סעש (נצ') 27940-03-20 דביר כהן – חוות עמוד בע"מ - חלק 17

ת:        לא הוסבר לי

ש:       מה?

ת:        לא הוסבר לי

ש:       לא נאמר לך?

ת:        לא

ש:       לא דיברו על זה שמה?

ת:        לא, לא, פשוט לא

ש:       טוב

ת:        לא" (ש' 6-18, עמ' 27 לפרוט').

גם נועם העיד כי:

"לגבי הזכויות, ביררתי על מה הן זכויותיי ב-2019 שהבנו, התחלנו להבין לאן זה הולך ומה הכיוון...לא ידעתי את זכויותיי מה שנקרא על חודו של יוד, או-קיי? לא בדקתי שעות נוספות, לא בדקתי מה מגיע לי..." (ש' 20-27 ,עמ' 44 לפרוט'), ובהמשך הכחיש כי סוכם עמו כי שכרו יכלול את הזכויות המגיעות לו בהתאם לצו ההרחבה, וכך העיד:

"כב' השופטת:      לא, לא, האם הוסכם? זאת השאלה, האם הוסכם?

ת:        לא הוסכם , מה שהוסכם הוא הסכום שקיבלתי בשכר שלי אני יכול להגיד שהוא נמוך מאוד לתחום בענף גם לבוקר זוטר."

(ש' 18-20 עמ' 47 לפרוט')

270. בעדותו לפנינו הנתבע הודה כי הטענה לפיה השכר ששולם בפועל עולה על השכר התעריפי הינה הצהרה מכוח ייעוץ משפטי שקבל; הודאה אשר שומטת את הקרקע תחת הטענה שהעלה ב"כ הנתבעים ולראשונה בחקירתם הנגדית של התובעים לפיה "איך יכול להיות. תראה כשאתה סיכמת על תחילת העבודה נאמר לך ע"י נתבע 2 ואנשים שמעו את זה, שלפי צווי ההרחבה או משהו המשכורת שאמורה להישלם זה המינימום שזה 4,600 שקלים.  הוא משלם לך יותר על מנת לכסות את כל הדברים שאתה ציינת?" (ש' 6-9, עמ' 27 לפרוט').  מפאת חשיבות עדותו של הנתבע להלן נביא את הדברים כפי שנמסרו לפנינו:

"לא.  כתוב כאן, כאילו, לפי התצהיר שלי ולפי הייעוץ המשפטי שאני קיבלתי, ש, אני קורא את סעיף 78, שהשכר, השכר התעריפי הוא לפי שכר מינימום ואני שילמתי לו הרבה יותר מהשכר מינימום.  כנראה ש, זה הייעוץ המשפטי שאני קיבלתי מהעו"ד" (ש' 4-6 עמ' 10 לפרוט', וגם סעיף 88 לתצהיר הנתבע בתביעת דביר וסעיף 75 לתצהיר הנתבע בתביעת נועם).

271. ערים אנו כי בתצהירו בתביעת נועם הנתבע טען כי סך הזכויות המגיעות לנועם מכוח צו ההרחבה בענף החקלאות נע בין 117-152 ₪, כאשר שכר עבודתו גבוהה בהרבה מהשכר התעריפי לו היה זכאי. אולם לא שוכנענו בנכונות חישוב זה שלא פורט ולא הוכח.  מכל מקום, וכפי שפורט לעיל, בהיעדר הסכמה של התובעים להכללת זכויות המגיעות להם מכוח צווי ההרחבה בענף החקלאות בשכרם הכולל, אין כל נפקות לטענות כגון אלה.
272. סיכומו של דבר: הנתבעים לא הוכיחו כי הוסכם עם התובעים כי שכרם יכלול זכויות נלוות לפי צווי ההרחבה בענף החקלאות. על כן להלן נפנה לבחון את הזכויות שנתבעו על ידי התובעים מכוחם.

דמי כלכלה

273. תביעת דביר -בכתב תביעתו, בתצהירו ובסיכומיו עתר דביר לחייב את הנתבעים בסך של 18,396 ₪ בגין דמי כלכלה, בהתאם לצו ההרחבה המנהלי, ולחילופין לסך של 7,900 ₪ בהתאם לסעיף 37 לצו ההרחבה בענף החקלאות (סעיף 54 לתביעתו, סעיף 60 לתצהיר, סעיף 82 לסיכומיו). בסיכומיו טען דביר כי הנתבעים לא הציגו בדל ראיה ולא הוכיחו כי ניתן לו כרטיס אשראי, במסגרתו שולם סך של 700 ₪ בגין כלכלה.  זאת ועוד, גם אם רכשה החווה עוגיות וחלב לעובדים מדי חודש, הרי שמדובר בזכות אישית שעל החווה לשלם לדביר.  עוד טען דביר כי ממילא הנתבעים לא הוכיחו כי שולם הסכום החודשי לכל העובדים לאורך תקופת ההעסקה.
274. תביעת נועם - בכתב תביעתו, בתצהירו ובסיכומיו עתר נועם לחייב את הנתבעים בסך של 5,500 ₪ בהתאם לסעיף 37 לצו ההרחבה בענף החקלאות (סעיף 43 לתביעתו, סעיף 52 לתצהירו, סעיף 78 לסיכומיו). במסגרת תצהירו נועם הכחיש כי קבל סך של 700 ₪ חודשי בגין דמי כלכלה (סעיף 76), וצירף תחשיב (נספח יא' לתחשיב).  בסעיף 77 לסיכומיו חזר נועם על אותן טענות של דביר לעניין אי הוכחת טענות הנתבעים לתשלום סך של 700 ₪ חודשית בגין דמי כלכלה.
275. בכתבי הגנתם הכחישו הנתבעים את זכאות התובעים לדמי כלכלה בהיעדר תחולה של צווי ההרחבה בענף החקלאות על יחסי הצדדים. עוד טענו הנתבעים כי ככל וייקבע כי צווי ההרחבה חלים, הרי שהנתבעת שילמה לתובעים סך של 700 ₪ מדי חודש עבור דמי כלכלה, בנוסף להוצאות בגין מדור ואחזקתו, כאשר הסכום שולם לדביר באמצעות כרטיס האשראי של החווה (סעיף 89 לכתב ההגנה בתביעת דביר, סעיף 85 לכתב ההגנה בתביעת נועם, סעיף 21 לתצהיר הנתבע בתביעת דביר, סעיף 23 לתצהיר הנתבע בתביעת נועם).  מלבד הכחשה כללית בסעיף 25 לסיכומיהם, לא טענו הנתבעים מאומה.
276. אשר להכרעתנו - לאור הסכמת הצדדים על תחולת צו ההרחבה בענף החקלאות, כפועל יוצא, הצדדים אינם חלוקים ביחס לזכאות התובעים לדמי כלכלה. הצדדים חלוקים בשאלה האם שולמו דמי כלכלה בפועל, חרף אי דיווח על תשלומו בתלושי השכר.  למעשה השאלה שהונחה לפנינו ועלינו להכריע בה האם הוכיחו הנתבעים תשלום בעין בגין דמי כלכלה, ובאם לאו.  וככל והתשובה חיובית האם התשלום בעין פוטר את הנתבעים מתשלום כספי כמתחייב מצווי ההרחבה.
277. לאחר שבחנו את טענות הצדדים, העדויות וכלל החומר אשר בתיק, הגענו למסקנה לפיה הנתבעים לא עמדו בנטל ולא הוכיחו תשלום דמי כלכלה לתובעים. להלן עיקר נימוקינו.
278. בעדותו לפנינו חזר הנתבע על הטענה כי שולם לכל העובדים לרבות התובעים סך של 700 ₪ עבור דמי כלכלה, כאשר לדביר הסכום שולם באמצעות כרטיס האשראי של החווה; זאת בנוסף לכך שהתובעים גרו בחווה ולא נשאו בתשלום שכר דירה ואחזקת מדור לרבות מים וחשמל (ש' 23-29 עמ' 21, ש' 8-12, ש' 14-15, ש' 21-24, עמ' 23 לפרוט'). יצוין כי בתצהיר הנתבע בתביעה נועם, נטען כי שולמו דמי כלכלה ע"ס של 750 ₪ חודשית לנועם ולדביר (סעיף 75), סתירה שיש בה על מנת לפגום באמינות גרסת הנתבע.  חרף זאת, הנתבע לא ידע למסור האם תשלום זה בא לידי ביטוי בתלושי שכר (ש' 31 עמ' 21 לפרוט'), ובהמשך חקירתו, ולראשונה, טען כי דביר רכש באמצעות כרטיס האשראי מזון לכלל העובדים, כאשר לכל עובד הועמד סך של 700 ₪, וכלשונו של הנתבע "היה לו, לפי ההסכם הוא היה יכול לקנות לכל עובד ב- 700, אם היו שני עובדים, ב- 1,400, 3 עובדים, 2,100.  הוא הלך, קנה, עכשיו, לפעמים...לפעמים הוא קנה ב-2,000 היה, לפעמים הוא קנה ב- 1,500.  אבל היה, ההסכם אמר שעד 700 שקל לעובד הוא יכול.  בנוסף לזה, שדיברנו על הבחור הזה, אשתו גרה בחווה אבל היא לא עבדה בחווה.  הוא קיבל מגורים והיא גרה בחווה" (ש' 4-9, בעמ' 22, ש' 32-39 עמ' 21, ש' 1 עמ' 22 לפרוט').
279. גרסתו של הנתבע בחקירתו מעלה מספר תמיהות. ראשית, לראשונה טען הנתבע כי גם לנועם ויתר העובדים שולמו דמי כלכלה באמצעות כרטיס האשראי של החווה, טענה כבושה שכלל לא הוכחה ושהנתבעים יכלו להוכיח בנקל על ידי הצגת פירוט תשלומי כרטיס האשראי, ומשלא עשו כן אנו מסיקים כי הפירוט, ככל והוצג, היה פועל לרעתם.
280. זאת ועוד, הנתבע מפנה בעדותו להסכמות בין הצדדים, כאשר הסכמות אלה כלל לא הוכחו. כאמור, הנתבעים לא מסרו לתובעים הודעה על תנאי עבודה או הסכם העסקה, ולא הוכיחו באמצעות עדויות או ראיות כלשהן כי סוכם על תשלום דמי כלכלה באמצעות כרטיס האשראי, ובוודאי לא הוכיחו בפועל כי כך נהגו, כאמור לעיל.
281. ערים אנו כי בתצהירו לא התייחס דביר לטענת הנתבעים כי שולמו לו סך של 700 ₪ בגין דמי כלכלה מדי חודש, ולא הכחיש באופן פוזיטיבי את גרסת הנתבעים (סעיף 60 לתצהיר דביר), כפי שנעשה בתצהירו של נועם במסגרתו הכחיש נועם באופן פוזיטיבי קבלת הסך האמור בגין דמי כלכלה (סעיף 76 לתצהיר נועם). חרף זאת, ביכרנו את גרסת דביר כי לא קבל דמי כלכלה הן מאחר והנתבעים לא הוכיחו טענתם באמצעות ראיות אובייקטיביות המצויות ברשותן, והן מאחר ודביר לא נחקר אודות דמי הכלכלה במסגרת חקירתו הנגדית.  עוד ערים אנו כי נועם מסר לפנינו כי בשנים הראשונות להעסקתו העמידה החווה סך של כמה מאות שקלים מיד שבוע עבור רכישת עוגיות וקופה לכלל העובדים (ש' 14-20, עמ' 45 לפרוט') ; סכום אשר העריך בהמשך חקירתו כ- 700 ₪ ואשר שולמו באמצעות כרטיס אשראי (ש' 18-19, עמ' 45, ש' 38-39, עמ' 45 לפרוט').  עוד העיד נועם כי לאחר מכן הפסיקה החווה להעביר כסף בעבור מזון לכלל העובדים ועל כן שילם דביר, מכיסו הפרטי, עבור מצרכים אלה לאחר שחש מחויבות לעובדים (ש' 31-34, עמ' 45, ש' 5-6, עמ' 46 לפרוט').  בהקשר הזה מקובלים עלינו טענות התובעים בסיכומיהם לפיה כי אין די בהעמדת עוגיות וקפה לכלל העובדים על מנת לצאת ידי חובה לתשלום דמי כלכלה בהתאם לצווי ההרחבה.  זאת ועוד.  כאמור, הנתבעים לא הציגו ראיות, לרבות פירוט כרטיס אשראי בצירוף חישוב מפורט באשר למספר העובדים בתקופה הרלוונטית לתביעה, ודי בכך על מנת להביא לדחיית טענותיהם.  למעלה מהנדרש נבהיר, כי צווי ההרחבה בענף החקלאות או נספחיהן אינם מכילים כל הוראה הפוטרת את החווה מתשלום דמי הכלכלה באמצעות העמדת כלכלה בעין דוגמת העוגיות והקפה אותם קבלו העובדים, כנטען, בשנים הראשונות להעסקת התובעים, ועל כן גם מטעם זה דין טענות הנתבעים דחייה.

מכאן, נפנה לבחון את הסכום המגיע לכל תובע בגין דמי כלכלה.

282. באשר לדביר - נספח א' לצו ההרחבה המנהלי מכפיף את זכאותו של העובד לדמי כלכלה לדרגתו; כך שעובד בדרגות 3-4 יקבל סך של - 103 ₪ ועובד בדרגות 5-6 יקבל סך של - 170 ₪, מדרגה 7 ואילך זכאי העובד לסך של - 219 ₪, הכל חודשית. עוד נקבע "עובדים מדרגה 7 ומעלה שתפקידם כרוך בניידות יקבלו דמי כלכלה - 357 שקלים חדשים לחודש.  דמי הכלכלה הנ"ל כוללים את דמי האשל להם זכאי העובד כאשר הוא נוסע למקום שמחוץ למקום העבודה בהתאם לכללי האש"ל".
283. דביר לא הציג חישוב ולא הבהיר כיצד הסכום הנתבע על ידו מתיישב עם הוראות צו ההרחבה המנהלי החלות על העסקתו. זאת ועוד, דביר לא התייחס כלל לדרגה ולא טען בהקשר הזה מאומה, ובכך לא עמד בנטל להוכיח את הסכום הנתבע על ידיו.  לא נעלם מעינינו כי במסגרת תביעתו לקרן ההשתלמות ערך דביר חישוב לפי דרגה 7.  חרף זאת, איננו מקבלים טענתו זו שלא הוכחה כמתחייב ונבאר.
284. בהתאם לסעיף 9(א) לצו ההרחבה המנהלי, עובד קבוע "עובד שעבר את תקופת הניסיון יהיה לקבוע ויהיה זכאי מיום כניסתו לעבודה לדרגה בהתאם לטבלת הדירוג בתפקידו בעבודה. כן יהיה זכאי לזכויות סוציאליות מלאות בין הניתנות על ידי קרן הביטוח או קרן הפנסיה או שתיהן ובין המוענקות ישירות על ידי המעסיק". 
285. נספח ד' לצו ההרחבה המנהלי מתייחס לדרגות התקן וקביעתן. שוכנענו כי דביר אינו עונה על הגדרת מנהל עבודה בהתאם לצו ההרחבה המנהלי שכן ""מנהל עבודה - עובד בעל הכשרה מקצועית, שניתנו לו תפקידים מינהליים והדרכתיים במשקף ממונה על עובדים".  לא נטען ולא הוכח כי דביר בעל הכשרה מקצועית כלשהי, ועל כן דרגתו אמורה להיות נגזרת מכוח היות מנהל חווה חקלאית ולא מנהל עבודה.  על כן, "דרגות תקן למנהלי עבודה ומפקחים בפרדסים", אינן רלוונטית לעניינו של דביר, ודי בכך על מנת לדחות את טענתו לזכאות לדרגת תקן 7.
286. על כן ובנסיבות שבהן לא הוכחה דרגת התקן של דביר, אנו מעמדים את דרגת התקן על הדרגה הנמוכה ביותר שהיא 3-4. מכאן, זכאותו של דביר לדמי כלכלה בהתאם לדרגות אלה הינה בסך 103 ₪ חודשית, ובסה"כ 8,137 ₪ (79 חודש - מחודש 03/2013-09/2019).
287. כללו של דבר, תביעת דביר לדמי כלכלה מתקבלת באופן חלקי, כך שאנו קובעים כי הוא זכאי לסך של 8,137 ₪ בגין דמי כלכלה.
288. באשר לנועם - סעיף 37 לצו ההרחבה בענף החקלאות קובע "עובד בשכר יומי ועובד קבוע במשכורת חודשית יקבל דמי כלכלה כאמור בנספח ב'". נספח ב' קובע: "עובד חודשי יקבל 100.00 שקלים חדשים" עבור דמי כלכלה.  בהתחשב בתקופת העסקתו של נועם בפועל, 44 חודש (לא נלקח בחשבון חודש 03/2019 בו לא עבד ולא חודש 10/2019 שבמהלכו עבד יומיים בלבד), זכאי נועם לסך של 4,400 ₪ בגין דמי כלכלה.
289. כללו של דבר, תביעת נועם לדמי כלכלה מתקבלת באופן חלקי, כך שאנו קובעים כי הוא זכאי לסך של 4,400 ₪ בגין דמי כלכלה.

תוספת וותק

290. תביעת דביר - בכתב תביעתו העמיד דביר את תביעתו בגין תוספת וותק ע"ס 39,685.6 ₪, בהתאם לסעיף 21 לצו ההרחבה המנהלי (סעיף 41). בתצהירו העמיד דביר את תביעתו ע"ס של - 43,701.6 ₪, ולחילופין ע"ס 32,439 ₪ (סעיפים 45-47 לכתב התביעה).  דביר תמך את טענותיו בתחשיב שצורף כנספח ח' לתצהירו.  בסיכומיו עתר לחייב את הנתבעים בסך 39,685.6 ₪, ולחילופין בסך 32,439, ₪ וזאת בהיעדר הצגת תחשיב נגדי מטעם הנתבעים (סעיפים 77-78 לסיכומים).
291. תביעת נועם - בכתב תביעתו, בתצהירו ובסיכומיו העמיד נועם את תביעתו בגין תוספת וותק ע"ס של 1,890 ₪, וזאת בהתאם לסעיף 21 לצו ההרחבה בענף החקלאות (סעיף 38 לתביעתו, סעיף 46 לתצהירו, סעיף 75 לסיכומיו). נועם תמך את טענתו בחישוב שערך וצירף כנספח ח' לתצהירו.
292. בכתבי הגנתם, בתצהיריהם ובסיכומיהם הכחישו הנתבעים את זכאות התובעים לתוספת וותק מהנימוק כי התובעים קבלו שכר הגבוה מהשכר התעריפי הכולל את תוספת הוותק (סעיף 82 לכתה ההגנה בתביעת דביר, סעיף 80 לכתב ההגנה בתביעת נועם, סעיף 88 לתצהיר הנתבע בתביעת דביר, סעיפים 76-77 לתצהיר הנתבע בתביעת נועם, סעיף 25 לסיכומים).
293. אשר להכרעתנו - בשים לב לקביעתנו לעיל, לפיה התובעים זכאים לזכויות מכוח צווי ההרחבה בענף החקלאות בנוסף לשכר ששולם להם, ובנסיבות שבהן אין בפי הנתבעים טענה לגופה של זכאות לתוספת וותק, החלטנו לקבל את תביעת התובעים לתוספת וותק.
294. דביר - לפי נספח א' לצו ההרחבה המנהלי, זכאותו של דביר לתוספת וותק החל מהשנה הראשונה להעסקתו, כאשר מדובר בתוספת אחוזית משתנה בהתאם לוותק. בנסיבות שבהן תחשיב דביר נערך בהתאם להוראות צו ההרחבה המנהלי ובהתאם לשכרו הקובע (בשנים 2013-2015 בהתאם לתלושי שכר ובשנים 2016-2019 בהתאם לשכר קובע ע"ס של - 11,500 ₪), ובהיעדר תחשיב נגדי מטעם הנתבעים אשר אף לא התייחסו או הצביעו על טעות שנפלה בתחשיב דביר, מקובלים עלינו התחשיב, כך שאנו פוסקים לדביר סך של 39,685 ₪ בגין תוספת וותק, כפי שנתבע בכתב התביעה.
295. נועם - סעיף 21(א) לצו ההרחבה בענף החקלאות קובע כי "כל עובד קבוע ועונתי קבוע, יקבל תוספת ותק לשכרו הכולל בהתאם לנספח ב'". בהתאם לנספח ב', זכאי נועם לסך של 17.5 ₪ חודשית החל משנת העסקתו השנייה, סך של 35 ₪ חודשית החל מהשנה השלישית וסך של - 52 ₪ חודשית החל מהשנה הרביעית.  לאחר עיון בתחשיב נועם, ובהתחשב בתקופת עבודתו הראשונה, ובהעדר תחשיב נגדי, התחשיב מתקבל, כך שאנו קובעים כי נועם זכאי לסך של 1,890 ₪ בגין תוספת וותק.
296. כללו של דבר, תביעת התובעים בגין תוספת וותק מתקבל, כך שאנו קובעים כי דביר זכאי לסך של 39,685, ונועם זכאי לסך של 1,890 ₪.

מענק שנתי

297. מדובר ברכיב שנתבע על ידי נועם בלבד.  בכתב תביעתו, בתצהירו ובסיכומיו העמיד נועם את תביעתו בגין מענק שנתי ע"ס של - 16,540 ₪ וזאת בהתאם לסעיף 36 לצו ההרחבה בענף החקלאות (סעיף 42 לכתב תביעה, סעיף 51 לתצהיר, סעיף 76 לסיכומיו).  לתצהירו צירף נועם תחשיב (נספח י').
298. בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי נועם אינו זכאי למענק שנתי היות וקבל שכר גבוה מהשכר התעריפי והכולל תוספת בגין מענק שנתי (סעיף 84). בתצהיר הנתבע נטען לראשונה כי מחודש 04/2013 ועד סיום העסקתו שילמה הנתבעת לנועם סך של 30,195 ₪ בגין דמי הבראה ומענק שנתי בגובה מחצית משכרו, וזאת בנוסף לסך של 6,000 ₪ ששולם לו ביום 14/11/2019 (וסך של - 7,000 ₪ ששולם לדביר) לאחר סיום העסקתם, כך שסה"כ שולם לנועם בגין הבראה ומענק שנתי - 36,195 ₪ (סעיפים 79-83).  בסיכומיהם טענו הנתבעים כי ככל ובית הדין ייקבע כי צווי ההרחבה בענף החקלאות חלים הרי שהם חוזרים על האמור בכתבי הגנתם (סעיף 20) ולא על תצהיריהם.  אם כך, משתמע כי הנתבעים זנחו את הטענה בדבר תשלומים לנועם בגין הבראה ומענק שנתי.  עוד טוענים הנתבעים כי נועם אינו זכאי למענק שנתי בגין שנת 2019 מאחר ולא עבד שנה שלמה.
299. אשר להכרעתנו - לאחר עיון בטענות הצדדים, העדויות וכלל הראיות, החלטנו לקבל את תביעת נועם. כמפורט להלן: טענת הנתבעים כי שלמו סך של 36,195 ₪ בגין דמי הבראה ומענק שנתי לנועם כלל לא הוכחה.  הנתבעים אף לא הציגו כל אסמכתא לתשלום הנטען ביום 14/11/2019, ומכאן דין הטענה דחייה.  עוד ראינו לדחות את טענת הנתבעים כי נועם אינו זכאי כלל למענק שנתי עבור שנת 2019 היות ולא עבד כל השנה, מאחר ולשון צו ההרחבה אינה מתנה את הזכאות בהשלמת שנת העסקה.
300. סעיף 36 לצו ההרחבה בענף החקלאות קובע "עובד קבוע חודשי - יקבל מענק שנתי כאמור בנספח ב'", בהתאם לנספח ב' "עובד קבוע חודשי יקבל מענק שנתי בשיעור מחצית המשכורת שתשולם לו בשני חלקים שווים, במהלך השנה". לאחר עיון בתחשיב נועם החלטנו לא לאמצו.  ראשית, נועם ערך את החישוב בגין מענק שנתי עבור השנים 2016-2019 בהתאם לשכר קובע 6,900 ₪, חישוב שאינו מתיישב עם קביעתנו שיש להעמיד את שכרו בהתאם לעולה מתלושי השכר לאורך תקופת העסקתו.  כמו כן, בתחשיב לשנת 2019 לא ניתן ביטוי לחלק היחסי לו זכאי בהתחשב במועד סיום העסקתו.  על כן ובהתאם לחישוב שערכנו להלן, זכאי נועם לסך של - 12,100 ₪ בגין מענק שנתי.