מיהו ממציא?
כללי
- המערער טוען כי המכונה בלבד הייתה הממציא של האמצאות שבבסיס בקשות הפטנט.
למרות מרכזיותו, המונח "ממציא" אינו מוגדר בחוק הפטנטים. האם המונח "ממציא" לעניין החוק יכול לכלול מכונה, שאינה בת אנוש? האם לעניינו של החוק יכולה מכונה להיחשב כממציא ולא רק כלי עזר של ממציא?
- פרשנות חקיקה ישראלית נעשית מזה שנים על יסוד תורת הפרשנות התכליתית. "יש לפרש חוק בהתאם ללשונו ולתכליתו; על הפרשנות להיות אפשרית מבחינת לשון החקיקה ולהגשים באופן מיטבי את תכליתה" (בג"ץ 244/23 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' משטרת ישראל (14.12.2025), סעיף 18). יש בפסיקה הבדלי גוונים ודגשים ביישום תורת הפרשנות (למשל: דנ"מ 5331/24 רשות האוכלוסין וההגירה נ' קלמנט (7.12.2025) (עניין קלמנט); רע"פ 2384/24 שריתח נ' מדינת ישראל (3.4.2025); בג"ץ 5158/21 גורטלר נ' שר הרווחה (28.12.2023) (עניין גורטלר), סעיף 18).
"נקודת המוצא של הפרשנות התכליתית היא בחינת לשון החוק, ובמרחב הפרשנויות האפשריות נכללות רק פרשנויות המעוגנות בלשון החוק (אף אם עיגון מינימאלי). מבין הפרשנויות האפשריות יש לבחור בזו המגשימה את תכליות החוק" (בר"מ 4413/23 מדינת ישראל רשות המיסים נ' נוימן (4.11.2025) (עניין נוימן), סעיף 42 והאסמכתאות המובאות שם, לרבות פסק הדין המוכר והמנחה בעניין זה: ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פקיד שומה רחובות, פ"ד לט(2) 70 (6.5.1985)).
"נקודת המוצא במלאכת פרשנותו של דבר חקיקה היא בבחינת לשונו, כאשר יש לפרש את החוק רק בפרשנות אותה לשון החוק יכולה "לשאת". כאשר הלשון יכולה לשאת יותר מפרשנות אחת, נוצר מתחם פרשנויות אפשריות שביניהן נדרש הפרשן להכריע. לצורך כך עליו לבחון את תכליתו של דבר החקיקה ולבחור בפרשנות המיטיבה להגשים את התכלית שנמצאה" (עע"מ 816/23 עיריית פתח תקווה נ' אנטרפוניט מערכות 2004 בע"מ (1.1.2025) (עניין עיריית פתח תקווה), סעיף 29).
לשון
- נקודת המוצא במעשה הפרשנות - בחינת לשון החוק - נועדה למפות את הגבולות: היא קובעת את "היקף המשמעויות שהלשון 'סובלת', כלומר את 'מתחם האפשרויות הלשוניות'; לא תינתן לחוק משמעות משפטית הנופלת מחוץ לגדר הנסבל" (אהרן ברק פרשנות במשפט כרך שני - פרשנות החקיקה (1993) (ברק), עמ' 98).
- בבחינת מתחם הפרשנויות הלשוניות ניתן לתת את הדעת למגוון היבטים וכלים: כללי הדקדוק המקובלים, מילונים ומקורות לשוניים אחרים; משמעויות "טבעיות" הנוהגות בלשון הבריות ומשמעויות קיימות גם אם יוצאות דופן; משמעות מפורשת ומשמעות משתמעת; כללים כגון פרשנות על רקע הקשר המילה או הביטוי שאותם בוחנים; התקופה שבה מתבצעת מלאכת הפרשנות ושינויים שחלו במובנה של הלשון; ועוד (ר' ברק עמ' 139-97 ופסיקה ענפה).
- במקרה שלפנינו, הלכה למעשה הגיעו הבוחן והרשם למסקנה דומה, גם אם הדברים אינם מנוסחים כך. עיון בהנמקות מעלה כי שניהם סברו שהפרשנות המתבקשת על ידי המערער למונח "ממציא" חורגת ממתחם האפשרויות הלשוניות האפשריות.
- הבוחן אמנם סבר כי לנוכח ההגדרה המילונית יכולה המילה "ממציא" מבחינה לשונית לשאת גם פרשנות הכוללת מכונה, ואף כתב כי משכך ומשלא ראה סתירה בין פרשנות זו ובין תכליות החוק, ניתן להכיר במכונה כממציא (סעיף 6.5 למכתב הסירוב מע/5). אולם בפועל מצא עצמו הבוחן "נבלם" כאשר ניסה ליישם את מסקנתו זו בהגדרת "בעל אמצאה". הבוחן מצא כי לפי שאין למכונה אישיות משפטית, לא ניתן "לבוא מכוחה", ביטוי אותו פירש באופן שונה מפרשנותו על ידי הרשם (סעיף 7.8 למכתב הסירוב).
נראה כי אמירתו של הבוחן כי ניתן לפי החוק להכיר במכונה כ"ממציא" נבעה מכך שהבוחן מיקד את שלב הבחינה הלשונית במשמעות המילונית מילולית של המילה וסבר כי זו יכולה להכיל גם מי שאינו בן אנוש. אולם שלב הבחינה הלשונית אינו מתמצה באפשרויות מילוניות מילוליות; הבחינה נעשית בין השאר על רקע הקשרה של המילה הנבחנת בדבר החקיקה. קריאת המונח בהקשר החוק (הגדרת "בעל אמצאה"), היא שהובילה את הבוחן לסוף הדרך ולסירוב הבקשות.
- דרכו של הרשם הייתה אחרת. הרשם נתן דגש ל"משמעות הטבעית" של לשון החוק, סבר "כי ההגדרה במילון הניחה שתמיד ממציא הוא בן־אנוש שכן עד לאחרונה כלל לא הייתה אפשרות אחרת" (סעיף 23 להחלטה) וציין כי גם אם הגדרות מילוניות אינן מציינות במפורש בני אדם, הרי ש"מובנה הרגיל של המילה מתייחס לאדם" (סעיף 25) (השוו: הערת הרשם בדיון לגבי הדרך שבה ניתן או יש לקרוא את המילוליות; עמ' 2 ש' 19-9 לפרוטוקול מיום 2.8.2022, מע/11).
בהחלטה הודגש, כי נקודת המוצא לפרשנות חקיקה היא לשון החוק "ובפרט המשמעות הטבעית של לשון החוק" (סעיף 20 להחלטה; ההדגשה היא במקור - ת.א. ), והובא ציטוט מספרו של פרופ' ברק לגבי שימוש המחוקק בלשון המקובלת על הציבור ולכן מתן משמעות מקובלת ורגילה לחקיקה. בהמשך התייחס הרשם למשמעות הטבעית ולמובן הרגיל של המונח (ככזה שאינו כולל מכונה).
- בעניין אחרון זה יש לחדד: קיימת אמנם הנחה כי המחוקק עושה שימוש בלשון המקובלת על הבריות ומדבר "בלשון בני אדם", ואף יש לכך משמעות וחשיבות בתהליך הפרשני (ר' בהמשך). עם זאת וגם בהתאם לספרו של פרופ' ברק ממנו צוטט בהחלטה, בשלב שבו נקבע מתחם האפשרויות הלשוניות על הפרשן להביא בחשבון לא רק את המשמעות הרגילה של הלשון אלא גם משמעות שאינה כזו (ברק, עמ' 117 ועמ' 136-135; ר' לעניין זה גם אהרן ברק פרשנות תכליתית במשפט (2003) עמ' 150). יתכנו מקרים שבהם בסופו של יום תוביל תכלית החקיקה לשימוש במובן שאינו הטבעי והרגיל של הלשון.
- המחלוקת בשאלה אם המשמעות המילונית של המילה 'ממציא' יכולה לכלול גם מכונה, איננה בעלת השלכה מעשית בענייננו. הן הבוחן והן הרשם הגיעו למסקנה כי לא ניתן לקבל את עמדת המערער מתוך שבחנו את הקשר המונח. הבוחן נדרש לניסוח הגדרת "בעל אמצאה" וסבר כי הביטוי "הבאים מכוחו" אינו יכול להיות מיוחס למכונה. הרשם נדרש להוראות אחרות בחוק הפטנטים שבהן מופיעה המילה "ממציא", מהן למד כי ממציא אינו יכול לכלול מכונה.
- לא בכדי פעלו כך הבוחן והרשם. שלב הבחינה הלשונית מתבצע על רקע הקשרה של המילה הנבחנת בדבר החקיקה. בפרשנות חוק, "דרוש יותר מאשר פירוש כל מילה כשהיא לעצמה" (ע"א 282/73 פקיד השומה, חיפה נ' אריסון, פ"ד כח(1) 789 (18.3.1974), עמ' 793), המילה נבחנת בהקשר, וזאת כחלק מהשלב הלשוני.
"פירוש המלה [...] במילון [...] הוא בעל משמעות וניתן להסתמך עליו, אבל כאשר מופיעה המלה בחיקוק אין הפירוש שבמילון הדבר הבלעדי הקובע ויש לפרש את המלה בהקשר בו היא מופיעה" (ע"א 362/79 מנהל המכס והבלו נ' טלרד, תעשיות טלקומוניקציה ואלקטרוניקה בע"מ, פ"ד לה(2) 57 (17.12.1980), בעמ' 59). "בבחינת לשון החקיקה, אין לבודד את המילה נושא הפרשנות מההקשר שבו היא מצויה בהוראת החוק, מאחר שלא ניתן לעמוד על משמעותו של ביטוי אלא בהקשר המלא שלו" (בג"ץ 8987/22 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' הכנסת (2.1.2025), סעיף 166).