא כי ההסכם השני נוקט לשון ברורה של השגת תוצאה מסוימת (רישום הזכויות על שם המוכר-הנתבע) עד מועד מסוים, ואין בו דבר וחצי דבר שיכול להעיד על כך שמדובר בחיוב השתדלות. בעניין זה ראו ע"א 3849/09 הר נשגב השקעות בניה ופיתוח בע"מ נ' ברוך ובר [נבו] (6.7.2014), שבו נקבעו הדברים הבאים שכוחם יפה גם לענייננו:
"לשונו של סעיף 11(א) לחוזה ברורה, והיא אינה מותירה ספק כי החיוב שנטלה על עצמה החברה הינו חיוב תוצאה ולא חיוב השתדלות. נאמר בסעיף כי רישום הזכויות "ייעשה" על ידי החברה. ניסוח זה מעיד על התחייבות לעשות דבר מה, לבצע פעולה שבסופה מושגת תוצאה מסוימת. במקרה דנן, מדובר בהתחייבות לרשום את זכויות הבעלות של הרוכשים בדירה בפרק זמן מסוים (...). לא נאמר בסעיף כי החברה "תעשה ככל יכולתה" או "תעשה כל מאמץ סביר" להביא לרישום הזכויות בפרק זמן מסוים. ניסוח כזה, אילו היה מופיע בחוזה, היה מעיד על התחייבות להשתדל, להתאמץ, לפעול ככל הניתן, אך לא על התחייבות להשיג תוצאה מסוימת. עם זאת, כאמור, זהו לא הניסוח שמופיע בחוזה, ואין בלשון סעיף 11(א) לחוזה עיגון מינימאלי לטענת החברה כי מדובר בחיוב לפעול ככל יכולתה ותו לאו" (שם, פסקה 42)
עוד בעניין זה ראו פסק הדין ב-ע"א 6553/11 עזבון המנוח יוסף ברלס נ' פז-ים הולדינגס 2000 [נבו] (29.12.2013), שאף בו נקבע באופן דומה, כי "התחייבות המנוח להביא לרישום זכות החכירה הראשית על שם M.S.I. היא התחייבות להשיג תוצאה, אשר אי השגתה מהווה הפרת חוזה" (שם, פסקה 15).
ראו גם: ע"א 2235/18 נאות חן הנדסה וייזום בע"מ נ' אדמונד לזרוב [נבו] (7.4.2019), פסקה 5.
- על כן, דין טענת הנתבע כי מדובר בחיוב השתדלות להידחות, משאין לכך עיגון בלשון ההסכם השני, ואף סותרת לשונו שממנה עולה ברורות כי מדובר בחיוב תוצאה.
האם התניה הגורפת בהסכם המכר בטלה?
- טוען הנתבע כי ההסכם השני כולל תניה גורפת לפיה כל הפרה בהסכם המכר היא הפרה יסודית המזכה בפיצוי מוסכם בשיעור זהה, ומשכך היא בטלה לפי הוראות סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), ה'תשל"א-1970. אמת, סעיף 13 להסכם השני קובע כי כל תנאי ההסכם הם תנאים יסודיים ובסעיף 14 נקבע שהפרת כל אחד מתנאי ההסכם (למעט סעיף 6 להסכם המסדיר תשלומי המיסים, האגרות ויתר תשלומי החובה המוטלים על הנכס) תזכה את הצד השני בקבלת הפיצוי המוסכם.
- סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) קובע בזו הלשון:
"הגדרה
- לענין סימן זה, "הפרה יסודית" - הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, או הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתיחשב ליסודית; תניה גורפת בחוזה העושה הפרות להפרות יסודיות ללא הבחנה ביניהן, אין לה תוקף אלא אם היתה סבירה בעת כריתת החוזה"
- אומנם סעיף 6 סיפא לחוק התרופות קובע כי תניה גורפת שהופכת כל הפרה ליסודית ללא כל אבחנה היא בטלה, אולם בהלכה הפסוקה נקבע כי סעיף 6 לחוק התרופות אינו חל על תניה גורפת לפיצויים מוסכמים וכי במקרה כזה חלה הוראת סעיף 15 לחוק התרופות המקנה לבית המשפט שיקול דעת בהפחתת הפיצוי המוסכם [ראו: ע"א 707/78 ידיד יוסף נ' פרופ' שמואל קניאל, לה(4) 796, בעמ' 800 א' - ב' (1981); ע"א 532/83 יהודה סיני השקעות בע"מ נ' ישראל ויהודית פישל, מ(4) 319, בעמ' 327 ד' - ה' (1986); ע"א 1/84 ברדה נתן נ' שמעון ורוזה סטרוד, מב(1) 661, 669-668 (1988); ע"א 126/84 דוד יצחקי נ' משה שור, לח(3) 620, בעמ' 626 (1984)]. לפיכך, ברי כי יש תוקף לסעיף הפיצוי המוסכם בהסכם השני, אך יש לבחון אם נכון להתערב בו.
הפחתת הפיצויים המוסכמים
- כאמור לעיל, מחומר הראיות עלה כי הנתבע הפר את החוזה משלא קיים התחייבותו לרשום את הזכויות בנכס על שמו בתוך המועד שעליו הוסכם, ומשכך קמה לתובעים לכאורה הזכות לקבלת הפיצוי המוסכם. התובעים עותרים לקבלת מלוא סכום הפיצוי המוסכם העומד כאמור על סך של- 150,000 ₪. סכום זה מהווה 28.30% מהתמורה ששולמה בגין הנכס (530,000 ₪). מנגד, הנתבע טוען להפחתת סכום הפיצוי המוסכם מהטעם שסכום זה הוא "בלתי סביר בעליל" (סעיף 28 לסיכומי הנתבע). הנתבע טען כי לא מתקיים יחס סביר בין הפיצוי המוסכם לנזק שניתן היה לצפות מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה.
- פיצויים מוסכמים הם חלק מהזכות של הצדדים "לעצב בעצמם את ההסדר המשפטי התרופתי שיחול במקרה של הפרת חוזה" (שלו ואדר, בעמ' 487). המהות של פיצוי מוסכם היא מהות "מפצה" בחינת כך שהתובע אינו חב בהוכחת נזק. הוא מפצה בעבור נזק שהוא תוצאה משוערת של הפרת החוזה. רואים את הצדדים כמי ש"סיכמו מראש מה יהיה שיעור הנזק, שיראו אותו כאילו הוכיח אותו הנפגע" [ע"א 795/86 לודאית חברה לבנין בע"מ נ' השקעות שירליב בע"מ , מא(3) 645, בעמ' 651 א' - ב' (1987)].
- לבית המשפט סמכות להפחית פיצוי מוסכם בהתאם לסעיף 15(א) לחוק התרופות שזוהי לשונו:
"פיצויים מוסכמים
- (א) הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן - פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה"
- התערבות בתניית פיצוי מוסכם, לפי סעיף 15(א) לחוק התרופות הוא הליך דו-שלבי:
"בבואו לבחון טענה של צד לחוזה כי ראוי להפחית את שיעור הפיצויים המוסכמים שנקבעו בו, ניצבות בפני בית המשפט שתי שאלות: ראשית, האם מוסמך בית המשפט בנסיבות המקרה הקונקרטי להתערב בתניית הפיצויים ולהפחיתה? שנית, בהנחה שסמכות זו אכן קנויה לבית המשפט, באיזה שיעור על בית המשפט להפחית את הפיצויים?" (שלו ואדר, בעמ' 495)