אלא מאי? פרשנות חוק, דינמית ככל שתהא, אמורה להתבצע על בסיס הולם לגבי תכלית החקיקה והדרך שבה היא משורתת על ידי הפרשנות המבוקשת. תשתית כזו אין לפני.
- לעיל צוין העדר מענה מספק לתכליות שעלו מההיסטוריה החקיקתית לגבי ההוראות הקונקרטיות.
ברמה הכללית תיאר המערער את תכליות החוק כ"עידוד חדשנות ועידוד ממציאים לגלות את אמצאתם" (סעיף 11 לערעור; ור' סעיף 38 להחלטה).
השוו: "תכליות דיני הפטנטים 'על רגל אחת'" בדנ"א 5679/21 SANOFI S.A. נ' אוניפארם בע"מ (26.12.2023), שם צוין בין השאר: "תכלית-העל של דיני הקניין הרוחני, ובהם דיני הפטנטים, נועדה להעשיר את היצירה האנושית, לעודד מחקר מדעי, ולסייע בפיתוח טכנולוגיה וקִדמה לתועלת החברה", כי "בתוך כך, מתרוצצים בקרב דיני הפטנטים תכליות ואינטרסים שונים, שחלקם 'מושכים' לכיוונים מנוגדים", וכי "דיני הפטנטים שואפים למצוא את האיזון הראוי בין האינטרסים השונים [...] באמצעות עיצוב מערכת דינים, המאזנת בין התועלת המופקת מעידוד ממציאים לפתח אמצאות, לבין העלויות הכלכליות הכרוכות במתן תמריצים אלה" (סעיף 52 לפסק הדין).
- בערעור נטען כי תכליות ושיקולים שביסוד דיני הפטנטים מאפשרים "ואף מחייבים" לאפשר לרשום אותו כבעל האמצאה (סעיף 2 לערעור) וכי הדבר ישרת גם עקרונות כלליים של שקיפות וטוהר הפנקס.
לנוכח המצע העובדתי והמשפטי לעיל, תיאור זה בהודעת הערעור אינו מדויק כל צרכו. לא עצם רישומו של המערער כבעל אמצאה עמד על המדוכה. הדרך שבה בחר המערער ללכת מצריכה תחילה להכיר במכונה כ"ממציא" (ומכאן להתקדם אל הכרה במערער כבעל האמצאה). הטיעון אמור אפוא להיות, כי תכליות ושיקולים שביסוד דיני הפטנטים מאפשרים, שלא לומר מחייבים, להכיר במכונה כממציא לפי חוק הפטנטים. בדומה לרשם, אף אני לא שוכנעתי בכך.
- המערער הגדיר את התכליות, כנזכר, כעידוד חדשנות ועידוד ממציאים לגלות את אמצאתם. דא עקא, לשיטת המערער הממציא הוא מכונה. מכונה אינה זקוקה לעידוד; נכון להיום, הגדרתה כממציא לא תתמרץ אותה לפתח אמצאות חדשניות[6].
בעניין היחס בין דיני הקניין הרוחני והתפתחויות המהירות במציאות, צוין באחד המקרים הצורך בגמישות על מנת להגן על "פרי רוחו של האדם". "דיני הקניין הרוחני הם הסדר ספציפי נוקשה וקשיח שחלקו מצוי בפקודות מנדטוריות וגם החדשים שבהם אינם מתחדשים בקצב שבו מתפתח הקניין הרוחני במציאות. הקידמה, ההתפתחות הנחשונית המדהימה בכל תחומי החיים, החידושים, ההמצאות ופריצות הדרך הרבות והמגוונות בתחומים רבים, מולידים חדשות לבקרים סיטואציות חדשות, מרביתן בלתי צפויות מראש. כך, נוצר בתחום הקניין הרוחני מצב, שבו רעיונות מקוריים, פרי רוחו של האדם, אינם זוכים להגנה באשר אינם משתבצים במסגרות הקיימות בדיני הקניין הרוחני" (רע"א 5768/94 א.ש.י.ר. יבוא יצור והפצה נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ, פ"ד נב(4) 289 (23.9.1998) (עניין א.ש.י.ר), סעיף 18(ז) לפסק דינה של השופטת שטרסברג-כהן). המערער טוען לכאורה לצורך בגמישות לשם הגנה על "פרי רוחה של מכונה".
- נראה כי כוונת המערער היא שיש לעודד את המפתחים של מכונות בינה מלאכותית ואת הבעלים של מכונות כאלה (ר' תיאור טענתו בסעיף 38 להחלטה).
במקרה הנוכחי, לפי המוצהר יש חפיפה בין המפתח לבעלים. אותו גורם עצמו, המערער (ד"ר ת'אלר), פיתח את המכונה והוא גם בעליה. אולם מהי העמדה במקרה שבו אין חפיפה כזו? אם מוקנית זכות לבעלים של מכונה, כפי שיכול לנבוע מטיעוני המערער, האם למפתח המכונה אין כל זכויות? את מי מעוניינים לתמרץ? לא הוברר אימתי, אם בכלל, יהיה מוצדק לתת הגנה כזו במסגרת דיני הפטנטים במתכונתם הנוכחית.