כב' השופטת: הסכמת לגריעה
ת: כן" (ש' 22-27, עמ' 18 לפרוט').
ובהמשך דביר העיד: "יש לי תלושי שכר, שבתלושי שכר כתוב שנגרעים הסכומים האלה לטובתי וכשבדקתי הם לא נגרעו לטובתי" (ש' 11-12, עמ' 32 לפרוט').
- גרסתו של דביר עולה בקנה אחד עם פירוט הפקדות לפנסיה (נספח ב' לתצהירו) ממנו עולה כי החל מחודש 04/2014, החלה החווה להעביר סך של 500 ₪ בגין חלק עובד לקופת הפנסיה (עבור שכר 02/2014), למעט מספר חודשים בהם הופקדו 200-300 ₪ בלבד, כאשר קודם לכן הועברו סכומים אחרים.
- ובאשר להכרעתנו - מהראיות אשר לפנינו עולה כי עם קליטתו של דביר לעבודה בנתבעת סוכם כי האחרונה תשא בחלק העובד עבור הפרשות לקופת הפנסיה; הסכמה זו שונתה בתחילת שנה 2014, אז הצדדים הסכימו כי דביר יישא בחלק העובד, בסך של 500 ₪, חודשית. בנסיבות אלה, החלטנו לחייב את הנתבעים בחלק עובד ומעסיק בעבור התקופה 03/2013 -12/2013 בלבד, ואילו החל מחודש 01/2014 עד לסיום ההעסקה, החלטנו לחייב את הנתבעים בחלק המעסיק בלבד בגין הפרשות לפנסיה. למען הסר ספק, במסגרת החישובים נבחן האם הועברו סך של - 500 ₪ במלואם לקופה ובאם לאו, וככל ולא הועברו במלואם יחויבו הנתבעים בחלק החסר שלא הוקד, כפי שיפורט בהמשך.
- באשר לשאלה השנייה - האם החל מחודש יולי 2016 זכאים התובעים, בהתאם לחישוב שהציגו, לשיעור ההפרשות בהתאם לצו ההרחבה (נוסח משולב) לפנסיה חובה (להלן - צו ההרחבה לפנסיה חובה), וצו ההרחבה בדבר הגדלת ההפרשות לביטוח פנסיוני במשק משנת 2016 (להלן - צו ההרחבה בדבר הגדלת הפרשות פנסיה) [להלן ביחד - צווי ההרחבה לפנסיה חובה], מששיעור ההפקדות מאותו מועד לפי הצווים הנ"ל, היה גבוה מצווי ההרחבה בענף החקלאות החלים על העסקת התובעים?
- נקדים אחרית לראשית ונבהיר כי הצדק עם התובעים, שכן יש לחשב את שיעור ההפרשות לפנסיה בהתאם להסדרים המטיבים בצווי ההרחבה הפנסיוניים במשק ככל ואלה עולים על שיעור ההפקדות לפי צווי ההרחבה בענף החקלאות. ודומה כי גם הנתבעים מסכימים עם טענות אלה כעולה מדוח פיזור הפקדות פנסיה שצורפו כנספח 20 לתצהיר הנתבע.
- זאת ועוד, בע"ע (ארצי) 25181-03-19 מלונות הכשרת הישוב בע''מ - שני בן עמי , מיום 04/03/2021) הבהיר בית הדין הארצי כי צווי ההרחבה הפנסיוניים במשק מהווים "רשת ביטחון" ועל כן "כפועל יוצא מכך, העובד זכאי כי תתבצענה בגינו מידי חודש בחודשו הפקדות לפי ההסכם הקיבוצי הענפי או לפי צו ההרחבה הפנסיוני - הגבוה מביניהם."
- על סמך הקביעות הנ"ל, נפנה לבחון את תביעות התובעים בגין פיצוי בשל העדר הפקדה פנסיה, בהתאם לצווי ההרחבה החלים על העסקתם וצווי ההרחבה לפנסיה חובה.
- תביעת דביר - בכתב התביעה עתר דביר לחייב את הנתבעים בסך של 59,109 ₪ בגין פיצוי בשל העדר הפרשה פנסיה מחודש 03/2013 ועד סיום העסקתו. בנוסף, דביר עתר לסך של 33,524.72 ₪, לגביו נטען כי נוכה משכרו ולא הועבר לקופת הפנסיה (סעיפים 26-32). בתצהירו טען דביר כי היה על הנתבעים להפקיד בקופת הפנסיה, בגין חלק מעסיק ועובד, סך של 76,879.61 ₪, וזאת בהתאם לשכר הנקוב בתלושי השכר, וכי הנתבעים הפקידו סך של 19,032 ₪ בלבד, ושולם לו סך של 54,905 ₪ לאחר שהתביעה הוגשה. מכאן, דביר עתר לחייב את הנתבעים בסך של 2,942.61 ₪ עבור חלק מעסיק וחלק עובד (סעיף 29 לתצהיר). דביר הוסיף כי בהתאם לשכרו בפועל, אשר כולל את הסך של 2,500 ₪ ששולם לו במזומן, הרי היה על הנתבעים להפקיד עבורו סכום כולל של 92,599.61 ₪, מתוכם, כאמור, שולם/הופקד סך של 73,937 ₪, ועל כן נותרו הנתבעים חייבים לו סך של 18,662.61 ₪ בגין העדר הפרשה לפנסיה חלק עובד ומעסיק (סעיף 30 לתצהיר דביר). לתמיכה בתביעתו, צירף דביר תחשיב (נספח ה' לתצהיר), ובסיכומיו העמיד את תביעתו בגין רכיב זה על סך של 37,728.72 ₪ (סעיף 46 לסיכומים).
- בכתב הגנתם טענו הנתבעים כי עד 2015 הפקידו פנסיה לקופת כלל, וכי ההפקדות הופסקו בשגגה, אך לאחר הגילוי נתקלו הנתבעים בהיעדר שיתוף פעולה מצד דביר להמצאת פרטים. עוד טענו הנתבעים כי בין הצדדים סוכם על תשלום שכר נטו, ועל כן החווה נשאה בחלקו של דביר להפקדות פנסיה (סעיפים 64, 68, 73-75). בתצהירו הנתבע הוסיף כי עד לשנת 2015 הופקד סך של 23,688 ₪ בקופת כלל. לטענת הנתבעים הפסקת ההפקדות נעשתה בהתאם לבקשתו והוראתו של דביר, וכי לאחר הגשת כתב ההגנה הם שילמו סך של 54,905 ₪ בגין תגמולים (חלק עובד ומעסיק), ובסה"כ 78,593 ₪, מתוכם סך של - 1,700 ₪ ביתר (סעיפים 78-86 לתצהיר הנתבע).
- אשר להכרעתנו - לאחר שבחנו את טענות הצדדים וכלל הראיות, לרבות התחשיב אשר דביר הניח לפנינו, הגענו למסקנה לפיה יש לדחות את תביעתו של דביר בגין פיצוי בשל העדר הפרשה לפנסיה, שכן שוכנענו כי סכומי ההפקדות שהיה על הנתבעת להפקיד, הופקדו/שולמו במלואם, כפי שיפורט להלן.
- נקודת המוצא היא שבהתאם לסעיף 26 לצו ההרחבה המנהלי החל על העסקתו של דביר, היה על הנתבעים להפקיד 6% משכרו בגין חלק מעסיק ו- 5.5% בגין חלק עובד, וזאת עד וכולל חודש 06/2016. החל מחודש 07/2016, ולאור ההסדרים המיטיבים והוראות צווי ההרחבה לפנסיה חובה ביחס לשיעורי ההפקדות, חלקו של העובד עומד על 5.75% וחלק המעסיק עומד על 6.25%, וזאת עד וכולל חודש 12/2016. החל מחודש 01/2017, חלקו של העובד עומד על 6%, ואילו חלקו של המעסיק עומד על 6.5%, וזאת עד סיום ההעסקה של דביר.
- למען הסר ספק נציין כי אנו ערים כי השכר הקובע של דביר לצורך ביצוע ההפרשות, היה גבוה מהשכר הממוצע במשק (11,500 ₪), וכי בהתאם להוראות צו ההרחבה לפנסיה חובה, חובת הביטוח הינה עד התקרה של השכר הממוצע במשק [סעיף 6(ב) ו- 6(ג) לצו האמור], אולם משההפקדות נתבעו בהתאם לצו ההרחבה בדבר הגדלת ההפרשות לפנסיה לפיו השכר המבוטח הוא "כהגדרתו בהסכם החל על העובד, ולא פחות מהשכר המבוטח המתחייב על פי צו ההרחבה לפנסיית חובה" (סעיף 2(א) לצו הנ"ל), על כן, חישובנו ייערכו בהתאם לשכרו של דביר, ולא בהתאם לשכר הממוצע במשק.
- להלן פירוט החישוב שערכנו -
| התקופה | ניכויים בתלושי שכר חלק עובד (₪) | חלק מעסיק החייב בהפקדה (₪) | חלק עובד החייב בהפקדה (₪) | סה"כ להפקדה/תשלום (₪) |
| 03/2013-12/2013 | 4,295 | 5,417 | 4,966 | 10,383 |
| 2014 | 4,500 | 6,297 | 5,772 - שאין לחייב את המעסיקה לאור הסכמת דביר לניכוי | 6,297 |
| 2015 | 4,500 | 5,944 | 5,449 - שאין לחייב את המעסיקה לאור הסכמת דביר לניכוי | 5,944 |
| 01/2016-06/2016 | 2,250 נוכו |