תא (חי') 12139-12-23 וסאם נעאמנה נ' מועתז נעאמנה - חלק 8

כשנשאל שוב איך חתם מבלי להבין, השיב "כמו שחתמו, חתמתי.  בשביל להעביר את הזכיות בטאבו הם צריכים לעשות הסכם מכר" (עמ' 34, שו' 20).

59. עלי טען כי לא ידע שמדובר באותה חלקה שכבר וויתר עליה לטובת ויסאם (תובע 1) (עמ' 34 ש' 10-12), ולדבריו ""וסאם שאל, שאל אותי מה עשית, אמרתי לו מה אני עשיתי? הוא אמר לי, איך אתה מוותר על קרקע שכבר ויתרת לי עליה? אמרתי לו שאני לא יודע, אני יודע שוויתרתי לבני הדוד שלי מוסטפה, אני ויתרתי לך על משהו, ולהם ויתרתי על משהו אחר" (עמ' 36 ש' 9-11).

כשנשאל עלי מדוע לא עשה את הבירורים הנדרשים לפי החתימה על ההסכם, חזר לגרסה קודמת "הקרקע לא שלי..  זה רק שם אבא שלי נמצא..".  עלי העיד כשנשאל למה לא נעזר במישהו שיתרגם לו מה כתוב, והוא השיב "אני לא רוצה לחזור על זה עוד פעם, אני רציתי לוותר לבני הדודים שלי, זה מה שביקשו ממני, אני ויתרתי כי הקרקע לא שלי.  אין צורך שאני אקרא, כי זה משהו שהוא לא שלי, ולכן לא קראתי, לא התייעצתי" (עמ' 37 ש' 20-23).

60. בדיון שהתקיים בהליך הזמני, בו נעשה מצג ע"י התובעים כאילו עלי (שלא הגיש תגובה לסעד זמני) נמצא במקרה בקהל ויש לאפשר לו להשמיע את גרסתו, עלי טען כי חתם על הסכם המכר לאחר שעו"ד נעאמנה אמר לו "אתה צריך לחתום על נסח טאבו לבני דודים שלך.... הוא אמר שזו החלקה של בני הדודים ושאני חייב לחתום להם.  אני לא ידעתי שזו לא אותה חלקה.." (עמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 21.12.23).
61. עינינו הרואות כי גרסתו של עלי נעה בין חתימה תוך אדישות לתוכן המסמך הואיל והמקרקעין לא שלו, אלא של אביו, לבין חתימה מתוך מחשבה כי הוא מוותר למוסטפא כפי שוויתר לתובעים, לבין חתימה לצורך העברת הזכויות בלשכת הרישום.
62. מעבר לפערים המהותיים בין הגרסאות שונות, אשר די בהם כדי להביא לדחייתן כולן, גרסאותיו של עלי חסרות הגיון, אחת אחת. הגרסה לפיה אין לו זכויות בחלקה וכי הזכויות הן של אביו, היא גרסה לא נכונה במישור העובדתי, ואינה רלוונטית במישור המעשי.  הסכם המכר בינו לבין מועתז (העסקה השנייה) נערך לאחר שהזכויות של אביו המנוח של עלי הועברו על שמו ועל שם שלושת אחיו, כפי שהראינו לעיל.  גם אם הזכויות לא היו רשומות על שמו של עלי, הוא ידע כי הוא זכאי לקבל רבע מהזכויות הרשומות על שם אביו המנוח, ועל ידיעה זו נשען למעשה הסכם המתנה בינו לבין התובעים, בו נכתב מפורשות כי עלי זכאי להירשם כבעלים של 1/12 חלקים שקיבל בירושה מאביו המנוח בהתאם לצו ירושה שניתן ע"י בית הדין השרעי בעכו.
63. הגרסה לפיה הוא חתם בסוברו כי הוא מוותר על זכויותיו למוסטפא כפי שכבר ויתר לתובעים, ומבלי שידע כי מדובר באותן זכויות, היא גרסה מיתממת שאין לה על מה לסמוך, שכן מעבר לכך שלא הובהר מה זיקתו של מוסטפא לכל העניין ומהו בסיס הוויתור למוסטפא, לעלי לא היה באף שלב מעבר ל 1/12 חלקים בחלקה, אותם מכר ללא תמורה לתובעים ולא הוצגו כל ראיות לזכויות שהיו לו בחלקות אחרות, כך שלא ברור על איזה זכות הוא חשב שהוא מוותר. בכל מקרה, שמו על מועתז היה רשום בצורה ברורה בהסכם המכר ובייפוי הכוח הבלתי חוזר, ואין כל בסיס לסברה כי בחתימתו על המסמכים הוא העניק זכויות למוסטפא דווקא.
64. הגרסה לפיה עלי חשב כי חתם לצורך העברת הזכויות בטאבו כלל לא הובהרה. לא הובהר על אילו זכויות מדובר ולמי הן צריכות לעבור.  זכויותיו שלו, שקיבל בירושה מאביו, כבר עברו על שמו בחודש 3.2022 ולפני החתימה על הסכם המתנה, ואם הכוונה לזכויות שעמדו בבסיס הסכם המתנה, אזי אין הגיון באותה סברה של עלי, כאשר שני אחיו הם צד להסכם המכר.  אלה לא קשורים להסכם המתנה, ואין כל סיבה ששמותיהם וחתימותיהם יופיעו בהסכם או במסמך.  אדרבא, עלי לא הכחיש בעדותו את חתימת אחיו על ההסכם ואף טען "כמו שחתמו, חתמתי" (עמ' 34, שו' 20).
65. אם שני אחיו חתמו לפני שעלי יחתום על ההסכם, כפי שטען עו"ד נעאמנה, אזי לא ניתן כל הסבר ע"י עלי לכך שאחיו חתמו של מסמך, אשר מסדיר לשיטתו את הזכויות שנתן (הוא ללא אחיו) במתנה. ואם כל הצדדים חתמו באותו מועד, הדברים הם נכונים מקל וחומר.
66. ובעניין התמורה - כדי להראות כי העסקה הנוגדת היא עסקה תקפה במישור החוזי, אין הכרח בהוכחת אלמנט של תמורה. אלמנט התמורה רלוונטי בעיקר בהקשר העסקאות הנוגדות, ואולם גרסתו של עלי בעניין זה מובאת כאן, גם כדי להראות את הקשיים בגרסה.
67. כאמור, לפי הכתוב בהסכם, עצם החתימה על ההסכם מהווה אישור לקבלת התמורה הנקובה בו. במהלך חקירתו של עלי הוצגו שני שיקים משוכים על חשבון הבנק של מועתז, לפקודתו של עלי, בסכום של 50,000 כל אחד, זמן פרעונו של הראשון ביום 30.12.22 ושל השני ביום 30.1.23 (נ/1).  עלי טען בחקירתו כי לא קיבל כסף ממועתז, ועת נשאל כיצד ייתכן הדבר השיב "לא שלי, לא שאלתי על כסף" (עמ' 38 ש' 26-28).  לדבריו, גם אחים שלו לא קיבלו כסף כי הם ויתרו על הקרקע ולא מכרו אותה (עמ' 38 ש' 30).  עלי הכחיש קבלת השיקים וקבלת תמורה כספית וטען "כי אמרו לי תוותר על קרקע, ולי אין קרקע.  לא אמרו לי שיש דבר כזה" (עמ' 35, שו' 11).
68. תשובות אלה של עלי מערבבות שוב בין הדברים. אם אין לו קרקע, אז כיצד הוא מוותר עליה, ואם הקרקע לא שלו, מדוע שיחתום.  בכל מקרה, וחרף טענתו של מועתז (ראו בהמשך) כי חשבונו בבנק היה מוגבל, לא נסתר הכתוב בהסכם המכר בדבר קבלת תמורה, לא נמסרה גרסה הגיונית לעניין השיקים שהוגשו ולא נשמעה גרסת אחיו של עלי בעניין התמורה (והדברים רלוונטיים גם בהקשר התחרות בין הזכויות).
69. דיני הראיות הולכים אחר הדין המהותי. משמעות הדבר היא שעל בעל דין להוכיח טענה המקדמת את עניינו במשפט (ראו ע"א 1845/90 רוני סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ"ז(5) 661, 681 (1993); ע"א 1842/90 בר-לב נ' פנינה (לוינסון) רפופורט, פ"ד מח(5) 211, 234 (1994); ע"א 4612/95 מתתיהו נ' שטיל, פ"ד נא(4) 769, 780 (1997).  התובעים לא הצליחו לסתור את חזקת החתימה, לא הוכיחו אף לא אחת מגרסאותיו של עלי לעניין החתימה על הסכם המכר וגם לא סתרו את המסמכים והראיות לענין תשלום תמורה בהסכם שבין עלי למועתז.
70. גם טענת המרמה שהעלו התובעים כלפי סעיד ועו"ד נעאמנה לא הוכחה, כאשר הנטל בהקשר זה, נוכח הגוון הפלילי של המעשים הנטענים, הוא גבוהה (ראו לעניין זה, רע"א 8716/17 פלוני נ' קופת חולים, פסקה 6 [נבו] (18.1.2018); ע"א 45/15 חלימה נבולסי נ' נביל נבולסי, פסקה 13 [נבו] (15.5.2017); ע"א 3546/10 מישאלי נ' קליין, פסקה 14 [נבו] (18.4.2012); ע"א 6465/93 כהן נ' לנגרמן ואח' [נבו] (20.7.1995)).

התובע חזר וטען במהלך עדותו כי הנתבעים, או מי מהם, רימו את עלי וטען כי עלי לא קיבל תמורה בגין ההסכם, ואולם עת נשאל מה מקור הידיעה שלו, השיב כי זו גרסתו של עלי.  כל הטיעון של התובעים נשען על גרסתו של עלי, אלא שעלי אינו נטול אינטרסים, בלשון עדינה.  עלי הוא איש המפתח אשר התקשר בשתי עסקאות נוגדות! חתימתו של עלי היא שהובילה לכל הסכסוך; 'המוטביציה' שלו להתכחש להסכם המכר היא ברורה.

71. אני דוחה אפוא את גרסתו של עלי, מתחילתה ועד סופה וזוקפת לחובתם של התובעים גם את אי זימונם של אחיו של עלי ושל מוסטפא, אשר התלווה עפ"י הנטען לעו"ד נעמאנה, במועד חתימתו של עלי על ההסכם.
72. גרסתו של מועתז - הדברים והתהיות לעיל יפים ביתר שאת ביחס למועתז. עדותו של מועתז בבית המשפט היתה עדות לא עקבית, שכללה בליל של טענות ותשובות סותרות.  כדי להתרשם מהעדות של מועתז ומהקושי לחלץ ממנו תשובות, יש לקרוא את פרוטוקול החקירה מתחילתו עד סופו.  אביא להלן את עיקר הדברים;
73. במהלך שמיעת הראיות הוכח פוזיטיבית כי סעיד קיבל תמורה מסעיד, בדמות של העברה בנקאית בסכום של 150,000 ₪ ושיק לפקודתו, משוך על חשבונו של סעיד, בסכום של 70,000 ₪ (בסה"כ 220,00 ₪, התמורה המוסכמת בעסקה השלישית - נ/2). מועתז אשר כבר מכר את כל זכויותיו בחלקה, החליט כנראה לעזור לתובעים, בני דודים מדרגה שנייה, אולי מתוך מחשבה כי אין לו מה להפסיד.
74. בעדותו בבית המשפט, מועתז היה נחוש לטעון כי הוא מכר לסעיד רק את המקרקעין שלו, כשהוא מתכוון לזכויות שקיבל (מועתז) בירושה, ובלשונו "אני סך הכל מכרתי קרקע שלי, על השם שלי, ולא מכרתי קרקע אחרת" (עמ' 53, שו' 24). "מה שעל שמי מכרתי" (עמ' 54, שו' 12).  "אני כן חתמתי, אני חתמתי על הקרקע שלי" (שם, שו' 18).  לאחר לא מעט שאלות שהופנו למועתז ותשובות מתחמקות שונות (והדברים משתקפים במספר רב של שורות בפרוטוקול), הוא נאלץ לאשר כי חתם על ההסכם מיום 15.2.23 (העסקה השלישית), במסגרתו מכר 3/12 חלקים מהחלקה למועתז.  גם לעניין חתימתו על ייפוי כוח בלתי חוזר הנוגע לעסקה הרביעית, הוא נאלץ להודות לאחר הכחשה מפורשת של החתימה בתחילת העדות.  דרכו של מועתז בלהתחמק ממתן תשובות לשאלות הנוגעות למסמכים, משתקפת בתשובתו :"אני לא אדע אם זאת החתימה שלי או לא" (עמ' 54, שו' 7).
75. מועתז נשאל כמה וכמה פעמים אודות היקף השטח שמכר לסעיד, ומסר תשובות שונות בעניין. פעם אחת מסר כי הוא מכר ארבעה דונם, שהיו בבעלותו ובבעלות אחיו (עמ' 55, שו' 1), ולאחר שעומת עם העובדה כי חלקו של אחיו נמכרו בהליך של כינוס ואישר זאת, הודה כי מכר לסעיד 4 דונם (עמ' 55, שו' 22).  בהמשך טען כי את הארבעה דונם הוא מכר יחד עם בני הדודים שלו (שם, שו' 27).  כאשר בית המשפט התעקש לקבל תשובה ברורה ביחס להיקף השטח שמכר למועתז, הוא טען "יש דונם שאני לא חתמתי עליו, ולא יודע עליו, ולא יודע שום דבר עליו..." (עמ' 55, שו' 36) ובמקום אחר "...פתאום הבנתי שהוא החתים אותי על הדונם של וסאם נעאמנה מבלי שאני אדע..." (עמ' 56, שו' 10).

נדגיש כי במקור למועתז היו 1/12 חלקים בחלקה, אותם קיבל בירושה, והם רשומים על שמו משנת 2015.  רק לאחר שהתקשר בעסקה השנייה ורכש מעלי ואחיו 3/12 חלקים (נוספים) בחלקה, הפך מועתז לבעלים של 4/12 חלקים, השווים ל 4,236 (שהם קצת יותר מארבע דונם).  משמעות ההודאה של מועתז כי מכר (לבד) 4 דונם לסעיד, היא כי הוא מכר גם את החלקים שקנה מעלי.

76. מועתז אשר הבין את המשמעות של מכירת 4 דונם לסעיד, בייחוד כאשר אינו מכחיש את חתימתו על שני ההסכמים, בעסקאות השלישית והרביעית, המשיך לטעון בניגוד לכל הגיון, כי "מכרתי, מאה אחוז אבל מה שלא שלי, לא מכרתי" (עמ' 56, שו' 23), כי הוא לא ידע כמה שטח יש לו וכי עו"ד נעאמנה "עשה הכל", כל זאת ללא כל בסיס ראייתי.

כשהוא נשאל על ההסכם נשוא העסקה השנייה, בה מכרו לו עלי ואחיו 3/12 חלקים בחלקה, מועתז השיב "לא, אף אחד לא...אני לא באתי ולא חתום, לא, אף אחד לא חתום, אני לא יודע" (עמ' 57, שו' 9).  בהמשך החקירה הוא אף טען כי לא קנה מעלי, ולא קנה משני אחיו, וגם לא שילם כסף.  הוא גם טען כי חתימתו על ההסכם (העסקה השנייה) זויפה וכי אף אחד מהם: עלי, חוסין ומרעי לא קיבל כסף ממנו (עמ' 57 ש' 23 ו- 27).  בסוף עדותו הוא טען כלפי עו"ד נעאמנה "אתה זייפת את הכל, אני רוצה להגיד לך, הוא זייף את הכל" (עמ' 63 ש' 11-12).

77. לגבי השיקים שמשוכים מחשבון הבנק שלו לטובת עלי, הוא העיד "אני לא מתעסק עם הצ'יקים גם" (עמ' 57). הוא טען כי עו"ד נעאמנה ביקש ממנו את פנקס השיקים כדי לצלם כמה דברים וכי למרות שמועתז מסר לו כי חשבונו מוגבל, עו"ד נעאמנה אמר לו לא לדאוג וכי הוא יסדר את זה.  ובלשונו של מועתז, עו"ד נעאמנה אמר: "אין בעיה, אין בעיה, תן לי את הפנקס, אני אצלם.  אמר לי- רוצה לצלם, רוצה ל...  לא יודע מה הוא רצה לעשות.  לא ידעתי מה הוא רצה לעשות.  תבדקו בחודש של 9, הייתי, נכנסתי מוגבל, ואין צ'יקים, אין שום דבר." (עמ' 58 ש' 23-25).  לדבריו, עו"ד נעאמנה לקח את השיקים וצילם אותם וכשנשאל כמה שיקים לקח, השיב "לא יודע, לא זוכר.  בשביל ככה, אבל אני לא ראיתי, חשבתי שהוא עו"ד, מאמין לו.  אני נתתי בו אימון, בטחתי בו" (עמ' 58 ש' 36-37).  כנשאל שוב, מדוע למרות שחשבונו מוגבל (לטענתו), הוא הביא לעו"ד נעאמנה את פנקס השיקים, השיב "חשבתי שהוא רוצה לקחת מספר תעודת זהות או מספר חשבון".  (עמ' 59 ש' 11-12) בהמשך, הוא נשאל את אותה שאלה ואז ענה "חשבתי שאני מביא לו סתם, כי הוא רוצה לשים בתיק או לעשות סתם משהו" (עמ' 59 ש' 24-25).

מועתז נשאל אם כתב היד על השיקים הינו הכתב שלו והוא מיד ענה "לא", לאחר מכן השיב "זה הכתב יד שלי, הכתב יד שלו, זה אותו דבר" ובהמשך "אתה כתבת את הצ'יקים אז, או שאני כתבתי, אני לא זוכר" (עמ' 59) !

78. חלקים אלה מעדותו של מועתז, משקפים היטב את חוסר העקביות והאמינות שלו. אין כל הגיון בגרסה לפיה הוא מסר פנקס שיקים לעורך דין נעאמנה, המייצג את סעיד, כדי שזה יקח את מספר תעודת הזהות שלו מהפנקס.  אין היתכנות לכך שלא ידע כמה שיקים נמשכו מחשבונו בבנק או כמה שיקים נתלשו מהפנקס, ואין הגיון בטענה כי אינו יודע לזהות אם זה כתב היד שלו או של עורך הדין.  ניסיונו של מועתז להרחיק את עצמו מהעסקה ומתשלום תמורה בגינה הוא שקוף מדי, והדברים מתחדדים לאור טענת הזיוף אשר נזכר להעלות בסוף חקירתו (טענה שנטענה באופן סתמי ולא הוכחה) ולהכחשה הגורפת לכל עסקה עם עלי ואחיו.  הכחשה זו של מועתז סותרת גם גרסה קודמת שלו, שניתנה במהלך הדיון, בדבר מכירת 4 דונם (שלו) לסעיד, שהם למעשה שלושה דונם בעסקה השלישית, אותם רכש בעסקה השנייה, ודונם נוסף שהיה חלק מהשטח הכולל שנמכר לסעיד בעסקה הרביעית.
79. על כן, אני דוחה את ניסיונם של עלי ומועתז להתנער מהעסקה השנייה וקובעת כי הגרסאות של שניהם לא היו אמינות והן סותרות בעליל את כל המסמכים והראיות בתיק. אני קובעת אפוא כי העסקה השנייה היא עסקה תקפה לכל דבר ועניין, בה מכרו עלי ושני אחיו את כל חלקיהם בחלקה.  עסקה זו, בה מכר עלי את מלוא זכויותיו בחלקה, המהווים 1/12 ממנה, היא עסקה נוגדת לעסקת המתנה בה העביר ללא תמורה לתובעים את אותם חלקים.  עסקה נוגדת זו הסתיימה ברישום. 

תחרות בין זכויות

80. התובעים טענו בסיכומיהם כי סעיד לא הראה כי העסקה בה רכש את הזכויות ממועתז (העסקה השלישית) עונה על התנאים של סעיף 9 לחוק המקרקעין וכי הוא לא הוכיח כמה כספים שולמו לעלי, אלא שהעסקה הנוגדת היא העסקה בין עלי (ואחיו) למועתז. את התמורה שילם סעיד למועתז ולא לעלי.
81. לעניין התמורה, במערכת היחסים שבין עלי למועתז, עצם החתימה על ההסכם מהווה אישור בדבר תשלום התמורה. על תנייה זו חתומים הצדדים עצמם.  לצד זאת, יש בשיקים המשוכים על חשבונו על מועתז לפקודתו של עלי, כדי להראות תשלום תמורה, ולכל הפחות כדי להעביר את הנטל אל התובעים, להראות אחרת.

נדגיש כי חרף טענותיו השונות של מועתז לעניין השיקים, הוא לא הכחיש את דבר חתימתו עליהם וחרף כל הערפול סביב חשבון הבנק עליו הם משוכים, לא הוצגו ראיות היכולות לסתור את תשלום התמורה, למרות שראיות אלה, בדמות דפי חשבון בנק של עלי ו/או אסמכתא אודות הגבלת החשבון של מועתז, הם בידיעתם ובחזקתם של עלי ומועתז ובנקל יכלו התובעים, על רקע שיתוף הפעולה בין הצדדים, לפעול להגשתן.

82. לעניין התמורה בעסקה השלישית, כבר ציינתי לעיל, כי זו הוכחה ע"י הגשת אסמכתא בדבר העברה בנקאית לחשבון הבנק של מועתז בסכום של 150,000 ₪ ושיק לפקודתו בסכום של 70,000 ₪, המהווה יתרת התמורה המוסכמת. בהקשר זה יודגש כי חשבון הבנק אליו הועברו הכספים הוא אותו חשבון עליו משוכים השיקים של מועתז לפקודתו של עלי.  כן יודגש כי תאריך פרעונו של השיק שניתן לפקודת מועתז, לאחר שכבר בוצעה ההעברה הבנקאית, הוא תאריך החתימה על ההסכם בעסקה השלישית, לאמור 15.2.23.

בעניין זה אוסיף כי בהתבסס על תוכן ההסכמים השונים שהוגשו ובהעדר כל טענה ע"י מי מהצדדים בעניין, התרשמתי כי התמורה שניתנה היא תמורה בת ערך העונה על הנדרש בתחרות זו בין הזכויות.

83. אשר ליסוד תום הלב - תום הלב הנדרש מהקונה השני הוא תום לב סובייקטיבי ואובייקטיבי. במסגרת תום הלב הסובייקטיבי תבחן ידיעת הקונה השני על העסקה הראשונה בעת עריכת עסקת המקרקעין.  אין הכרח כי הקונה השני ידע בפועל על העסקה, ודי בכך שפעל בעצימת עיניים וחשד בקיומה של עסקה כדי לבסס חוסר תום לב.  במסגרת הדרישה לתום לב אובייקטיבי יבחן האם הקונה בדק את פנקס רישום המקרקעין או את מצב ההחזקה במקרקעין טרם התקשר בעסקה (ע"א 1117/06 חברת אלקודס קורפוריישן נ' יורשי המנוח מוחמד עלי עבד אלרחמן, [נבו] (14.4.2010), ע"א 7113/11 עזבון המנוח עפיף מוחמד ביאד נ' עזבון המנוח חוסני אחמד לחאם [נבו] (27.2.2014), להלן "עניין לחאם").
84. בכתב התביעה נטען כי עסקת המתנה גוברת כי היא קודמת בזמן וכי עו"ד נעאמנה ידע או היה עליו לדעת אודות עסקת המתנה. הא ותו לא.  בתצהיר התובע, נטען בנוסף, לעניין תום הלב, כי כל המעורבים הם "תושבי הכפר עראבה", מכירים זה את זה, ובזמת אמת ידעו על עסקת המתנה.
85. ובכן, העסקה הנוגדת בה אנו עוסקים, היא העסקה בין עלי למועתז; תום הלב אותו אנו בוחנים, הוא של מועתז. ברגיל, הרוכש השני, מועתז בנסיבות, מעוניין ומבקש להוכיח את תום ליבו בעסקה, זאת כדי להתגבר, בהתקיים יתר התנאים, של סעיף 9, על העסקה הראשונה.  בנסיבות כאן, וכפי שכר הרחבתי, מועתז בחר לחבור לתובעים ולהכחיש, בהכחשה גורפת, "את הכל".  את רכישת המקרקעין מעלי ואחיו, את תשלום התמורה ואת מכירת המקרקעין של עלי לסעיד.  מועתז לא מסר גרסה פוזיטיבית בעדותו, לא בהקשר של תום הלב ולא בכלל.  בנסיבות מיוחדות אלה, נוכח הכחשתו הגורפת של מועתז וניסיונו להתכחש לעצם ההתקשרות בעסקה הנוגדת (ניסיון שנדחה על ידי), נוכח פועלו המכוון שלא למסור גרסה להשתלשלות האירועים ולאור חבירתו לתובעים, אני סבורה כי על התובעים חל הנטל להוכיח העדר תום לב בעסקה הנוגדת.  בנטל זה, התובעים לא עמדו.  התובעים לא טענו ולא הראו כי מועתז ידע לפני ההתקשרות עם עלי ואחיו על עסקת המתנה הקודמת בזמן.  הם גם לא טענו ולא הוכיחו קיומם של סממנים כלשהם המלמדים על עצימת עיניים של מועתז.
86. כאמור, התובעים טענו כי כל המעורבים הם "תושבי הכפר עראבה" המכירים זה את זה, זאת כדי להוכיח כי הם ידעו על עסקת המתנה. טענה זו אין לה מקום.

עראבה היא עיר (ולא כפר כפי שצויין בתצהיר) המונה קרוב לשלושים אלף תושבים, גם לפי עדותו של סעיד.  אין מדובר בשכונה קטנה בה אנשים שומעים ויודעים (אולי) על עסקאות שמי מהם עשה.  העובדה כי עלי, התובעים ומועתז, הם קרובים משפחה אין משמעה כי מועתז ידע על העסקה בזמן אמת.  בעידן המודרני היום, אף לא ניתן לצפות כי קרובי משפחה ידעו על עסקאות הנוגעות לקרוביהם.  לא נשמעה כל עדות או טענה בדבר מהות היחסים בין עלי למועתז או בין מועתז לתובעים, ואין כל אינדיקציה היכולה ללמד על כך שמועתז ידע או צריך היה לדעת, על עסקת המתנה, לנוכח יחסים מיוחדים או קרובים עם עלי ו/או התובעים.  אדרבא, ואולי דווקא על רקע קרבת המשפחה, שורת ההיגיון יכולה לתמוך במחשבה כי מועתז לא היה נכנס ביודעין, מסתכן ורוכש אדמה שכבר ניתנה במתנה לקרובי משפחתו, זאת שעה שלא נטען ליריבות כלשהי עם התובעים, או לאינטרס מיוחד של מועתז לרכוש את המקרקעין הספציפיים, לכדאיות כלכלית מובהקת ברכישת הזכויות או לאיזה הזדמנות עסקית.

87. לעניין החזקה במקרקעין, אשר לא אחת מהווה סממן המאותת לקיומה של עסקה נוגדת, נציין כי מדובר בקרקע חקלאית, אשר אף צד לא הקדיש טיעון סדור לעניין החזקה בהם (מלבד באסל שטען כי ביקר בקרקע לפני רכישתה). התובע דווקא התייחס בעדותו לעיבוד הקרקע וטען כי הם עיבדו אותה לאורך עשרות שנים (משנות השמונים), אלא שטיעון זה אינו רלוונטי, ולו מפני שמלכתחילה מדובר במקרקעין הנמצאים בבעלותם של שלושת האחים: אביהם המנוח של התובעים ושני אחיו, כך שאין בעניין החזקה כדי להטות את הכף לטובת מי מהצדדים כאן.
88. בסיכומי התובעים נטען לראשונה כי עו"ד נעאמנה ידע על עסקת המתנה כי הוא טיפל ב"עיקול שהוטל על עלי בן עלי".  טיעון זה לא עלה בכתב התביעה וגם לא בתצהיר התובע, וחשוב מכך - הוא לא בוסס מבחינה עובדתית.  רק בדיון, ללא הצגת ניירת או מסמכים, טען התובע במסגרת חקירתו הנגדית כי היה שובר ש"אתם לקחתם אותו" (והדברים הופנו לעו"ד נעמאנה, עמ' 3), כשבמקום אחר בפרוטוקול מסר "לא יודע מי שילם אותו, ועלי לא יודע שיש שובר..." (עמ' 19).  לא הוכח כי היה עיקול, לא הוברר באיזה עיקול מדובר וכיצד בוטל, לא הראו התובעים מי שילם את החוב נשוא העיקול, ככל ששולם, ומי טיפל בו ולא הוכח כי יש בעיקול כדי להדליק נורה אדומה בדבר עסקה קודמת.  התובע עצמו בעדותו מסר כי לעלי "היו הרבה חובות בחלקה" (עמ' 2).  עיקול על הזכויות של עלי, ככל שהיה כזה, אינו בהכרח רלוונטי לעסקה קודמת.  בהעדר מסד עובדתי ברור וסדור אשר התובעים יכלו להביא ולבסס, לא ניתן לראות בעיקול זה או בידיעה עליו הוכחה להעדר תום לב של מי מהצדדים הרלוונטיים.
89. מעבר לאמור, לעניין הנטל המוטל על שכמם של התובעים להראות העדר תום לב ותמורה בעסקה הנוגדת, לאור הכחשתו הגורפת של מועתז וחבירתו לתובעים, ניתן למצוא ביסוס איתן בשאלת הנטלים בדבריו של כב' השופט עמית בעניין לחאם בהם הביע את דעתו לפיה יש לפרש את הלכת גנז על דרך ההרחבה, שכן רישום הערת אזהרה הוא אקט פשוט וזול ועלות מניעת הנזק היא אפסית מול תוחלת נזק גבוהה ביותר, ומכאן, שיש להטיל על הקונה הראשון בזמן שהתרשל באי רישום הערת אזהרה, את הנטל להראות כי הקונה השני בזמן פעל בחוסר תום לב או כי ידע או צריך היה לדעת אודות העסקה הראשונה.
90. בפסק הדין שניתן בע"א 8609/15 עמאר מוסטפא נ' המועצה המקומית דלית אל כרמל, בפסקה 8 [נבו] (3.5.2017) נקבע ע"י כב' השופט עמית בהקשר זה:

"לכשעצמי, נוטה אני לדעה כי יש להחמיר עם קונה ראשון שלא פעל לרישום הערת אזהרה, ולהטיל עליו את הנטל להראות כי הקונה השני בזמן פעל בחוסר תום לב או כי ידע או צריך היה לדעת אודות העסקה הראשונה ...".  על דברים אלה חזר כב' השופט עמית בע"א 1405/19 עזבון המנוח יוסף נעאמנה ז"ל, בניו נ' נעאמנה עומר חמאדה [נבו] (16.11.2020) והוסיף: