פה (ת"א) 50607-05-22 מתן בודקר – קלו מדיקל בע"מ

פסק דין

האם התובע רשאי היה לבטל את הסכם ההעסקה שנחתם בין הצדדים בעקבות פגם בכריתתו? זוהי בתמצית השאלה העומדת לדיון במסגרת הליך זה.

הרקע להליך ועיקרי העובדות

1. הנתבעת (להלן גם - החברה) היא חברת סטארט-אפ (הזנק) אשר הוקמה בשלהי שנת 2014 על ידי שלושה מייסדים, מר גל סלומון (להלן - גל), מר אביגדור פאיאנס (להלן - אביגדור) ומר חיים נלקן (להלן - חיים)[1]. הנתבעת עוסקת בפיתוח מערכת בעלת גישה בזמן אמת לנתונים רפואיים של מאושפזים בבתי החולים במחלקות טיפול נמרץ, אשר תוכל לחזות על סמך נתונים אלו התדרדרות במצבם של החולים, ותוכל להציע לצוותים הרפואיים טיפולים מקדימים שמטרתם למנוע התדרדרות זו.
2. התובע, בעל דוקטורט בביואינפורמטיקה, עבד אצל הנתבעת במחלקת הפיתוח ובתפקיד אשר הוגדר בהסכם העסקה כמדען אלגוריתמים, מחודש 01/2015 ועד לחודש 08/2015.
3. בשלהי שנת 2014 ובסמוך להקמת הנתבעת, פנה גל אל התובע בעקבות היכרות עם אביו עימו היה מיודד, והציע לו להצטרך לצוות הפיתוח. בתחילת המו"מ בין הצדדים ומאחר שבתקופה זו מימן גל באופן אישי את פעילות הנתבעת, הוסכם כי התובע יחל את עבודתו בשכר נמוך ולאחר שתאושר תכנית האופציות לנתבעת, יוקצו לו אופציות בהתאם לתכנית שתאושר.
4. לבסוף ומאחר שבחודש 12/2014 נחתמה עסקת השקעה בנתבעת בגובה 2 מיליון דולר, שונו תנאי ההעסקה של התובע והוסכם על תשלום שכר מלא כנגד עבודתו - כפי שעוגן בהסכם ההעסקה שנחתם בין הצדדים ביום 27.01.15 (להלן - הסכם ההעסקה; נספח 1 לכתב ההגנה).
5. בהתאם להסכם ההעסקה אשר נכנס לתוקף רטרואקטיבית מיום 01.01.15, משרתו של התובע הוגדרה לבקשתו כמשרה חלקית (Part time) ושכרו הועמד על מחצית השכר ששולם לעובד בתפקידו אשר באותה תקופה עמד על 24,000 ₪, קרי סך של 12,000 ₪, בתוספת תשלום מענק חד פעמי בסך של 13,000 ₪. כמו כן, בנספח להסכם ההעסקה עליו חתם התובע נכתב כי הבעלות על כל הקניין הרוחני שיפתח התובע בתקופת עבודתו שייכת לנתבעת.
6. בהסכם שנחתם לא עוגנה זכאותו של התובע לקבלת אופציות שכן באותה עת טרם אושרה תכנית האופציות לנתבעת והצדדים סיכמו כי עניין האופציות יוסדר בהסכם נפרד לאחר אישור התוכנית כאמור.
7. בחודש 05/2015 אושרה תכנית האופציות של החברה. בחודש 06/2015, כחצי שנה לאחר תחילת העבודה, עלו היחסים בין גל לתובע על שרטון על רקע התנאים לזכאות התובע לקבלת אופציות.  בעקבות כך הודיע התובע באופן חד צדדי על יציאתו לחל"ת - לזמן שאינו מוגבל.
8. ההתיישבות העותומנית [נוסח ישן] 1916ביום 23.07.15 זומן התובע לשיחת שימוע אשר נקבעה ליום 29.07.15, בשל היעדרותו מהעבודה מיום 08.06.15 (נספח 2 לכתב ההגנה). לאחר קבלת הזימון לשימוע, הוחלפה תכתובת בין הצדדים ומועד שיחת השימוע נדחה מספר פעמים לבקשת התובע (נספחים 2 ו-3 לכתב ההגנה).
9. 12-34-56-78 צ'כוב נ' מדינת ישראל, פ'ד נא (2)ביום 13.08.15 הודיעה הנתבעת לתובע על סיום עבודתו בשורותיה לאלתר וזאת לאחר שהתובע "התחמק" מפניות החברה להגיע לשיחת השימוע (נספח 4 לכתב ההגנה).
10. ביום 20.08.15 פנה התובע באמצעות ב"כ במכתב לנתבעת, ובו טען כי הואיל והסכם ההעסקה בין הצדדים נחתם תוך הטעייתו, הוא בטל מעיקרו (להלן - מכתב הביטול). בשל כך דרש התובע כי הנתבעת תחדל לאלתר "מעשיית שימוש, מכל סוג שהוא, ב- Inventions המתוארים בסעיף 13 לעיל" שאם לא כן התובע יפנה "לערכאות לשם קבלת צווי מניעה ופיצויים".
11. הנתבעת דחתה את טענות התובע וביקשה כי הוא ישיב את מחשב החברה. הצדדים ניהלו התכתבות נוספת באותו עניין, האחרונה שבהן ביום 07.10.15 (נספחים 15-12 לכתב התביעה).
12. ממועד תחלופת התכתובות בין הצדדים בשנת 2015 ועד להגשת התביעה שלפנינו במהלך חודש מאי 2022, לא הייתה כל תקשורת בין הצדדים. כך למעשה התובע שלח הודעת ביטול של הסכם ההעסקה בשנת 2015, בחלוף כחצי שנה ממועד החתימה על ההסכם, וכשבע שנים לאחר מכן נקט בהליך זה.
13. לגרסת התובע, הסיבה להגשת התביעה נעוצה במפגש מקרי שארע בבוקר יום 05.03.22 ברחוב ברעננה, בינו לבין פרופ' איתי פסח (ששימש כיועץ החברה בזמנים הרלבנטיים להליך) ובו הוא החליט "לברר ולתעד" האם הנתבעת עשתה שימוש בקניינו. לאחר שפרופ' פסח ציין שהאלגוריתם שפיתח התובע (DML - Dynamic Machine Learning) "עזר בלהבין...  להבין מי נגד מי, לאן צריך ללכת" החליט התובע לדרוש את זכויותיו מהנתבעת (סעיף 27 לכתב התביעה).
14. התביעה שלפנינו הוגשה תחילה לבית המשפט המחוזי. ביום 03.11.22 ובעקבות בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית, הועבר הדיון בתובענה לבית דין זה (החלטת כב' השופט רמי אמיר).
15. במסגרת ההליך שלפנינו עותר התובע להורות על ביטול הסכם ההעסקה מעיקרו מחמת פגמים בכריתתו; למתן סעד הצהרתי לפיו הוא הבעלים היחידי של כל זכויות היוצרים ביצירותיו הקנייניות מתקופת עבודתו בנתבעת; למתן צו לא תעשה קבוע האוסר על הנתבעת לעשות כל שימוש בקניינו; ולהורות על הוצאה מכלל קיום של כל העותקים של יצירותיו הנמצאים בחזקת הנתבעת.
16. הועתק מנבובהתאם להחלטת בית הדין מיום 20.08.23 ההכרעה בהליך דנן פוצלה לשני שלבים כך שבשלב הראשון ידונו טענות התובע להטעיה ולחוסר תום לב במו"מ לקראת כריתתו של הסכם ההעסקה ובשלב השני וככל שהתובע יעבור את המשוכה של השלב הראשון, ידונו הסעדים שנתבעו.
17. ביום 27.11.24 התקיימה ישיבת הוכחות במהלכה העידו התובע וחיים, אשר שימש כסמנכ"ל פיתוח ועבד בתקופה שבה הועסק התובע. מטעם ההגנה העידו גל ואביגדור.
18. לאחר הגשת סיכומי הצדדים הועבר התיק להכרעתנו.

עיקר טענות הצדדים[2]

19. לטענת התובע, גל פנה אליו בשל ניסיונו המקצועי ומומחיותו בתחום עיסוקה של הנתבעת. הצדדים ניהלו מו"מ בדבר תנאי ההתקשרות במשך מספר שבועות אשר הושתת על שלושה עקרונות - גמישות בהיקף ובמקום ביצוע העבודה, התחייבות התובע לעבוד לכל היותר תקופה בת 18-12 חודשים, ותשלום גמול על בסיס של מניות/תמלוגים ולא שכר/שעות ייעוץ.  העקרונות הללו נבעו מהעובדה שהתובע היה מעורב במיזמים טכנולוגיים נוספים ולא יכול היה להתחייב לתקופת עבודה ממושכת.  התובע הציע לבחון דרכי התקשרות נוספות מלבד קליטתו כעובד כדוגמת יועץ חיצוני, אולם הוא נענה כי עדיף לו להיקלט כעובד והובטח לו כי יינתנו לו אופציות (אשר מקנות הטבה במס) גם אם לא יעבוד בפועל.
20. כבר בעת קבלת הטיוטה הראשונה של הסכם ההעסקה הבין התובע כי הוצג בפניו מצג שווא שכן הטיוטה לא כללה התייחסות לתנאים ולאילוצים שלו וכאשר הוא הלין על כך הוא נענה על ידי גל ש"הכל יהיה בסדר" או שהתיקונים יוכנסו בהמשך.
21. לאחר החלפת מספר טיוטות, חתמו הצדדים על הסכם ההעסקה והוצע לתובע לקבל אופציות בשיעור של 2% (לפני דילול) במסגרת הסכם שיחתם בנפרד. הואיל וגל הציג מצג שלפיו לחברה קיימת 'הוכחת ההיתכנות', הסכים התובע להסתפק בשיעור האופציות שהוצע לו ולא דרש שיעור גבוה יותר או תמלוגים והוא סמך על גל כי עניין זה יוסדר בהסכם נפרד ושהחברה לא תפטר אותו בטרם קבלת האופציות.
22. בחודש 06/2015 פנה התובע אל גל בעניין הסכם האופציות והאחרון התנה לראשונה את קבלת האופציות בדרישה שהתובע יעבוד בחברה במשך 4 שנים. לדאבונו של התובע הוא הבין כי החברה חזרה בה מהתחייבויותיה ולכן הוא הודיע כי הוא יוצא לחל"ת.
23. לאחר שהחברה הודיעה לתובע על פיטוריו, שלח התובע הודעה על ביטול הסכם ההעסקה בהינתן שחתימתו עליו נעשתה על בסיס מצג שווא, בחוסר תום לב והטעיה מובהקת ודרש כי החברה לא תעשה כל שימוש באמצאותיו מתקופת עבודתו.
24. לגרסת התובע, התקשרותו עם החברה יצאה אל הפועל משום שהוא הוטעה לחשוב כי ייחתם עמו הסכם אופציות במתווה שהוסכם בינו לבין גל, ורק בדיעבד התבהר לו כי הוצג בפניו מצג שווא העולה כדי הטעיה אשר מזכה אותו בביטול הסכם ההעסקה על כל התחייבויותיו במסגרתו. לעמדתו, החברה קיבלה טובת הנאה שלא כדין ולכן, הוא זכאי לסעדים שהתבקשו אף מכח חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט - 1979.
25. לטענת הנתבעת, התביעה התיישנה או למצער הוגשה בשיהוי ניכר וזאת בשים לב לכך שעילת התביעה נוצרה כ-7 שנים לפני מועד הגשת כתב התביעה. כמו כן, בשל השיהוי הניכר בהגשת התביעה, יכולתה של החברה להגן על עצמה בפרט מהבחינה הראייתית נפגעה באופן מהותי, וזאת מבלי לגרוע מכך שאי פנייתו של התובע לחברה משך שנים כה רבות, מעידה באופן שאינו משתמע לשני פנים על זניחת טענותיו כלפיה.
26. לגופם של דברים טענה החברה, כי עם ייסודה נערכו גיוסים לצוות פיתוח תוכנה כאשר אביו של התובע, אשר היה מרצה של גל, פנה אליו וביקש ממנו שיעסיק את התובע במיזם של הנתבעת.
27. המו"מ בין הצדדים נמשך פרק זמן ארוך במהלכו הוחלפו טיוטות וקוימו פגישות, וכל אותה העת הוסבר לתובע כי הסכם אופציות ייחתם בנפרד. החברה הבהירה לתובע מספר פעמים כי לא יתקבלו כל שינויים בקשר להקניית הזכויות בקניין הרוחני במלואן לנתבעת והוא קיבל זאת.  הסכם ההעסקה אשר נחתם בין הצדדים ביטל כל הסכמה או התחייבות קודמת ועיגן באופן שאינו משתמע לשני פנים את ההסכמה כי כל פיתוח ו/או המצאה עליהם קיבל שכר עבודה מלא יהיו שייכים באופן בלעדי לנתבעת ולתובע לא תהיה כל זכות בהם.  התובע חתם על הסכם העסקה מדעת, לאחר שהבין ואישר את סעיפי ההסכם ותנאיו מרצונו החופשי ולאחר ניהול מו"מ אינטנסיבי וממושך.
28. אשר למצג בדבר 'הוכחת היתכנות' טענה הנתבעת כי נאמר לתובע כי החברה נמצאת בשלב של בניית המערכת אך הפיתוח של המוצר עצמו עתיד להימשך זמן ממושך, כאשר ישנו הבדל מהותי בין הוכחת היתכנות תאורטית לבין מוצר ממשי.
29. התובע נקלט כעובד זוטר וההצעה היחידה אשר הוצעה לו הייתה העסקתו כשכיר. לתובע הוסבר כי האופציות אינן נכללות בהסכם העסקתו אלא בהסכם שייחתם בנפרד ובשלב מאוחר יותר, שכן במועד החתימה על הסכם ההעסקה טרם אושרה תכנית האופציות לנתבעת.  תכנית זו אושרה רק בשלהי חודש 03/2015 ודירקטוריון החברה אישר בפעם הראשונה הקצאת אופציות לעובדים רק בחודש 05/2015.
30. בחודש יוני 2015 פנה התובע לגל בעניין הסדרת האופציות ודרש כי אלו יוענקו לו לאלתר וזאת ללא התחייבות לתקופת עבודה כלשהי או לשעות עבודה מינימאליות ולמעשה ביקש לחזור בו מהתחייבותו לתקופת עבודה מינימאלית. גל השיב לתובע כי האופציות יוענקו בהתאם לתוכנית המאושרת כפי שנאמר לו מתחילת המו"מ, כאשר הקצאה למי שאינו עובד החברה אינה אפשרית ומנוגדת לחוק.  לתובע הובהר פעם נוספת שהוא יקבל את האופציות בכפוף לקיומם של יחסי עבודה אף אם יעבוד בהיקף עבודה מינימאלי של 5-4 שעות בחודש בלבד, אך התובע התבצר בעמדתו.
31. הנתבעת לא התחייבה שלא לפטר את התובע בטרם יגיע המועד לקבלת האופציות ולא הסכימה לתת לו אופציות ללא תלות במעמדו כעובד, אלא הוסבר לתובע מתחילת ההתקשרות כי הוא צריך להיות עובד מן המניין במועד ההקצאה ובמועד המימוש לפי דרישת החוק.
32. ממילא, בהתאם לתכנית האופציות שאושרה לנתבעת, החל ממועד הקצאת האופציות ישנה תקופה של שנה המכונה Cliff, שרק לאחריה מבשילה המנה הראשונה של האופציות. לפיכך, התובע שסיים את העסקתו בחברה בטרם חלפה שנה לא היה זכאי לממש כל אופציה.

דיון והכרעה