בחודש 07/2018: מיום 02/07/2018 עד 05/07/2018.
בחודש 08/2018: מיום 23/08/2018 עד 17/09/2018
בחודש 12/2018: מיום 12/12/2018 עד 16/12/2018
זאת ועוד. נועם הודה כי נעדר 3 שבועות כשיצא לירח דבש וקיבל תמורה בגינם (ש' 38- 39, עמ' 46, ועמ' 47 לפרוט').
- כללו של דבר, נועם ניצל למעלה מ- 100 ימי חופשה שנתית במהלך תקופת העסקתו וקבל בגינם תמורה מלאה, וזאת הרבה מעבר לזכאותו לחופשה שנתית, ועל כן תביעתו ברכיב זה נדחית.
דמי הבראה
- תביעת דביר - בכתב התביעה דביר עתר לחייב את הנתבעים בסך של 33,779 ₪ בגין דמי הבראה, וזאת לאחר ניכוי סך של 3,704.52 ₪ ששולמו בחודשים 09-10/2017. לחילופין, עתר דביר לחייב את הנתבעים בסך של 19,656 ₪, בהתאם לתלוש שכר 11/2019 (סעיפים 49-50). בתצהירו העמיד דביר את תביעתו ע"ס 37,483 ₪, והוסיף כי היה על הנתבעים להפריש סך של 38,109 ₪ בגין דמי הבראה (סעיפים 54-57). דביר צירף לתצהירו תחשיב (נספח יא'). בסיכומיו התנגד דביר להעלאת טענת הנתבעים לפיה שולמו לו דמי הבראה מדי חודש ואשר בשגגה נרשמו כנסיעות מהנימוק שמדובר בהרחבת חזית אסורה (סעיף 83 לסיכומים), והוסיף כי אין לקבל את טענת הנתבעים לפיה שכרו כלל דמי הבראה, טענה שאינה מתיישבת עם תשלום דמי הבראה באופן נפרד בחודשים 09-10/2017 (סעיף 84 לסיכומים). על כן, עתר דביר לחייב את הנתבעים בסך של - 33,779 ₪ בגין דמי הבראה (סעיף 87 לסיכומים).
- הנתבעים לא העלו בכתב הגנתם טענה לגופה של תביעת דביר לדמי הבראה, מלבד הכחשה כללית לזכאות ולאופן החישוב (סעיף 85). בתצהיר הנתבעת, ולראשונה, נטען כי הנתבעת שילמה לדביר סך של 1,629.81 ₪ בגין רכב וזאת על חשבון דמי הבראה/חופשה (סעיף 74), זאת בנוסף לתשלום חודשי בגין הבראה ואשר דווח בתלושי השכר, בשגגה, כדמי נסיעות, לרבות אלה ששולמו בחודשים 09-10/2017, וסה"כ שולמו 24,005 ₪ עבור דמי הבראה (סעיפים 92-93).
- תביעת נועם - בכתב תביעתו ובתצהירו עתר נועם לחייב את הנתבעים בסך של 13,181 ₪ בגין דמי הבראה, בהתאם לסעיף 32 לצו ההרחבה בענף החקלאות. לחילופין, עתר נועם לחייב את הנתבעים בסך של 8,694 ₪ כעולה מתלוש חודש 11/2019 (סעיף 41 לתביעה, סעיפים 48-50 לתצהיר). נועם צירף תחשיב לתצהירו (נספח ט'). בסיכומיו התנגד נועם לטענת הנתבעים לפיה שולמו לו דמי הבראה מדי חודש, אשר נרשמו בשגגה כדמי נסיעות, מהנימוק שמדובר בהרחבת חזית אסורה (סעיפים 79-83).
- בכתב הגנתם טענו הנתבעים כי נועם זכאי לסך של 5,670 ₪, עבור 13 ימי הבראה, אולם לנתבעת זכות לקזז סכומים אלה מהכספים שנטל במרמה, בגין שכר 5 חודשים בהם לא עבד (סעיף 84). בתצהירו הנתבע טען, לראשונה, כי הנתבעים שילמו לנועם דמי הבראה מדי חודש, ואשר דווחו בתלושי השכר בשגגה כדמי נסיעות, וכי שולמו סה"כ 30,195 ₪ (סעיף 79).
- אשר להכרעתנו - אנו דוחים את טענות הנתבעים לפיה התשלום שנרשם בגין נסיעות בתלושי השכר של התובעים הינו תשלום עבור דמי הבראה, ואשר מחמת טעות נרשם כדמי נסיעות, הן מהנימוק שמדובר בהרחבת חזית אסורה, שכן הטענה נטענה לראשונה בתצהיר הנתבע. והן מהנימוק לפיו שוכנענו כי דין הטענה דחייה גם לגופה. וננמק.
- ראשית, הנתבעים אינם חולקים על זכאות התובעים לדמי הבראה. על כן ובהתאם להלכה הפסוקה, "כאשר מעסיק מודה בזכאותו של עובד לשכר או לתשלומים אחרים שהגיעו לו בקשר לעבודתו ובקשר לסיום עבודתו וטענתו היא כי הם שולמו, נטל ההוכחה מוטל על המעסיק" (עניין קפלן את לוי), ובנטל זה הנתבעים לא עמדו, כפי שקבענו בהרחבה לעיל בנוגע לשכר התובעים אשר לטעמנו כולל את התוספת שדווחה בתלוש השכר כדמי נסיעות שהוכח כי לא שולמה היות והתובעים התגוררו בחווה. כאמור לעיל, שוכנענו כי מדובר בפיצול מלאכותי של השכר המוסכם, ולכן שוכנענו כי לא מדובר בתוספת מכל סוג שהיא, לרבות דמי הבראה.
- שנית, "כפי שנפסק לא אחת ניתן לפצל את דמי ההבראה , בכפוף להסכמת העובד, ולשלמם באופן יחסי מידי חודש בחודשו, גם אם הסכום הכולל עולה על החבות על פי דין... כמו כן נפסק כי " על קיומה של הסכמה שכזו המשנה מ'ברירת המחדל' הקבועה בדין ניתן ללמוד הן מביטוי מפורש של הצדדים והן מהתנהגותם, כשהנטל להוכיחה מוטל על המעסיק..." [ע"ע (ארצי) 55490-06-14 אנג'לה לואיז גודפרי - התנועה הישראלית הריסת בתים, מיום 07/08/2018]. גם בנטל זה לא עמדו הנתבעים, ולא הוכיחו הסכמת התובעים לפיצול דמי ההבראה כנטען, שכן לא הוצג הסכם העסקה או הודעה על תנאי עבודה, ולא הובאה לפנינו עדות עד רלוונטי, לרבות מנהלת החשבונות או מי שהיה מופקד על הכנת תלושי השכר. ונפרט.
- כנשאל הנתבע אודות תשלום דמי ההבראה, ענה תשובות מתחמקות וסותרות. בעדותו לפנינו העיד הנתבע כי מדובר בטעות של רואה החשבון, ובהמשך מסר כי שילם דמי הבראה בכפל, ובסוף חקירתו לא זכר מה הצהיר בתלוש תוך שהפנה אליו, וטען כי פעל בהתאם לייעוץ משפטי שקבל. ללמדך כי הטענה שמדובר בתשלום ששולם בטעות כדמי נסיעות אינה טענה עובדתית אותנטית, שממילא לא הצליחו הנתבעים להוכיח. להלן הדברים שמסרו הנתבע בעדותו ביחס לרכיב דמי ההבראה:
"ש: כן. אתה טוען בתצהיר שלך שדמי ההבראה הם למעשה הנסיעות, סעיף 79,