+ חוסין (1,59 מ"ר)
עסקה רביעית
הסכם מכר מיום 1.7.23 (3,187 מ"ר) עסקה שלישית
מועתז (1,059 מ"ר) הסכם מכר מיום 15.2.23.
+ מוסטפא (706 מ"ר) ייפוי כוח בלתי חוזר 3.12.22
+ עבדאלהאדי (706 מ"ר) 3,187 מ"ר
+ סובחי (706 מ"ר)
ייפוי כוח בלתי חוזר
מיום 30.11.22
טענות הצדדים
- גרסתם של התובעים וטענותיהם העובדתיות, ועקב כך גם המשפטיות, השתנו מהותית תוך כדי ההליך, ובעוד שעיקר הטיעון בכתב התביעה נגע לתחרות שבין הזכויות, מיקדו התובעים את הטיעון בסיכומיהם בתוקף העסקה הנוגדת. לשינוי זה, מעבר להיבטים הדיוניים הנוגעים להרחבת חזית, ישנן השלכות על אמינות הגרסאות ובמידת מה על הנטלים השונים המוטלים על הצדדים.
- כתב התביעה עסק בתיאור העסקאות הנוגדות ובטיעון התובעים כי זכותם עדיפה על זכותו של מועתז, על זכותו של סעיד ועל זכותם של כל הבאים אחריהם, זאת בהיותם הקודמים בזמן ומאחר ועסקת המכר בין מועתז לסעיד נעשתה לאחר שהתובעים כבר רכשו את הקרקע. לעניין תוקף העסקה הנוגדת הסתכמו טענות התובעים בטענה לפיה, עת נשאל עלי מדוע מכר את זכויותיו בחלקה בעסקה שנייה וסותרת, השיב כי התבלבל ועשה טעות וכי לא קיבל הסבר ממצה מעו"ד עומר נעאמנה, אשר הכין את ההסכם מיום 1.12.22.
- עוד נטען בתביעה כי מועתז, לאחר התקשרותו בעסקה הנוגדת, מכר ביום 1.7.23, ביחד עם מוכרים נוספים, את זכויותיו במקרקעין לסעיד, כדי להקשות על השבת המצב לקדמותו. גם העסקה המאוחרת בין סעיד לבין באסל בדארנה, נעשתה כדי להקשות על החזרת המצב לקדמתו ועל מנת למנוע מהתובעים לממש את קניינם ואת זכויותיהם במקרקעין. לעניין תום הלב ולעניין ידיעת הנתבעים או מי מהם אודות עסקת המתנה, טענו התובעים כי עו"ד עומר נעאמנה, המייצג את הנתבע 2 בהליך כאן, הוא זה שהכין את ההסכם מיום 1.12.22 (העסקה השנייה) והוא ידע או היה עליו לדעת כי הסכם זה סותר את הסכם המתנה מיום 15.2.20 (העסקה הראשונה). בתביעה לא בוסס עובדתית אלמנט הידיעה של עו"ד נעאמנה. התובעים לא העלו כל טענה נוספת כלפי מי מהנתבעים בעניין.
- התובעים עתרו למתן פסק דין הצהרתי לפיו הסכם המכר מיום 1.12.22, בין עלי למועתז, הוא בטל ומבוטל והסכם המתנה גובר ולפיו כל העסקאות שנעשו לאחר הסכם המתנה, הן בטלות ומבוטלות ונסוגות מפני הסכם המתנה.
- הנתבע 2, סעיד, הכחיש בכתב ההגנה את הטענות שהועלו ע"י התובעים. נטען כי מועתז רכש את זכויותיו של עלי כדין וכי לאחר מכן מועתז מכר את החלק שרכש מעלי לסעיד ונערך בין השניים הסכם, העסקה דווחה, והושלמה ברישום החלקים הרלוונטיים על שם סעיד.
הנתבע טען כי אין להעדיף את הסכם מתנה על פני הסכם מכר אשר כבר נרשם בלשכת רישום מקרקעין. לטענתו, יש להעדיף את העסקה בה הוא רכש זכויות, מאחר והוא רכש את המקרקעין בהסתמך על הרישום ובתום לב, שילם תמורה מלאה והעסקה נגמרה ברישום. נטען כי עסקת המכר בין עלי לבין מועתז היא כשרה, ועלי חתם על ההסכם לאחר שהוסבר לו תוכנו וידע על מה הוא חותם