סעש (נצ') 27940-03-20 דביר כהן – חוות עמוד בע"מ - חלק 7

בזמן הזה אנחנו...

כב' השופטת: נתתם לו את התקופה הזאת?

ת:        נתנו לו את התקופה הזאת ויותר מכך אנחנו...

כב' השופטת: אז למה אתם תובעים הודעה מוקדמת?

ת:        אנחנו...  זה מה שקראנו זה מה שהבנו.  עכשיו אני רוצה להסביר על הנטישה, אנחנו ב-45 היום האלה הודענו לליאור שאנחנו עושים מסיבת פרידה בחווה.

כב' השופטת: אז בעצם הודעתם על העזיבה 45 ימים לפני?

ת:        הודענו על עזיבה , כן" (ש' 27-37, עמ' 33 לפרוט').

144. כללו של דבר, וכאמור, תביעת התובעים לחלף הודעה מוקדמת, נדחית.
145. פיצויי פיטורים - דביר: בכתב תביעתו העמיד דביר את תביעתו בגין פיצויי פיטורים מלאים ע"ס של - 96,000 ₪ (סעיפים 37 ו- 69.4), ואילו בתצהירו נטען כי הינו זכאי ל- 92,000 ₪ בגין פיצויי פיטורים, ועל כן ולאחר ניכוי סך של - 9,216 ₪ שהופקדו לקופת הפיצויים, וסך של 26,746 ₪ ששולמו לאחר הגשת כתב ההגנה, העמיד תביעתו ע"ס של - 56,038 ₪ (סעיפים 38-42 לתצהיר, סעיף 66 לסיכומיו). דביר תמך את חישוביו בתחשיב שערך וצורף כנספח ה' לתצהירו.
146. בכתב ההגנה, הנתבעים דביר אינו זכאי לפיצויי פיטורים מאחר ונטש את העבודה (סעיפים 77-80), ובתצהירם עתרו, כאמור, לשלילת פיצויי הפיטורים לרבות אלה שהופקדו בקופה. הנתבעים הוסיפו וטענו כי הופקדו בקופת הפיצויים סך של 42,471 ₪ בגין פיצויי פיטורים (15,725 ₪ שהופקדו בחב' כלל וסך ו- 26,746 ₪ שהופקדו בחב' מנורה).  זאת ועוד, לטענת הנתבעים בהתאם לתחשיב דביר הרי שמגיע לו סך של 38,248 ₪, כך שהחווה הפקידה עבורו 4,223 ₪ ביתר (סעיפים 62-63).  לתצהיר הנתבע צורף דוח של חברת כלל (נספח 11).
147. דיון והכרעה - לאחר שבחנו את טענות הצדדים וכלל החומר אשר בתיק, לרבות תחשיבי הצדדים, דוחות כלל והסכומים ששולמו לאחר הגשת כתב ההגנה, הגענו לכלל מסקנה לפיה דביר זכאי לסך של 55,079 ₪ בגין פיצויי פיטורים. ונפרט.
148. בהתחשב בשכרו הקובע האחרון של דביר ע"ס של 11,500 ₪ ברוטו, ותקופת העסקתו - 95 חודשים, זכאי דביר לסך של 91,041 ₪ בגין פיצויי פיטורים. משהצדדים אינם חלוקים לגבי הכספים שהוקפדו לקופת כלל במהלך תקופת ההעסקה, והסכומים ששולמו לאחר הגשת התביעה (9,216 ₪ + 26,746 ₪), זכאי דביר לסך של -55,079 ₪ בגין השלמת פיצויי פיטורים.
149. פיצויי פיטורים - נועם: בכתב תביעתו העמיד נועם את תביעתו בגין פיצויי פיטורים מלאים ע"ס של 26,450 ₪, ולחילופין ע"ס של - 19,044 ₪ בהתאם לצו ההרחבה הפנסיוני (סעיפים 33-34, סעיף 59.3). בתצהירו העמיד נועם את תביעתו בגין רכיב זה ע"ס של 14,623 ₪, לאחר ניכוי סך של 11,827 ₪ ששולמו לאחר הגשת כתב ההגנה (סעיף 41 לתצהירו, סעיף 61 לסיכומיו).  נועם תמך את תצהירו בתחשיב שערך וצורף כנספח ז', בהתאם לשכר קובע בסך 6,900 ₪.
150. לטענת הנתבעים בכתב הגנתם, נועם אינו זכאי לפיצויי פיטורים מאחר ונטש את העבודה (סעיפים 76-78). בתצהירם עתרו הנתבעים לשלילת פיצויי הפיטורים לרבות אלה שהופקדו בקופה (סעיפים 46-47).  יצוין כי הנתבעים טענו כי העבירו סך של 36,231 ₪ לקופת מנורה מבטחים בע"מ לאחר הגשת ההגנה, כאשר מתוכם סך של 24,469 הועברו בגין תגמולי פנסיה (חלק עובד וחלק מעסיק) (סעיף 69 לתצהיר הנתבע).
151. דיון והכרעה - לאחר שבחנו את טענות הצדדים וככל החומר אשר בתיק, לרבות התחשיב שצורף לתצהירו של נועם, דוחות כלל והכספים ששולמו לאחר הגשת כתב ההגנה, הגענו לכלל מסקנה לפיה נועם זכאי לסך של 12,726 ₪ בגין פיצויי פיטורים ונפרט.
152. בהתחשב בשכרו הקובע האחרון של נועם בסך 6,405 ₪ ברוטו, ותקופת ההעסקה השנייה 46 חודש, זכאי נועם לסך של 24,553 ₪ בגין פיצויי פיטורים, מתוכם הופקד סך של 11,827 ₪ לקופת מנורה מבטחים לאחר הגשת כתב ההגנה, ועל כן זכאי נועם להשלמת פיצויי פיטורים בסך של 12,726 ₪.

שעות נוספות

153. תביעת דביר: דביר טען כי במהלך תקופת העסקתו, הועסק במשך כל ימי השבוע, בשתי שבתות בחודש בממוצע ובחגים (סעיף 65 לתצהיר, נספחים טו'-יז' לתצהירו). עוד טען דביר כי הועסק 13 שעה ביום; מהשעה 06:00 עד השעה 17:00 מתוכם חצי שעה הפסקה, ומהשעה 18:00 עד השעה 20:00 בערב, במהלכן סייר ובדק את מתקני החווה (סעיף 62 לתצהיר).  בנוסף למתכונת זו, דביר טען כי עבד 2-3 ימים בשבוע, כשומר בלילות מהשעה 22:00 עד השעה 06:00, אז עבד 18 שעה ביום (סעיף 64 לתצהיר), וכי שעות עבודתו היו בידיעתו ופיקוחו של הנתבע, אשר היה בקשר יומיומי עם דביר (סעיף 63 לתצהיר, נספח יד' לתצהיר).
154. על כן, דביר עתר לחייב את הנתבעים בתשלום סך של 394,901.3 ₪ בגין גמול שעות נוספות, וזאת בגין 60 שעות נוספות בחודש (50 שעות לפי 125%, 10 שעות לפי 150%, סעיף 61 לכתב תביעה, סעיף 65 לתצהיר, סעיף 121 לסיכומים). כראיה להוכחת תביעתו צירף דביר התכתבויות בינו לבין הנתבע המעידים, לטענתו, על שעות עבודתו, לרבות השמירה בלילות (נספחים יד'- טו' לתצהיר).  בסיכומיו חזר דביר על האמור בתצהירו וטען כי גרסתו ביחס למתכונת העסקתו לא נסתרה, משלא נחקר בגינה, וכי גרסתו נתמכה בעדות העדים מטעמו ובראיות שהגיש, לרבות התכתבויות בינו לבין הנתבע המעידות על עבודה בשעות הלילה ובשעות הבוקר המוקדמות, כמו גם בשבתות.  לטענת דביר, הנתבעת לא עמדה בחובות הרישומיות המוטלות עליה כמעסיקה, בהתאם לסעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה וסעיף 24 לחוק הגנת השכר תשי"ח-1958 (להלן - חוק הגנת השכר) ובהתאם להלכה הפסוקה (סעיפים 110-115 לסיכומים).  דביר הוסיף וטען כי לא הוכח כי כיהן במשרת אמון (סעיף 117-118), וכי הוכח שניתן היה לפקח על שעות עבודתו, שעה שהוכח כי הנתבע פיקח עליהן בפועל (סעיף 112-115).
155. תביעת נועם: נועם טען כי במהלך תקופות העסקתו, הועסק במשך כל ימות השבוע, לרבות בשבתות ולמעט שבת אחת בחודש, זאת בנוסף לעבודה בחגים (סעיף 47 לתביעתו). נעם הוסיף וטען כי הועסק מהשעה 06:00 עד השעה 19:00 בחודשי הקיץ, ועד השעה 17:00 בחודשי החורף, מתוכם שהה 45 דקה בהפסקה (סעיף 46 לתביעתו, סעיף 55 לתצהירו).  ביום שישי שקדם לאותו יום שבת בה לא עבד, נועם טען כי עבד מהשעה 06:00 עד השעה 12:00 (סעיף 47 לתביעתו).  בנוסף לעבודתו ביום, נטען כי הועסק 3 ימים בשבוע כשומר מהשעה 22:00 עד השעה 06:00 (סעיף 46 לתביעתו, סעיף 55 לתצהירו), וסה"כ 300 שעות עבודה בחודש (סעיף 50 לתביעתו, סעיף 58 לתצהירו).
156. על כן, נועם עתר לחייב את הנתבעים בתשלום סך 129,037.5 ₪ בגין גמול שעות נוספות, וזאת בגין 60 שעות נוספות בחודש (50 שעות לפי 125%, 10 שעות לפי 150%) (סעיף 51 לתביעה, סעיף 59 לתצהיר). עוד עתר נועם לחייב את הנתבעים בסך של - 60,000 ₪ בגין גמול שעות עבודה בשבת ובחגים (סעיף 52 לתביעה, סעיף 59 לתצהיר).  נועם חזר על אותן טענות בדומה לטענות אותן העלה דביר באשר לנטלי הוכחה, והוסיף כי השכר אותו קיבל, בסך 6,000 ₪ לחודש, אינו שכר של עובד בדרג ניהולי, ומכאן אין לקבל את טענות הנתבעים להחרגת תחולת חוק שעות עבודה ומנוחה על העסקתו (סעיף 107 לסיכומים).
157. הנתבעים העלו אותן טענות שהעלו בעניין זה בתביעתו של דביר בכתב הגנתם, בתצהירם ובסיכומים.
158. המסגרת הנורמטיבית - סעיף 30(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה מחריג מתחולתו סוגי עובדים ביניהם: "עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי" [סעיף 30(א)(5) לחוק] וכן "עובדים שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעסיק כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם" [סעיף 30(א)(6) לחוק]. להלן נפנה לבחון האם מתקיימים שני החריגים המנויים בסעיפים החוק הנ"ל בעניינם של התובעים, כטענת הנתבעים, ואם לאו.
159. בהתאם להלכה הפסוקה נקודת המוצא היא שיש לפרש את החרגת עובדים מתחולתו של חוק שעות עבודה ומנוחה באופן מצמצם, כך שפחות עובדים יוצאו מתחולתו של החוק ויותר עובדים ייהנו מהגנותיו [ר' דב"ע 300271/98 טפקו -ייצור מערכות בקרת אנרגיה בע"מ - מנחם טל, מיום 29/10/2000, וכן ע"ע 61148-08-16 כ.ש. מרכזי תיפעול לרכב בע"מ - גבריאל עטיאס, מיום 05/06/2018, להלן - עניין עטיאס].  עוד נפסק כי הנטל להוכיח את תחולת מי מהחריגים של סעיף 30(א) לחוק מוטל על הטוען לקיומו .
160. משרת אמון - סעיף 30(א)(5) לחוק שעות עבודה ומנוחה - בהתאם להלכה הפסוקה: "הסממנים העיקרים לבחינת מידה מיוחדת של אמון אישי הם אלה: עובד בכיר, בעל מידע מיוחד, בעל אחריות מיוחדת שמקבל שכר גבוה התואם את האמון האישי מיוחד לו הוא זוכה. סממנים אלה ושכמותם, קשורים לשעות עבודתו ולשכרו של העובד...כאשר אף אלה ייבחנו על פי נסיבותיו המיוחדות של המקרה הספציפי ]ע"ע (ארצי) 570/06 עו"ד עמוס אגרון - עו"ד זיוה כץ , מיום 14/10/2007, וגם ע"פ (ארצי) 16/08 מדינת ישראל - משרד התמ"ת בסט ביי רשתות שיווק בע"מ, מיום 04/01/09, ועניין עטיאס לעיל].
161. עוד נקבע בעניין עטיאס כי "במקום עבודה קטן בו הפירמידה הניהולית על גובהה ועומקה אינה בנמצא, בחינת תפקיד ההנהלה צריך להיעשות תוך בחינת התמונה הכוללת, והסקת המסקנות המתבקשות בראי המבחנים שנקבעו בפסיקה, תוך חיפוש אחר נסיבות שיש בהן כדי להטות את הכף תוך שימור אופיו של סעיף 30(א)(5) כחריג שפרשנותו נעשית בצמצום. כך גם אין הכרח כי בכל מקום עבודה קטן יהא מנהל כמשמעו בסעיף סעיף 30(א)(5) לחוק כשם שאין לשלול זאת באופן גורף.  כל מקרה יבחן על פי נסיבותיו, כשנוכח היעדר אבן הבוחן של הפירמידה הארגונית, עולה הצורך באיתור נסיבות מיוחדות אחרות המצביעות באופן מובהק על התקיימות החריג".
162. באשר לדביר - הנתבעים חזרו כמנטרה על הטענה לפיה דביר הועסק במשרת אמון מכוח תפקידו כמנהל החווה, אך מעבר לטענה זו אין כל פירוט או התייחסות לסממנים שלדידם של הנתבעים מעידים על העסקתו של דביר במשרת אמון, בפרט באשר לתנאי העסקתו ואחריותו המיוחדת. הטענה כי דביר היה אחראי על החווה השווה מיליונים אין בה, כשלעצמה, על מנת להעיד כי הוא שימש במשרה אמון (סעיף 18 לתצהיר הנתבעים).  הנתבעים אף לא טענו, ולו במרומז, כי דביר נחשף לסודות החווה או שהיא איש סודו של הנתבע.  מנגד דביר שאינו מתכחש להיותו ממונה על כל הפעילות בחווה (סעיף 3 לתצהירו), אך לטענתו משרת אמון אינה "מילת קסם" המבטלת את זכותו לתגמול בעד שעות נוספות (סעיף 117 לסיכומים).
163. אשר להכרעתנו - הוכח כי דביר הוא אשר ניהל את החווה מבחינת מקצועית ונתן הוראות לעובדים (ר' סעיף 3 לתצהיר דביר, עדות מר פרידלנדר בש' 21-23 עמ' 4 לפרוט') והוא אשר היה ממונה על החווה והאחראי עליה מקצועית. חרף האמור, "אין די בעובדה שמוטלת על מנהל אחריות רבה או שניתנות בידיו סמכויות נרחבות כדי להצביע על כך שתפקידו הוא "תפקיד הנהלה".  תפקידו של עובד הוא "תפקיד הנהלה" רק אם הוא מעורב בהתוויית מדיניות הנהלת החברה תוך הפעלת שיקול דעת עצמאי שאינו מוכתב על ידי מדיניות זו" [עניין עטיאס, וגם ע"ע (ארצי) 23645-04-19 62 פלונים - מיקוד שמירה אבטחה שירותים וכוח אדם בע״מ, מיום 22/06/2020 (להלן - עניין פלונים)].
164. זאת ועוד, גרסתו של דביר לפיה הנתבע הוא אשר ניהל את החווה מבחינה כספית, הוא אשר קבע את המחירים ואת השכר, ניהל מו"מ וקבל כסף, הוציא חשבוניות והייתה לו גישה בלעדית לחשבון הבנק של החווה והכספים, ואילו תפקידו של דביר הסתכם בהוצאת תעודות משלוח (סעיף 84 לתצהיר דביר) לא נסתרה, ואף חוזקה בעדותו של הנתבע בפנינו אשר אישר כי היה מעורה ומעורב בכל ענייני החווה, גם אם לדידו, "בשלט רחוק" (עדות הנתבע, ש' 26, עמ' 49 לפרוט'). הוכח כי הנתבע היה הגורם אשר מכר את הבקר, קבע את המחירים, ביצע את הרכישות ושילם עבור השירות הווטרינרי ולמוסכים (עדות הנתבע: ש' 4-6 ,עמ' 49 לפרוט'), והוא אשר קבע את תנאי העסקתם של העובדים, היה מופקד על הנפקת תלושי שכר והעברת השכר (עדות דביר: ש' 21-27, עמ' 29 לפרוט'), עובדות אשר עומדות בסתירה עם הטענה לפיה דביר ניהל בפועל את נכסי החווה (סעיף 18(א) לתצהיר הנתבע).
165. לא נעלמה מעינינו עדויות עדי התובעים לפיהן תנאי שכרם סוכמו עם דביר (ש' 40 לסיכומי הנתבעים, עדות מר פרידלנדר: ש' 35, עמ' 4 לפרוט', עדות מר אמרי: ש' 34-36, עמ' 7 לפרוט') ואשר כביכול עומדת בסתירה עם גרסת דביר, אולם הסבריו של דביר מקובלים עלינו ולפיהן עריכת הריאיון והצגת תנאי העבודה שקבע הנתבע בפני העובדים מהווה שלב טרומי, שלאחריו נפגשים העובדים עם הנתבע עצמו (ש' 21 ואילך, עמ' 29 , ש' 1-4, עמ' 30 לפרוט').
166. עוד התרשמנו כי חרף תפקידו המקצועי בחווה וניהול העובדים, ולרבות יומני העבודה, הרי שלדביר לא היה שיקול דעת עצמאי ולא פעל על דעת עצמו (סעיף 8 לסיכומי הנתבעים). דביר נדרש להיות בקשר טלפוני לאורך שעות היום ולאורך ימי השבוע עם הנתבע, ולעדכנו ולקבל התייחסותו ואישורו, כך לדוגמה הורה הנתבע לדביר "מחר תעבור דרכו הסגור חשבון נראה לי שזו הפעם האחרונה שנעבוד איתו אלה עם ישלם מראש" (נספח יז' לתצהיר דביר, בעמ' 182 שם, טעויות כתיב במקור).  בהודעה אחרת כותב הנתבע לדביר "שנה הבאה 70% גמילה 350 עגלים" (נספח יז' לתצהיר דביר, עמ' 182).  הדיווחים השוטפים שקבל הנתבע מזמן אמת משמיטים את הקרקע מתחת לטענתו כי מדובר במשרת אימון.
167. בנוסף, דביר לא נהנה משכר גבוה או תנאים נלווים מיוחדים וגבוהים. נהפוך הוא, לדביר לא שולמו זכויות קוגנטיות וזכויות מגן לאורך שנות העסקתו, והוא הועסק, לטענתו, במתכונת שעות לא שגרתיות, לאורך ימי השבוע וגם בחגים ובתמורה קיבל סך של 9,500 ₪ נטו [ע"ע (ארצי) 188/06 סמי בוג'ו - קל בניין בע"מ, מיום 28/11/2010, להלן - עניין בוג'ו].
168. באשר לנועם - מלבד טענה סתמית לפיה נועם כיהן "במשרת אמון שהינה גם משרה גמישה" (סעיף 54 לתצהיר הנתבע), אין בפי הנתבעים כל הסבר מדוע משרתו של נועם הינה בבחינת משרת אמון, המוציאה את העסקתו מתחולת חוק שעות עבודה ומנוחה. גרסתו של נועם לפיה, לא קבע את שעות עבודתו אלא תכנן את סדר העבודה מקובלת עלינו (ש' 29-37, עמ' 39 לפרוט').  גם לגרסתם של הנתבעים, נועם שימש, לכל היותר, עוזר של דביר, ומי שהיה מופקד על טיפול בבעלי החיים, ניקיון, תחזוקה ושמירה על החווה מתקניה וציודה (סעיף 19 לתצהיר הנתבע, עדות נועם בעמ' 39 לפרוט').
169. בנוסף, טענת הנתבעים לפיה הגדרת משרתו של נועם כמשרת אמון הוגדרה בהסכם העסקתו לא הוכחה (סעיף 21 לתצהיר הנתבע, עדות הנתבע: ש' 10-14 עמ' 7 לפרוט'). הסכם העסקה לא הוצג על ידי הנתבעים, ולא הוצגה ולו ראשית ראיה לקיומו, וגרסתו של נועם לפיה לא הוצג לו הסכם העסקה לא הופרכה.  למעלה מהדרוש נציין כי גם נועם לא נהנה משכר גבוה או מתנאי שכר נלווים מיוחדים, שכן הוא קביל סך של 6,000 ₪ נטו.
170. כללו של דבר: טענת הנתבעים לפיה התובעים הועסקו במשרות אימון, כאמור בסעיף 30(א)(5) לחוק שעות עבודה ומנוחה, נדחית.
171. העדר יכולת פיקוח - סעיף 30(א)(6) לחוק שעות עבודה ומנוחה - כאמור, הנתבעים טענו כי אופי עבודתם של התובעים, כמי שהיו מופקדים על טיפול והשגחה על בעלי החיים, התגוררו יחד עם משפחותיהם בחווה, ולאור גמישות שעות העבודה, הרי שנבצר מהנתבעים לפקח על שעות עבודתם של התובעים, אשר לא נדרשו לדווח עליהן. זאת בנוסף לכך שלא ניתן להפריד בין שעות עבודתם של התובעים לבין שעות שהייתם במרחב הפרטי (סעיף 67 לתצהיר הנתבע בתביעת דביר, סעיף 58 לתצהירו בתביעת נועם, סעיף 10 לסיכומי הנתבעים).  מנגד, טענו התובעים כי אין יסוד לטענת הנתבעים להיעדר פיקוח שכן עבודתם בוצעה במתחם קבוע, והוסיפו כי ניכר שניתן לפקח על עבודתם, ולראיה הנתבע היה בקשר יומיומי עם התובעים (סעיף 111-112 לסיכומי דביר, סעיפים 10-102 לסיכומי נועם).
172. המסגרת הנורמטיבית - לפי ההלכה הפסוקה, חריג זה יחול רק באותם מקרים חריגים בהם אין למעסיק כל אפשרות פיקוח על מסגרת שעות העבודה, כשנפסק כי "הנטל לשכנע כי זו בלתי אפשרית, באופן המצדיק החרגת העובד מתחולת החוק, יורם במקרים חריגים ומצומצמים. זאת, בשים לב לקיומם של כלים ניהוליים והשתכללותם של אמצעים טכנולוגיים (ובלבד שפגיעתם בפרטיות העובד אינה עולה על הנדרש)" [ע"ע (ארצי) 27280-06-16 ניסים לנקרי - אינופרו - פתרונות טכנולוגיים חדשניים בע"מ, מיום 31/10/2017].

בעניין פלונים שלעיל נפסק כי "ניתוח הסעיף מעלה שני מודלים פרשניים אפשריים: האחד, חוסר יכולת לפקח על מסגרת שעות העבודה בשל צרכים משתנים ותכופים.  השני, חוסר יכולת לפקח על מידת העבודה במסגרת תחום שעות העבודה שניתנת להגדרה" .