בקשות הפטנט בראי סעיף 11(ב) לחוק
- בהינתן עמדתו של המערער כי הוא איננו הממציא ולנוכח הוראות חוק הפטנטים, בקשות הפטנט נדרשו לדרך שבה מבקש הפטנטים היה לבעל האמצאות.
בבקשות נכתב כי המערער הוא בעל האמצאה מכוח העברה (assignment).
- העברה היא אכן אחת האפשרויות הנזכרות בהגדרת בעל אמצאה. דא עקא, אפילו לשיטת המערער עצמו, יש קושי בהצהרה האמורה בדבר הדרך שבה היה לבעל האמצאה. המערער סבור כי הממציאה היא המכונה DABUS, אולם הוא איננו טוען כי המכונה יכולה לבצע פעולה של "העברה".
- המערער טוען כי הבוחן והרשם לא היו צריכים להרהר כלל אחר ההצהרה לגבי דרך ההעברה, לנוכח הוראת סעיף 76 לחוק הפטנטים הקובעת חזקה כי מגיש הבקשה הוא בעל האמצאה כל עוד לא הוכח ההיפך, ובפרט כך כאשר מדובר בבקשות פטנט המוגשות מכוח דין קדימה כבענייננו.
- לא מצאתי לקבל טענה זו. סעיף 17(א) לחוק הפטנטים קובע כי על הבוחן לבחון אם בקשת פטנט עונה על דרישות שונות ובהן קיום הוראות סימן א' לפרק ג'. לפי סעיף 17(א1) הבוחן יכול לקבל את הבקשה רק אם "שוכנע" כי התקיימו הדרישות. סעיף 20 לחוק מתייחס למקרה בו בוחן או רשם "ראו" קושי בבקשה מבחינת כשירות לפטנט או קיום הוראות סימן א' לאותו פרק.
הדרך שבה נוסחו בקשות הפטנט 'הציפה' מיידית סימן שאלה בסוגיות אלה, קושי שהבוחן והרשם לא יכלו שלא "לראותו" וממילא היה עליהם להידרש אליו. המערער טוען כי לא היה על הרשם להידרש לשאלת ההעברה כפי שאינו בוחן מערכת התקשרות בין עובד למעביד במקרה של אמצאת שירות; אך המשל אינו מתאים לנמשל, שכן מקרה של אמצאת שירות והתקשרות בין עובד ומעביד אינו מעלה קושי מתוך עצמו. המערער מעמיד על נס את עקרון טוהר הפנקס ותולה בו את הסיבה לכך שבקשות הפטנט כללו שם של ממציא. הרשם, האמון על טוהר הפנקס, אינו אמור להתעלם מקושי אפשרי שמתגלה לעיניו כבר בראשית התהליך.
- המכונה, DABUS, אינה יכולה לבצע פעולה של "העברה". האפשרות כי כך הפך המערער לבעל אמצאה הוסרה מהפרק (עמ' 47 ש' 25-18).
מטעם דומה, לא עלתה כלל טענה שהמערער זכאי לאמצאה "על פי הסכם" (עמ' 47 ש' 18).
- האפשרות היחידה בהגדרת 'בעל אמצאה' שיכולה להיות רלוונטית, לדידו של המערער עצמו, היא זכאות מכוח דין.
בגלגולה העדכני לפני הרשם, טענת המערער היא שהמכונה היא "הממציא" וכי זכאותו שלו היא מכוח דין. המערער ביקש לבסס את זכאותו מכוח הדין על דוקטרינה מהמשפט המקובל הידועה כ-"Doctrine of Accession".
- הרשם פסק כי "ממציא" לפי חוק הפטנטים הוא בן אנוש, כי מכונה אינה יכולה להיחשב כ"ממציא" וכי לפיכך לא ניתן לרכוש מכוחה של מכונה זכאות לאמצאה, גם לא מכוח הדוקטרינה. לנוכח מסקנה זו השאיר הרשם בצריך עיון את השאלה אם יכולה להיות לדוקטרינה האמורה תחולה בענייננו.
המערער חולק על כך. לטענתו, אין מניעה ואף ראוי לפרש את המונח "ממציא" בחוק הישראלי ככזה המכיל גם מכונה. לכך נפנה עתה.